קוד: כל האמור בפרשת המלך - מלך זוכה בו? בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: אראל
אל:
הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ד) מתאר את זכויותיו של המלך, ואומר בין השאר: "כל האמור בפרשת מלך, מלך זוכה בו
", ודבריו מסתמכים על התלמוד, "ר' יוסי אומר: כל הנאמר בפרשה זו, מלך מותר בו
"
(בבלי סנהדרין כ:).
פרשת המלך היא משפט המלך שכתוב בספר שמואל (שמ"א ח 11-17): "וַיֹּאמֶר 'זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.
וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.
וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת.
וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח; וְנָתַן לַעֲבָדָיו.
וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו.
וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח; וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ.
צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים
", ולפי דברי ר' יוסי (והרמב"ם) - מותר למלך לעשות את כל הדברים האלה.
אך בתורה נאמר שהמלך צריך לשמור את המצוות כמו כל אדם אחר מישראל (דברים יז 19-20) "וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו - לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם.
לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול - לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל
", כלומר, המלך כפוף לחוקי התורה בדיוק כמו כל אחיו. אם כך, איך ייתכן שמותר לו לגזול את רכושם של בני ישראל - בניגוד למצוות התורה?!
נראה לי שהפתרון נמצא בפסוק האחרון של משפט המלך בספר שמואל - "
וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים
". על-פי התורה, מותר לאדם למכור את עצמו ואת רכושו לשיעבוד. זה לא מצב רצוי, אך זה מותר. במצב של שיעבוד, מותר לאדון לכפות על עבדיו לעבוד בשבילו בכל עבודה. אמנם, התורה מצווה על האדון שיתייחס אל עבדיו העבריים בצורה מכובדת, כשכירים ולא כעבדים (ויקרא כה 39-43) "
וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ - לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ.
וְיָצָא, מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב.
כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד. לֹא-תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ; וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ
"; אך עדיין לאדון יש יותר זכויות מאשר לעבד.
כשבני ישראל ממנים מלך, הם למעשה מוכרים את עצמם לעבדוּת, הם משעבדים את עצמם למלך, ולכן מותר למלך לנהוג בהם כמו שאדון נוהג בעבדיו (ע"ע
התנגדות למלוכה = התנגדות לעבדות). המצוה שנאמרה למלך - "לבלתי רום לבבו מאחיו
" - דומה למצוה שנאמרה לאדון - "לא תעבוד בו עבודת עבד
": המלך צריך להתייחס אל נתיניו-עבדיו בצורה מכובדת; והמצוה "לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל
" משמעה, שהמלך צריך לנהוג כלפי נתיניו לפי אותם חוקים שמגדירים את יחסו של האדון לעבדיו.
אך לפי זה, קשה להבין כמה הלכות שנזכרות בדברי רמב"ם (שם): "רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו, או לצורך המלחמות; וקוצב לו מכס, ואסור להבריח מן המכס שלו. ויש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס, יילקח ממונו
או ייהרג..., שנאמר "ואתם, תהיו לו לעבדים"
" - איך ייתכן שלמלך מותר להרוג, והרי לפי התורה אסור לאדון להרוג את עבדיו, גם אם הם לא מצייתים לו?!
ראו גם: זכויות המלך לפי התנך, התלמוד והראשונים / הרב אליהו מאלי, אורות מציון