מבנה במדבר כז - רש"י

קוד: מבנה במדבר כז - רש"י בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: אראל

אל:

בספר במדבר, פרק כז, ישנם שלושה עניינים שונים:

• 1-11: בנות צלפחד באו וביקשו נחלה;
  
• 12-14: ה' ציווה על משה לעלות להר ולמות;
  
• 15-23: משה ביקש מה' שימנה לו מחליף, ומינה את יהושע.

רש"י הסביר את הקשר ביניהם בשני פירושים שונים:

• על פסוק 15: "וידבר משה אל ה' וגו' - להודיע שבחן של צדיקים, שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור"
• על פסוק 16: "יפקד ה' - כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה: לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל".

לכאורה יש סתירה בין שני הפירושים - ע"פ הפירוש הראשון, משה חשב על צרכי ציבור, ועל-פי הפירוש השני, משה חשב על גדולתם של בניו. מה הסיבה שמשה ביקש מה' "יפקוד אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה" - דאגה לעדה או דאגה לבניו?

כמה תשובות:

1. הקטע הראשון הוא ממדרש ספרי, והקטע השני הוא ממדרש תנחומא. כל אחד מהקטעים בא להסביר את סדר העניינים בפרשה - מדוע דווקא כאן נזכרה בקשתו של משה: לפי מדרש ספרי, זה כדי להודיע את שבחו של משה, ולפי מדרש תנחומא, זה משום שמשה רצה לדאוג לבניו. יש מחלוקת בין שני המדרשים, ורש"י לא בא להכריע במחלוקת, הוא רק הביא את שתי הדעות.

• תגובה [דוד אקסלרוד]: אם שני פירושים נכתבים ברצף, אחד אחר שני, בנשימה אחת, ובו בזמן הם סותרים אחד את השני, מן הראוי וגם מן החובה מצד המחבר להוסיף הערה כלשהי להסבר המצב, במיוחד אם לכל אחד יש מקור שונה. אם המחבר לא עושה כן, הרי הוא זוכה לכל גינוי. על כן הטלת קלון על העורך אלמוני שערבב בין מפרשים שונים תהיה בבחינת לימוד זכות.

2. הקטע השני מתאר אירוע שקרה כמה חודשים לפני כן, אחרי פרשת בנות צלפחד. משה חשב אז להעביר את משרתו לבניו, על-פי ההלכה "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל"; אולם ה' אמר לו שיש לו תוכניות אחרות - "לא כך עלתה במחשבה לפניי". כמה חודשים מאוחר יותר, כששמע משה שהגיע זמנו למות, כבר לא חשב להעביר את משרתו לבניו אלא ביקש מה' שימנה "איש על העדה". בקטע השני רש"י בא להסביר, מאחר שמשה דאג לעם ישראל, מדוע לא מינה את בניו להמשיך את דרכו, על-פי ההלכה? והתשובה: הוא כבר חשב על זה קודם ומחשבתו נדחתה, ולכן, מתוך דאגה לעם ישראל, ביקש מה' שימנה איש אחר.

• תגובה [דוד אקסלרוד]: "החוק בהלכה הוא שכל משרה עוברת אוטומטית לבנים?!"- לא, אין זה חוק בהלכה, אולי זה חוק אצל פרס או שרון או אולמרט, אבל לא בהלכה. ההלכה היא - אם היה הבן דומה לאבא בחכמה ויראה הרי הוא יורש את שררת אביו, אם היה דומה ביראה אך לא בחוכמה מלמדים אותו ואחר יירש. במלים אחרות - מבין המתאימים לתפקיד לבן יש עדיפות ראשונה.

  בוא נתחיל מהתחלה.

  אעז ואטען טענה מהפכנית- פירוש נועד לפרש! היינו, אחר הפירוש יש פחות תהיות מאשר היו לפניו.
  פירוש שלא הבהיר אלא סיבך, שלא הקטין תהיות אלא הגביר - אחד דינו להיגנז.

  אני תוהה על היצר הנפוץ מאוד לבנות מגדלים והשערות בכדי להציל פירוש משובש ומלבד לא לומר "משובש הוא". נדמה לי שיש בלבול בין מצוות אהבת ה' ואהבת "התג המקובל".

  כוון שרש"י כבר מאות שנים איננו ולא יכול לומר דבר להגנתו, אבל השיבוש ברור והוא כן לפנינו, אני מציע כך - היה רש"י צדיק וחכם, והיו כותבים לא כל כך מוצלחים, והיה עורך שמשום מה ערבב בין שניהם. אגב, עובדה היסטורית - פירוש רש"י הוא הספר העברי הראשון אשר הודפס. ברגע שמאן דהו, אשר, משיקולים לא ידועים, החליט להשקיע את כספו ולהדפיס דווקא רש"י ולא רס"ג לדוגמה, הוא גרם לשתי תופעות - האחד: כל מלמד תינוקות השתדל ללמד דווקא את הספר הזה, ולא מפני יתרון תוכנו אלא מפני יתרון ספר מודפס - ברור, אחיד, והרבה יותר זול. השני: פירושים אחרים, רס"ג לדוגמה, העתיקו (בכתב יד) פחות ופחות וחלקם נאבדו כתוצאה מזה. כך מי שלמעשה קבע מי הוא ראש המפרשים? זה המאן דהו, בעל ממון, ייתכן בחור נחמד בסך הכל, אך אין אנו יודעים לא עליו ולא על שיקוליו. למעשה, כל הבונה מגדלים והמשעיר השערות כדי להציל את ה"תג המקובל" סך הכול מנסה להגן על אותו מאן דהו אשר לא ידענוהו מתמול שלשום.

ראו: תשובת שמואל גלברד, מחבר ספר "פשוטו של רש"י", בשו"ת מורשת