כלל ופרט

קוד: כלל ופרט בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: דוד ק

אל:

מאמר זה מתבסס על שיעורים של פרופסור קירשנבאום מהמרכז הבינתחומי, והוא הוקלד ע"י תלמיד החפץ בעילום שמו ונתרם על-ידו ל"אתר הניווט בתנך". מותר להעתיק את המאמר בתנאי שהערה זו נמצאת בראש כל עותק.

כלל ופרט - אין בכלל אלא מה שבפרט.

אם המחוקק מדבר בצורה כללית, ואחרי הכלליות הוא מפרט כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. הפרוט הוא כל הכלל.

לדוגמא – הלכה בקורבנות -

ויקרא א1 - "אדם כי יקריב מכם קורבן לשם, מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן תקריב קורבנכם".

אצל חז"ל - בהמה זה מונח כללי. יש כלל, מילה כוללת. כל בעלי החיים נקראים בהמות. מן הבקר ומן הצאן זה פרוט. בקר - בהמה גסה, שור, פר. מן הצאן - בהמה דקה, כבשים עזים.

התורה מציינת מה מביאים קורבנות על המזבח. יש מילה כללית - בהמה, אחרי בהמה יש שני פרוטים, פרוט אחד זהו בהמה גסה, פרוט שני צאן, בהמה דקה, אבל יש בהמות שאין מביאים כמו כלב, חזיר, והם נקראים בהמה משום שבהמה אצל חז"ל זה בעלי חיים. אין בכלל אלא מה שיש בפרט. כלומר, בעלי החיים הכשרים למזבח הם רק בקר וצאן, לא כלבים, לא סוסים. בקר וצאן הכוונה לשור, פרה, גדיים, עזים.