קל וחומר בתלמוד

קוד: קל וחומר בתלמוד בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: דוד ק

אל:

מאמר זה מתבסס על שיעורים של פרופסור קירשנבאום מהמרכז הבינתחומי, והוא הוקלד ע"י תלמיד החפץ בעילום שמו ונתרם על-ידו ל"אתר הניווט בתנך". מותר להעתיק את המאמר בתנאי שהערה זו נמצאת בראש כל עותק.

יש סוגים שונים של שומרי חפצים:

• שומר חינם - הנהנה מהעסקה הוא המפקיד. מידת האחריות המוטלת על השומר היא אחריות מינימלית.
• שואל - (שאילה והשאלה הן עסקאות בין שני אנשים). על פי החוק כשיש לאדם חפץ של משהו אחר עליו לשמור עליו. הנהנה מהעסקה הוא השואל. מידת האחריות המוטלת עליו היא אחריות מקסימלית.
• שוכר / שומר שכר - תשלום עבור השמירה. שני הצדדים נהנים מהעסקה, השומר נהנה משום שהוא מקבל תמורה, המפקיד מקבל שרות. הוא הדין בשוכר. מידת האחריות תהא בינונית.

אחריות מינימלית הכוונה אחריות ל"פשיעה" (הכוונה היא לרשלנות). אם הוא פושע, חייב לפצות.

אחריות בינונית הכוונה ל"גניבה ואבדה" (משום שיש כאן תשלום יש צורך בשמירה מפני גניבה ואבדה. בלשוננו הכוונה לכל תקלה שאם יכול למנוע אילו נזהר).

אחריות מקסימלית הכוונה ל"אונסין" (הכוונה לכל דבר שקרה). מידת אחריות זו היא מופרזת ונשאלת השאלה, מדוע הדבר כך.

התשובה לכך - כשאדם שואל דבר הוא מקבל את הדבר עם זכות בעלות. הוא משתמש בדבר. כשאדם קונה חפץ ומשלם עליו מאז הוא בעל החפץ ובעלותו מתבטאת בכך שהוא משתמש בזה חינם. זכות שימוש חינם היא בעלות.

המשאיל מעניק לו את הבעלות למעשה, גם אם החפץ לא רשום על שמו של השואל, העיקר הוא שהשואל משתמש בו חינם.

לבעלות שני פנים: הזכות והאחריות, החובה. לבעלים יש זכות להשתמש בחפץ חינם תמיד. אם יקרה משהו לזה, הבעלים סופגים את ההפסד. לכן נקבע כי השואל חייב באונסין. זה לא עונש אלא הכרה מהי שאילה. שאילה פרושה קבלת הבעלות של הדבר לתקופה המוסכמת. אם קרה משהו בלתי נמנע השואל, שהוא הבעלים לתקופה המסוימת, סופג את ההפסד.

(שמות כב 6-14):

נשאלת השאלה - האם שואל חייב בגניבה ואבדה - כן. הסיבה היא כי אם שומר שכר הפטור מאונסין חייב בגניבה ואבדה, קל וחומר שואל. אם הקל חייב, על אחת כמה וכמה החמור חייב.