דרשות שהשתבשו בגלל חוסר ניקוד

קוד: דרשות שהשתבשו בגלל חוסר ניקוד בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: אראל

אל:

רוב הדוגמאות ע"פ הרב ראובן מרגליות, "מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו יז", עמ' פח.

כמה דרשות בתלמוד מסתמכות על שינוי ניקוד, ומכיוון שהתלמוד לא היה מנוקד, המעתיקים שינו את הגירסה באופן שעלול לגרום לטעות.

א. כתוב בתורה, שמות כג25: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ...", ובתלמוד: "תנו רבנן: מניין לברכת המזון מן התורה?... הרי אומר ובירך את לחמך ואת מימיך - אל תקרי ובירך אלא וברך" (ברכות מח:). בקריאה שטחית אפשר לחשוב שלחכמי התלמוד היתה גירסה שונה של הפסוק, שבה נכתב "ובירך" עם י, אך למעשה ברור שהכוונה היא לדרוש את המילה בשינוי ניקוד: "אל תקרא וּבֵרֵך, אלא וּבָרֵך ": אל תסתפק בכך שה' יברך את לחמך ואת מימיך, אלא בָּרֵך גם אתה את ה' על הלחם ועל המים. מכיוון שבתלמוד אין ניקוד, הוסיפו מעתיקי התלמוד את האות י "ובירך" (וראו הגהות יעב"ץ על ברכות י., ד"ה "חטאים כתיב קרי ביה").

ב. כתוב בתורה, דברים ז13: "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ, וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ...", ובתלמוד: "אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר ובירך פרי בטנך, פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך" (ברכות נא:), והדרשה תמוהה, שהרי כל הקטע נאמר בלשון נוכח "ואהבך, וברכך, והרבך", וגם בהמשך "פרי אדמתך", וברור שלא היה אפשר לכתוב "פרי בטנה". וייתכן שהגירסה המקורית בתלמוד היתה "פרי בִטְנֵךְ לא נאמר אלא פרי בִטְנְךָ", כלומר, מכיוון שהאם היא היולדת, היה ראוי לכתוב את הפסוק בלשון נקבה, ובכל זאת נכתב בלשון זכר כדי ללמד שעיקר הברכה היא על פרי בטנו של האיש. והמעתיקים ראו לפניהם פעמים "בטנך" בלי ניקוד, ולכן הגיהו בטעות ותיקנו ל"בטנה".

ג. כתוב במשנה, שמי שאמר "הריני כזה - הרי זה נזיר". והקשו בתלמוד: "נהי נמי דתפוס בשערו, הריני כזה לא אמר!" (נזיר ג.)ותירצו: "אמר שמואל: כגון שהיה נזיר עובר לפניו". ותמהו המפרשים, איך הקשו "הריני כזה לא אמר", והרי המשנה בפירוש מדברת על אדם שכן אמר "הריני כזה"! וייתכן שיש לנקד במשנה "הריני כזֶה" בלשון זכר, ובתלמוד "הריני כזֹה" בלשון נקבה, ובלשון התלמוד שיער הוא לשון נקבה ("שתי שערות"). ושאלת התלמוד היא, מדוע מי שאומר "הריני כזֶה" הוא נזיר? נניח שהוא תופס בשערות ראשו ומתכוון להגיד שהוא רוצה להיות "כזה", כלומר שיהיו לו שערות ארוכות, הרי אילו זו היתה כוונתו, היה צריך לומר בלשון נקבה "הריני כזֹה"! ולכן תירץ שמואל, שמדובר במצב שהיה נזיר עובר לפניו, והוא הצביע עליו ואמר "הריני כזֶה", כמו הנזיר.

ראו גם דרשות המסתמכות על שינוי בנימת הדיבור.

תגובות