קוד: אפיקומן= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
המילה "אפיקומן" נזכרת לראשונה במשנה, פסחים פרק י משנה ח: "ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן
". הפרק כולו עוסק ב"ליל הסדר" - בהלכות סעודת פסח; המשניות הקודמות מתארות את סעודת פסח לפי הסדר, מהכוס הראשונה עד הרביעית, ולאחריהן נאמר "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", ומכאן שהלכה זו מתייחסת לסיום הסעודה.
מפרשי המשנה מסבירים שהמילה "אפיקומן" היא מילה יוונית שמשמעה כמו "קינוח" או "מנה אחרונה" - "המשתה שעורכים אחרי הסעודה ביין ובפירות ובמיני מתיקה... בגמרא דרשו מילה זו בדרך הנוטריקון: אפיקו מן = הוציאו מזון...
"
(קהתי).
השורש "פטר" מציין סיום ופרידה, והמילה "מפטירין" משמעה "מסיימים את הסעודה".
לפי זה, "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" = אין מסיימים את הסעודה, אחרי אכילת קרבן הפסח, בקינוח של פירות וממתקים, כמקובל בסעודות רגילות. והטעם "כדי שיישאר טעם הבשר של קרבן הפסח בפיו
"
(קהתי).
בימינו אין קרבן פסח, אך כדי לשמור על טעם של פסח בפה, אנו אוכלים בסוף הסעודה מצה ששמרנו מתחילת הסעודה, ולא אוכלים אחריה שום קינוח - "אין מפטירין
אחר המצה אפיקומן
"
(תלמוד בבלי פסחים קיט:). אם כך, המצה האחרונה שאנו אוכלים היא למעשה ה"קינוח" ולכן אנו קוראים לה "אפיקומן".
אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" נזכר גם בהגדה של פסח, בתור תשובה לבן החכם (בנוסף על התשובה הכתובה בתורה): "
ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". מדוע נבחרה דווקא תשובה זו? מדוע דוקא הלכה זו, שהיא לא מהעיקריות בפסח, מוזכרת רק בסוף מסכת פסחים, ואין לה איזכור בתורה?
1. הפירוש המקובל הוא, שהכוונה היא "אמור לו את כל הלכות אכילת קרבן פסח, עד ההלכה האחרונה העוסקת באפיקומן". אמנם יש עוד כמה הלכות עד סוף המסכת (משנה ח היא המשנה הלפני אחרונה במסכת), אך זו ההלכה המתייחסת לסוף סעודת הפסח. לפי זה, אין הכוונה שצריך להגיד לו דווקא את ההלכה הזו, אלא שצריך ללמוד עמו את כל ההלכות עד וכולל הלכה זו, לומר לך שיש ללמוד הכל, מההתחלה ועד הסוף, מבלי להבחין בין הלכות חשובות לפחות חשובות.
2. וייתכן שהתשובה נבחרה כי יש בה גם רמז: כשם שאין אוכלים אחר קורבן הפסח, כדי שישאר טעמו בפה, כך תהיה תשובתך לבנך, שתשאר זמן רב (חידושי הר"ים). כמו שטעמו של קרבן הפסח צריך להישאר בליבנו אחר הסעודה, ואין לבטל אותו על-ידי אכילת מאכלים מתוקים, כך גם זכר יציאת מצרים צריך להישאר בליבנו לנצח, ואין לשכוח אותה גם בימינו, כשהחיים שלנו נעימים ומתוקים, ולכאורה אין בהם כל זכר לעבדות (ע"פ אברבנאל).
3. רעיון נוסף: הבן החכם שואל מדוע אנו מזכירים בליל הסדר את קורבן הפסח, בשעה שבית המקדש חרב? אנו עונים לו שהאפיקומן, המצה שבצענו ב"יחץ", באה במקום הקורבן. ואכן הוא נאכל בסוף הארוחה, כאשר שבעים, אסור לאכול אחריו דבר (כמו שכתוב לגבי קורבן פסח במשנה), וכן מותר לאוכלו עד חצות הלילה, כמו קורבן פסח (פרופ' דב גולדברגר).
4. ואפשר לפרש: הבן שואל על הסמליות והטעם שבכל מצווה. התשובה היא, שאומרים לו בסגנון המשנה בפסחים (שהבן החכם בוודאי מכיר בע"פ ויבין שאין אנו מלמדים לו את הפשט שלה, אלא רק דורשים עליה רעיון נוסף): אחר ה" פסח "=כל המצוות שעשינו בליל הסדר, אין מפטירין אחריו בדברי מתיקה. כלומר, המצוות עומדות בפני עצמם ואין לחפש להם "טעמים" (תרתי משמע). ואכן לחלק מהמנהגים בפסח אין הסבר (למה מטבילין שתי פעמים), אלא פשוט כדי שנשאל ויתפתח דיון בין בני המשפחה לגבי יציאת מצריים. הבן החכם שואל על המשמעות שמאחורי המצוות, ואנו עונים לו: העיקר הוא קיום המצוות, ואין לחפש את "האפיקומן" שלאחר אכילת הבשר.
אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".