קוד: על הנסים - פתיחה בתנ"ך

סוג: קובץ

מאת: יותם ראובני

אל:

"ובלב המצוקה הנוראה, כאשר נדמה היה כי לונדון תחרב, האויב פורק מנשקו: הרעל נמוג מחציו. היה זה פלא, פלא ממש. גם הרופאים היו המומים. בכל אשר פנו הם מצאו אנשים שמצבם הלך והשתפר, אם אחרי הזעה עזה, ואם משום שההתנפחויות התפוצצו או שהקדחת עברה. אבל גם רופאים שלא הייתה להם כל אמונה באלוהים נאלצו להודות שהיה זה דבר על טבעי, שמדובר בתופעה יוצאת דופן, שלא ניתן למצוא כל הסבר מדעי לעצירת המגיפה, ובקצרה, שזהו נס."

דברים אלה, הלקוחים מתוך ספרו של דניאל דפו, "יומן שנת המגיפה", העוסק במגפת הדבר שפקדה את לונדון בשנת 1665, מעידים על יחסו של האדם כלפי הנסים. האדם עוסק בנסים בימי שלום ובימי טרור, בימי מגיפה ובימי אופוריה. הוא עוסק בנסים הגדולים והמופלאים של המקרא, שבחלק מהם עוסק ספר זה, או בצורה המודרנית, הנשחתת והנפסדת של הנסים, אלה הנסים של להטוטני ההיפנוזה ומכופפי הכפיות, כפי שעסק תמיד. צורת קיום רועדת ואבודה ביקום הכוכבים, שאיבדה את כושר ההשתאות מרוב עיסוק בענייני החומר, מסתפקת בערב, אחרי העבודה, מול הטלוויזיה, בשברי מראות מעולם הטלוויזיה, שהיא בעצמה נס, המשדרת את הנסים ואת הנפלאות של המרחק.

ההבדל בין האדם המכונה פרימיטיבי שהשתאה מן התופעות סביבו, לא הצליח להבין אותן והפך אותן לאלים או לנסים, ובין האדם המודרני שמתיימר לדעת יותר, ועל כל פנים להבין את המנגנון שבו פועל העולם סביבו, הבדל זה הוא רק הבדל של יכולת הניסוח. הפרימיטיבי והמודרני המתוחכם גם יחד, ניצבים לפחות פעם אחת בחייהם מול דבר שהוא גדול מכפי יכולת השגתם, שהם פורשים עליו את דגל הנס.

ואז בא הצורך בהסברים. ייתכן שהאדם הראשוני לא רדף, כמונו, אחרי ההסברים, משום שלא היה מצויד בכלים הדרושים לכך. אנחנו, שיש לנו כלים עיוניים שונים, רוצים ליהנות משני העולמות: להכריז באופן רשמי, כנדרש, שאנחנו לא מאמינים בנסים, שזה לפשוטי העם, למפגרים, וכדומה; ומצד שני לעסוק בנס "באופן מדעי", דבר שמצדיק את העיסוק בנס, כענף של המחקר הלגיטימי.

כך או כך, אנחנו מבקשים לדעת את פשר הנס, כפי שאנחנו - כל אחד לפי כוח השגתו - מבקשים לדעת את פשר חיינו. פנייה לקוראת בקלפים או לפותחת בקלפים היא עניין של "פרימיטיבים", ואכן כפי שהיו שרלטנים כאלה בלונדון מוכת הדבר, יש רמאים למכביר בתל-אביב מוכת הטרור. אבל בסופו של דבר, הפנייה אל אלה שמתיימרים לדעת יותר מן הידוע לאדם רגיל במישור החילוני, היא גם כן בקשה אחר הנס, אחר ההסבר, אחר הפלא שיעניק משמעות כלשהי לים הטריוויה שמסביב.

פנייה אל מחולל נסים מקצועי – וכל הידעונים הרי מתיימרים לחולל נסים כאלה, החל מן הנס של ידיעת העתיד, וכלה בנסים של גרימת אהבה, או שנאה, או דברים קיצוניים אף יותר – לא באה בחשבון. אבל כיוון שאנחנו מכורים לנסים, אם נודה בכך ואם נמאן, אנחנו נבקש להגיע אליהם בדרך אחרת.

לא שאלתי את ד"ר אברהם בן עזרא אם הוא מאמין בנסים. נדמה לי כי התשובה לכך נמצאת בספר זה, שמדבר על מה שמרתק אותנו יותר מכל דבר אחר, מדבר על הנסים.

יותם ראובני