מתי מוין הא"ב ולמה מוין בדרך בה מוין

קוד: מתי מוין הא"ב ולמה מוין בדרך בה מוין בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אליהו ציפר

אל:

מאת ציפר אליהו - לואי מרשל 8, תל-אביב 62668

טל. 03-6040960 050-7583475 פקס 03-6050244

דוא"ל ZEZFFER@013.NET E-mail

תל-אביב, כג' ניסן תש"ע

7 באפריל 2010

לכבוד

אראל סגל

באמצעות דוא"ל.

כידוע לך קיימת תזה אודות דילוגי האותיות בתנ"ך, ולדעתי זוהי מקריות בלבד.

אך מעבר לתחום זה קיים תחום נוסף של מתגמי (גימטריות) האותיות בתנ"ך, המבוססות על הסיבה למיון אותיות הא"ב בסדר בו מוינו, ואני מבקש להביא בפניך את התיזה שלי לעניין זה.

תחילה לשאלה מתי נקבע סדר מיונן של אותיות הא"ב.

לא אטעה אם אומר, כי סדר האותיות נקבע סמוך להמצאת הכתב. והראייההמוצקה לכך: כאשר הועבר הכתב ליוונים, אי שם בסביבות אלף שנה לפניהספירה, קיבלוהו כבר לפי סדרו בעברית, כלומר: אלפא, ביתא, גמא, דלתאוכו', צליל המעיד על מוצאן המשותף של האותיות, ואף עדות למיונןהמוקדם של האותיות - תחילה בעברית.

וראייה נוספת: בספר "תהלים" ישנם מספר פרקים אשר סדר פסוקיהם כסדראותיות הא"ב. כגון הפרקים ל"ד או קי"א ועוד, וכן גם ספר "משלי" פרק ל"א פסוק י' "אשת חיל מי ימצא…" ואילך. ותשומת הלב מופנית אלפרק קי"ט בתהלים, אשר יש בו 22 קבוצות בנות 8 פסוקים בכל קבוצה, וכלקבוצה מתחילה באות עוקבת לפי סדר הא"ב. סה"כ מנין הפסוקים 176פסוקים. האם התכוון מישהו לשזור במנין פסוקיו של פרק זה את פילון (176בגימטריה) האלכסנדרוני, אשר נחשב כהוגה דעות.

ספר "תהלים" מיוחס כידוע לדוד המלך, וזה חי בסביבות שנת 1000 לפנה"ס, כך שזו כאמור ראיה נוספת למועד מיונן של האותיות.

וכמובן המספר שבע אשר נקבע כמספר קדוש, (בשל שבעת ימי השבוע) ותפש אף הוא מקום נכבד במיוןהאותיות ובקביעת ערכן המתגמי. וקטעים רבים, בעיקר בתחילת בראשית,מבוססים על מספר זה.

כידוע, "גד" בנה של זלפה, פרושו: מזל. ומקורו של שם זה באל מזלכנעני.

השם קדם כנראה לקביעת ערכן המתגמי של האותיות. וכשנקבע המתגם, ניתןלאות ג' הערך 3 ולאות ד' הערך 4, כך ש"גד" קיבל את הערך 7, שהואכמקובל מספר של מזל.

המלה "מזל" עצמה, מופיעה בתנ"ך רק פעם אחת: "לשמש לירח ולמזלות"מ.ב. כ"ג 5. "מזל" במתגם = 77, מספר המדבר בעד עצמו.

וכן "שנה" במתגם = 355. והרי השנה העברית בת 12 חדשי ירח מונה 355 יום.

אם נלך אל שמות ד' 8, שם נאמר: "והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקלהאתהראשון, והאמינו לקל האתהאחרון".

אמנם, פשוטו של מקרא, מכוון אל האותות, באמצעותם אמור משה לשכנע אתהעם כי הוא שליח אלהים. אך שמא אין האותות רק פשוטו של מקרא?

"אות" בתנ"ך מובא לעתים בכתיבו המלא, ולעתים בכתיבו החסר: "את" במקרה זה בכתיבו החסר, כאשר הכוונה היא מעבר לפשוטו של כתוב, לאמור כי "א" היא האות הראשונה ו"ת"היא האות האחרונה.

שמות אלהים הם שונים, ערכם המתגמי של שמות אלה הוא:

יי = 20

אהיה = 21

יהוה = 26

אדני = 65

אלהים = 86 (גם "הללויה" במתגם = 86).

שדי = 314

סיכום = 532

ידוע כי שם אלהים מופיע בתורה 1820 פעם. ומספר זה נבחר, ראשית משוםשהוא נחלק ב70- = 26 ("יהוה"), וכן בשל תכונות נוספות:

28+27+26 +... + 65+64 = 1820 (כלומר רצף מספרים עוקבים הפותח ב26-שהוא "יהוה" ומסיים ב65- שהוא "אדני").

גם סיכום רצף שבעת המספרים העוקבים הבא, כאשר הם מועלים בחזקה שניהנותן את אותה תוצאה 1820:

19²+18²+17²+16²+15²+14²+13² = 1820

אם נחבר אותם מספרים ללא חזקתם השניה = 19+18+17+16+15+14+13 = 112

("יהוה" = 26 + "אלהים" = 86) = 112.

וגם ("אהיה" = 21 + "אדני" = 65) = "אלהים" = 86

תוצאות האומרות דרשני.

המספר 1820 על נגזרותיו, אינו תגלית שלי, והבאתי אותו כדי לבסס אתההנחה שמשה הוא שקבע את סדר מיון האותיות, כדי לקבל בגינן אתהמתגמים הרצויים.

אך גם מקומו של מעתיק אלמוני שהעתיק את ספר דברים לא נפקד.

הפסוק השני בעשרת-הדברות של ספר שמות כ' 6: "ועשה חסד לאלפים לאהביולשמרי מצותי".

אותו פסוק בעשרת-הדברות של ספר דברים ה' 10: "ועשה חסד לאלפים לאהביולשמרי מצותו".

אותו פסוק בספר שמות ערכו המתגמי 1824. עם שינוי קטן של "וו" במקום"יוד" בסופו של הפסוק, הפחית המעתיק את ערכו המתגמי של הפסוק בספרדברים והפך אותו לפסוק שערכו המתגמי = 1820, היינו כמספר שמות אלהיםבתורה.

אם נקח את המספר 112 ונחלקו ב7- נקבל 16 - "יו" - שוב קיצור שמו שלאלהים.

שני השמות במצורף: "יהוה אלהים", מופיעים בספר בראשית 20 פעם ורקבפרקים ב' וג'.

מדוע 20 פעם? האם כדי לרמוז ששם אלהים הוא גם "יי" במתגם = 20, וכיגם המתגם של "יוד" (י' ו' ד') במילוי = 20.

סך ערכן המתגמי של אותיות הא"ב (א=1+ב=2+ג=3...+ש=+300ת=400) = 1495.

מספר זה הנחלק ב65- ("אדני") נותן תוצאה של 23, שהנו מספרן שלאותיות הא"ב למעט הסופיות (כאשר "ש" שמאלית היא בכלל מנין האותיות).

אם נקח את סיכום רצף המספרים שבין+12+11+10 1495 = 55+54...,כלומר, שוב חזרה על ערכן המתגמי של אותיות הא"ב.

אך מדוע 10 הראשון ו55- האחרון?

אם נחבר את הראשון והאחרון 55+10 = 65, שוב במתגם = "אדני". 55 הוא גם סיכום רצף המספרים שבין 3+2+1...10+9+8+ = 55.

סיכום רצף הריבועים = 16²+15²+14²+13²+12²…+7²+6²+5²+4²+3²+2²1495.

זהו סיכום רצף של 15 מספרים כלומר "יה" במתגם, ומסתיים ב16- = "יו".

"יוסף בן-מתיתיהו מזכיר 22 ספרים, כנראה בגלל חיבור רות לשופטים, ואיכה לירמיהו. מספר זה מצוי גם אצל אבות הכנסייה, אולי מתוך מגמהלהתאימו למספר אותיות הא"ב".(אנצ' עברית כרך כ"ד ערך "מקרא" עמ' 282).

אם אכן הוצפנו רמזים בינות למלים ולאותיות, כיצד זה שאין להצפנה זואף לא רמז, לא בתורה ולא ביתר ספרי המקרא?

ואולי קיים רמז כמוס בין האותיות?

ספר שמות פרק ו' פסוק 22: "ובני עזיאל מישאל ואלצפן וסתרי".

ומה נצפן בשם "אלצפן" אם לא "וסתרי" במתגם = 676√‎² = 26 = "יהוה".

ספר בראשית פרק ד' פסוק 22: "תובל קין לטש כל חרש" במתגם = 1495.

הכתב הקדום נחקק באבן. הייתכן כי "...לטש כל חרש" הוא אותו חרש קדמון אשר יצר את כלי החקיקה ואף חקק אותיותיו באבן?

ספר דברים פרק א' פסוק 16: "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו...".

פרק יא' פסוק 22 "לאהבה את יהוה אלהיכם ללכת בכל דרכיוולדבקה...".

שני פסוקים אלה מתגמם 1495, הראשון בן 23 אותיות.

ספר מלכים א' פרק א' פסוק 10: "וישכב דוד עם אבתיו ויקבר בעיר דוד".

ספר קהלת פרק א' פסוק 1: "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם".

מתגמם של כל אחד מפסוקים אלה = 1495.

ספר דברים פרק א' פסוק 16: "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו...".

פרק יא' פסוק 22 "לאהבה את יהוה אלהיכם ללכת בכל דרכיוולדבקה...".

שני פסוקים אלה מתגמם 1495, הראשון בן 23 אותיות.

ספר מלכים א' פרק א' פסוק 10: "וישכב דוד עם אבתיו ויקבר בעיר דוד".

ספר קהלת פרק א' פסוק 1: "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם".

מתגמם של כל אחד מפסוקים אלה = 1495.

האם הכיר שלמה הוא קהלת, את המתגם 1495 ובחר לסיים בו את פרשת חיי דוד אביו, ולפתוח בו את ספרו קהלת?

מדוע קרא ישי לבנו השביעי "דוד", כאשר שם זה הוא יוצא דופן בתנ"ך, בו רוב השמות מכילים בתוכם "יה" או "יהו"

"דוד" במתגם = 14.

ייתכן כי רמז לכך ניתן לראות בברית החדשה, מתי פרק א פסוק 17: "ובכן כל הדורות מאברהם עד דוד ארבעה-עשר דורות…" ובהיות דוד הדור ה14- קרא לו כך אביו.

המספר 96 [גילו של אברם בברית-בין הבתרים] מופיע גם בעזרא ח' 35"...איילים תשעים וששה...". בברית-בית-הבתרים מקריב אברם איל. האםהקרבת 96 האילים של עזרא היא רמז לגילו של אברם בברית-בין-הבתרים? עזרא גם הקריב שם 77 כבשים, האם זהו רמז ל"מזל" = 77 במתגם?

בשלשה מקרים מופיע המספר ארבע-מאות ב"בראשית", ועוד מספר פעמים ביתרספרי המקרא.

"...ועבדום וענו אתם, ארבע מאות שנה" טו' 13'.

"...ארבע מאתשקל כסף ביני ובינך..." כג' 15'.

"...ועמו ארבע מאותאיש..." לג' 1'.

מהיכן שכיחותו של מספר זה? שהרי לו רצו כותבי המקרא להשתמש במספרעגול יותר, יכלו להשתמש במספר חמש-מאות.

אין ספק כי עם ישראל היה לא רק עם-הספר אלא גם עם-המסחר.

חמש-עשרה פעם מופיע הצרוף "ככר-כסף" בספרי המקרא השונים, בנוסףלאמצעי תשלום אחרים.

מן הסתם היה זה מטבע שכיח בתשלום.

והנה, "ככר-כסף" במתגם = 400.

"עפרן" האיש אשר ממנו קנה אברהם את מערת המכפלה, לעתים מופיע בכתיבמלא ולעתים חסר. "עפרן" במתגם = 400.

ואם בכסף עסקינן הרי גם הפסוק הבא מרמז על כך:

"...אלף כסף לאחיך הנה..." כ' 16' במתגם = 400.

אברהם חי 175 שנה, ונקבר במערת המכפלה.

"מכפלה" במתגם = 175.

שרה חיה 127 שנה. אברהם חי 175 שנה. שנות חייהם המשותפות 302.

המלה "קֶבֶר" או "קְבֹר" מופיעה 7 פעמים בפרק כג הדן בחיי שרה. "קבר" במתגם = 302

וגם כה' 10 "הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר-קָנָה אַבְרָהָם, מֵאֵת בְּנֵי-חֵת -שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם, וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ." –"קֻבַּר" = 302.

יצחק חי 180 שנה. גם יצחק נקבר במערת המכפלה.

"המכפלה" במתגם = 180.

שנות חיי שרה – 127, הם לכאורה מספר ראשוני חסר משמעות. (מספר חסר משמעות זה מופיע עוד שלש פעמים ב"מגילת אסתר", כמספר המדינות בהן מלך אחשורוש).

ואולי מקור המספר 127 במלה "לאומים", במתגם = 127. מלה זו מופיעה בתנ"ך ברבים 30 פעם, אולם רק פעם אחת זו נכתבת בכתיב מלא: (ישעיהו נ"ה 4) "נגיד ומצוה לאומים", שם הכוונה לדוד אשר יהיה נגיד לאומות.

וייתכן כי זו הסיבה אשר ארצות מלכותו של אחשוורוש הן 127 תוך כוונה אל "לאומים".

כאמור רכש אברהם את חלקת הקבר עבור שרה אשתו מאת עפרן בן צחר.

האם השם "עפרן" מרמז למותו של אברהם "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", כלומר המלה עפר מופיעה פעמיים.

והנה גם "עפר" וגם "בן-צחר" במתגם = 350.

"אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל-כסף ביני ובינך…" בראשית כג 15 – הצעתו של אברהם לעפרן החתי.

מן הסתם היה הביטוי "ביני ובינך" שכיח בעת מו"מ בעניין כסף. שכן גם "כסף" וגם "ביני ובינך" במתגם = 160.

"...והיו ימיו מאה ועשרים שנה". ו' 3'. במתגם = 1120.

כאן מודיע אלהים כי קצב את ימיו של אדם ל120- שנה.

אדם חי 930 שנה. דוד חי 70 שנה. משה חי 120 שנה.

סך חיי אדם, דוד ומשה = 1120 שנה.

מה-גם, שראשי תבות של: אדם+דוד+משה = אדם, או כפי שאומר ראשיתושל פסוק זה: "לא ידון רוחי ב-אדם.

וכולם הם: "איש אשר רוח אלהים בו" מא' 38'. במתגם = 1120.

חנוך, אשר עליו נאמר: "ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו, כי לקח אתוהאלהים" ה' 24'.) שנות חייו 365 שנה כמניין ימות שנת השמש.

חנוך, הוא יוצא דופן בכך ששמו נכתב תמיד עם חולם מלא. למה?

אם נחלק את שמו של חנוך לשניים חנ-וך, הרי החלק הראשון "חנ" במתגם = 58 (וראה גם: "ונח מצא חן בעיני יהוה")

ואילו חלקה השני של המלה: "וך" המתגם = 26 היינו "יהוה".

כמה ימים חלפו מעת הודעתו של אלהים לנח על המבול ועד שיבשה הארץ?

אלהים הודיע לנח 7 ימים קודם למבול על הכוונה להביא את המבול עלהארץ.

המבול החל בחדש השני ב17-.

הארץ יבשה כעבור שנה בחדש השני ב27-.

סה"כ 381 יום מרגע ההודעה עד שהארץ יבשה.

מימדי תיבתו של נח: ארכה 300 אמה + רוחבה 50 אמה + גובהה 30 אמה +צהר 1 אמה = 381 אמה. ו' 15' 16'.

"ונח מצא חן בעיני יהוה" ו' 8. "יהוה" במתגם = 26

26 פעם מוזכרת "תבה" בפרשת נח.

"...וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות..." יד' 14'.

עפ"י חז"ל "אליעזר" - עבד אברהם - במתגם = 318.

מדוע החליף אלהים את שמו של אברם לאברהם?

"אברם" במתגם = 243. "...אין נבון וחכם..." מא' 39' במתגם = 243.

"אברהם" במתגם = 248. "...בצלם אלהים..." א' 27' = במתגם = 248.

"תרי'ג" מצוות במתגם = 613.

ייתכן שכל המצוות כולן מתמצות בפסוק: "ברוך יהוה אלהי אדני אברהם".

כד' 27'. במתגם = 613.

המלה "כרוב" מופיעה בתנ"ך 91 פעמים.

"כרוב" הוא "מלאך". "מלאך" במתגם = 91.

אליהו וגדליה, המתגם של כל אחד משני שמות אלה הוא 52. זהו כפל של השם המפורש " יהוה" =26 X2 = 52.

יוכבד אשת עמרם אמם של אהרן משה ומרים.

השם יוכבד מורכב משתי הברות: יו-כבד. ההברה הראשונה מדברת בשם עצמה היינו "יו" שם אלהים.

אך גם ההברה השניה: "כבד" (מלשון כבוד) היא שם אלהים. ערכה המתגמי: 26 השווה ל: "יהוה".

"בלע בן בעור" לו' 32'. במתגם = 432.

33 + 43 + 53 + 63 = 432. זהו חיבור של רצף ארבעה מספרים עוקבים בחזקתם השלישית.

לא הייתי נזקק, למספר זה, למרות היופי האריתמטי הטמון בו, אםשמי לא היה: "אליהו ציפר", ואף זאת במתגם = 432.

יש לי דוגמאות נוספות, אך אסתפק בינתיים באלה.

בכבוד רב,

אליהו ציפר