קוד: מדור הפרשנים - נסים בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: משה בלידשטיין

אל: כפית ה'תשס"ב שבט

/ משה בלידשטיין

לפני כשנה ניסתה המערכת הקודמת לפתוח מדור קבוע בענייני פרשנות; הדבר לא עלה בידה. כעת יש ניסיון לחדש ימינו כקדם, ולא נותר אלא לקוות שהוא באמת ישרוד למשך כפיות רבות.

אמנם המדור נכתב על ידי, ולא על ידי כל הקוראים כשאר הכפית, אבל בכל זאת אשמח לקבל הצעות ורעיונות לשיפור או לחידוש, או אף מדורים שלמים, כיד עטכם הטובה עליכם.

לאחר שקילה של אפשרויות שונות, הוחלט שלא לייחד את המדור כל פעם לפרשן אחר, אלא במקום זה נבחר בכל פעם נושא שעליו דובר בפרשנים, ונדון בו. כך אמנם מפסידים את ההתמקדות באישיות אחת ובפועלה, אבל מקבלים תמונה יותר בהירה, ונראה לי שגם יותר מעניינת, של הנושאים שבהם הם דנו. מכל מקום ננסה להציג במהלך הזמן גם את הפרשנים עצמם [1] .

יודגש כי המדור אינו עוסק בשאלות שבתוך המקרא עצמו אלא רק במה שהפרשנים אמרו עליו: כך, לדוגמא, גם אם בפשט אני חושב שהמקרא עוסק בנושא אחד, אבל הפרשנים עוסקים דווקא בנושא אחר, אני אתמקד בדעתם של הפרשנים בלבד (ראה כותרת המדור).

כדי שהמדור לא יהווה רק ליקוט של פירושים על פסוק מסויים, דבר שניתן לעשות ביתר קלות על ידי פתיחת מקראות גדולות, אנסה לעסוק בעניינים כלליים יותר [2] , שמתחלקים לשני סוגים: נושאים מחשבתיים רחבים - כאלה שגם מי שאינו פרשן יכול לדבר עליהם, אך בגלל מקומם החשוב במקרא, מקומם חשוב במדור כגון זה, ונושאים שהם תוך-מקראיים דווקא, שמי שאינו פרשן לא היה עוסק בהם. נשתדל גם כי הנושאים יהיו רלוונטיים יחסית לנושאים שמדברים עליהם בנח"ת, ושיעזרו לאנשים בלימודם ובשיעוריהם. (אעפ"כ, אולי לפעמים נעסוק בנושאים שלא מדברים עליהם כל כך הרבה, ושהיה ראוי שידברו עליהם יותר). הנושא הראשון שאעסוק בו, הוא:

נסים במקרא [3]

הנסים מרובים במקרא; האברבנאל מונה 151, ויש שהוסיפו עליו עוד כהנה וכהנה. למפרשים יש גישות שונות ביחס לנסים: יש שניסו למעט בהם, ולעיתים דחקו את הפשט לשם כך, ויש שדווקא הגדילו את מספרם מעל לכמות ההכרחית.

לפרשן רציונליסט ו"מדעי" תהיה בעיה לקבל את הנס כפי שהוא מוצג בפשטות בתנ"ך, שהרי הנסים מנוגדים להשקפתו שהעולם מתנהל בטבעיות. שתי ברירות יעמדו בפני פרשן כזה כיצד להתמודד עם הנסים ש"שוברים" את סדרי הטבע: או שיגדיל אותם מאד, כך שכבר לא יהיו שייכים בתוך המערכת המדעית שבה הוא תופש את העולם, או שינסה לכוף אותם לתוך הסדרים הטבעיים שהוא מכיר, עד כמה שרק יוכל. פרשנים שאינם רציונליסטיים כל כך, לא יתקשו בהסבר הנסים, וישתמשו בהם בכל מקום לסתימת חורים בפשט. זהו יתרון גדול לשיטה זו - בכל פעם שמגיעים למקום שהמציאות של התנ"ך אינה תואמת את מציאותם-הם, יוכל הפרשן לקרוא "נס"! [4] ולברוח מהבעיה.

שאלת הנסים משתלבת בתוך הגותו של הפרשן גם בנושאים אחרים: יחסו למדרשי האגדה של חז"ל, ראיית את הנבואה והמלאכים, שאלת קדמות או חידוש העולם, שאלות של בחירה חופשית ועוד.

תפוצתם של הנסים :

על "ציר הנסים" נציין שלוש נקודות עיקרית:

• פרשנים שיהיו מוכנים לומר שיש כאן נס גם אם בפשט הוא אינו נמצא.

• פרשנים שילכו תמיד עם הפשט.

• פרשנים שידחקו את הפשט כדי לומר שנס לא קרה.

גם בתוך הנס עצמו, יש שהעדיפו כי הנס יהיה פחות פלאי, ובתוך סדרי הטבע, ויש שהרחיבו את גבולותיו. יש מחלוקות גם לגבי מהותו של הנס.

רס"ג ואב"ע

נבחן כמה מקרים בפרשנותם, וננסה למקם אותם על ציר הנסים ששרטטנו לעיל. המקרה הראשון - הנחש בגן עדן, שהוא בוודאי חיה פלאית ביותר. אומר שם הראב"ע:

ויאמר רב סעדיה גאון, אחר שהתברר לנו, שאין דבור ודעת כי אם באדם לבדו, נצטרך לומר כי הנחש גם האתון לא דברו, רק [=אלא] מלאך דיבר בשבילם. והשיב עליהם רב שמואל בן חפני. והנה קם ר' שלמה הספרדי בעל השירים השקולים, וחכם גדול היה והשיב על רב שמואל. והישר בעיני שהם הדברים כמשמעם. והנחש היה מדבר, והיה הולך בקומה זקופה, והשם דעת באדם שם בו. (ראב"ע, בראשית ג'/א')

בקיצור - האב"ע, שהוא לכאורה לפי הפשט, אומר שהיה כאן נס, בדיבור הנחש ובהליכתו, לעומת הרס"ג שדוחק את הפשט כדי לומר שהנחש לא דיבר, אלא מלאך, כך שלא היה כאן נס. מחלוקת זו - כפי שידוע גם בתחומים אחרים - מראה לנו כי הרס"ג היה רציונליסט מובהק, לעומת ראב"ע ששמח להודות בנס. נסתכל בעוד מקום שם מתבטא הרס"ג ברציונליסטיותו:

הגאון רב סעדיה אמר כי השטן (היה) בן אדם, היה מקנא באיוב... (ראב"ע, איוב א'/ו')

עמדה כזו היא בוודאי לא הפשט, ואם כי היא לא נוגעת ישירות לנסים היא קצת מראה לנו על אופיו של הרס"ג בנושאים אלה. נביא גם פירוש נוסף של האב"ע, שעוסק בנחש נוסף- נחש הנחושת שעשה משה:

ורבים השתבשו ואמרו, כי זאת הצורה לקבל כח עליונים [=כלומר, לקבל השפעת מזלות בצורה טבעית [5] ]. וחלילה חלילה, כי הדבר נעשה בצווי השם, ואין לנו לחפש למה צורת נחש [=אלא זהו נס, ואין צורך להסביר איך הוא פועל]. ואם לא כן, יראנו - היש עץ שימתיק המים המרים? [=העץ שהשליך משה למים במרה כדי להמתיקם], אפילו הדבש לא ימתיקם! ומה טעם לשום דבלת תאנים על השחין, ואין בתולדת הדבלה להסיר השחין? [=הדבלה ששמו על פצעי חזקיה כדי לרפאו]. והאמת, כי נשגבה ממנו [=מאתנו] דעת עליון [=לא ניתן להבין את הסיבה שמשה עשה דווקא נחש, אלא כך ציווה ה']: (ראב"ע, במדבר כ"א/ח')

מה אפשר להסיק מכל זה? ברור כי האב"ע יותר אוהב נסים מהרס"ג. מאידך, אנחנו מכירים את האב"ע ממקומות אחרים כדבק בפשט לעומת נסיונות להחדיר נסים, לדוגמא - הוא מתנגד לאגדת חז"ל שיוכבד חייתה שנים רבות (בראשית מ"ו/כ"ג), או לאגדה שפנחס הוא אליהו (במדבר כ"ה/י"ג). נראה לומר כי האב"ע דבק בפשט, ואינו נוטה ממנו ימין ושמאל (עמדה ב' לעיל), לעומת רס"ג שמוכן לסטות ממנו לעיתים לטובת המנעות מנסים (עמדה ג' לעיל).

בכור-שור [6]

ראב"ע דוחה בבוז כל אפשרות שמישהו יוכל להמתיק מים על ידי השלכת עץ בתוכם בצורה טבעית. דווקא בשאלה זו מצאנו לו חולק, והוא ה"בכור-שור":

...אלא שהקב"ה אינו רוצה לשנות מנהג העולם, ועשה מקצת לפי העולם...וכן תמצא ברוב נסים שהקב"ה אינו משנה על מנהג בעולם, כמו "ויורהו ה' עץ" (שמות ט"ו/כ"ה), שנראה ששם תבלין להמתיק המים, ואם היה רוצה לא היה צריך נס, וכן "עשה לך שרף ושים אותו על נס" (במדבר כ"א/ח'), ואם רצונו- בלא נחש היה יכול לרפאותם. וכן הרבה... (בכור-שור, שמות ט'/ח')

אמנם כאן קורא הבכור-שור למקרה הזה נס, אבל הוא מסייג את הנס ואומר שמדובר בנס על דרך הטבע ועל מנהג העולם [7] . בצורה יותר בולטת הוא דוחה נסים שהוצעו ע"י חז"ל ופרשנים אחרים:

והבריח התיכון בתוך הקרשים. אמרו רבותינו על ידי נס. ולפי הפשט בכל כותל וכותל היו אחת... [=חז"ל אמרו כי בריח אחד חיבר את כל המשכן, ובהכרח שהיה כאן נס, שהבריח התכופף מעצמו בפינות המשכן].

(בכור-שור, שמות כ"ו/כ"ח)

וכן:

וצפית אותו זהב טהור. ראוי היה הארון להיות כולו של זהב [=ולא רק מצופה זהב], אלא שהיה כבד לנושאו, והוא נישא בכתף, כדכתיב: כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו... (שמות כ"ה/י"א)

(חז"ל, כידוע ללומדי רש"י, אמרו כי "הארון נשא את עצמו", ובמקרים אחדים - אף "הארון נשא את נושאיו". כלומר - לא צריכה להיות דאגה שמא הארון יהיה כבד מדי. לעומתם הבכור-שור מציע דרך רציונלית להסביר את נשיאת הארון בכתף, שהוא היה רק מצופה זהב).

יוצא מכאן, כי גם הבכור-שור אינו חובב נסים, אך הוא אינו אינו מתקיף אותם קשות; הוא דוחה את דברי הראב"ע לגבי העץ דלעיל, אך גם אינו מתרחק מהפשט בפירושיו הרציונליים. לכן נראה לי שהוא מרחף אי-שם בין הרס"ג לאב"ע, עם נטיה קלה לרס"ג.

רמב"ן ורש"י - טבע ניסי

לרמב"ן יש שיטה ידועה ומיוחדת לגבי נסים, ונביא מדבריו:

והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו. אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת

(רמב"ן, שמות ו'/ב' [8] )

שיטתו של הרמב"ן היא שיש שני סוגים של נסים: נסים גלויים (כמו קריעת ים-סוף) ונסים נסתרים. נסים נסתרים נמצאים סביבנו כל הזמן, והם העונשים והגמולים הרגילים בתורה: "ונתתי גשמיכם בעתם" וכד'. יוצא, שהרמב"ן מרחיב את גבולות הנס בצורה קיצונית, עד שהוא כולל בתוכו חלק גדול מעולם הטבע גם כן, כך שעולם הטבע הוא נס, לפחות ביחס לעם ישראל. מכיוון שהוא נוקט בשיטה כזו, קל לו הרבה יותר לומר על משהו שהוא נס, ואפילו נס גלוי - שכן הוא לא צריך לעשות את ה"קפיצה" מטבע לנס, אלא רק לקפוץ מנס נסתר לנס גלוי. לכן הרמב"ן יכול להסכים שהתורה מדברת על נס, גם כשהיא לא אומרת זאת בפירוש: לידת משה על-ידי יוכבד והיא בת 130 (בראשית מ"ו/ט"ו), השארת יוסף חי לאחר מעשה אשת-פוטיפר (בראשית ל"ט/י"ט), צרעת הבגד (ויקרא י"ג/מ"ז), כיבוש החורים ע"י בני עשיו (דברים ב'/י'), העובדה שמשה הצליח לראות את ירחו מראש הר נבו (דברים ל"ד/א') ועוד.

גם רש"י, כנראה, נוקט שיטה דומה, שכן גם הוא מוכן לקרוא לדברים טבעיים "נס", כגון:

אם על תודה יקריבנו - אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית-האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכים להודות... [9] (רש"י, ויקרא ז'/י"ב)

כלומר - לדעת רש"י, לכל חולה שנתרפא - נעשה נס. וכך גם:

"סלעי ומצודתי - לשון חוזק הם סלע כמשמעו...ועל הנס שנעשה לו [=לדוד] בסלע המחלוקת והמצדות בחורשה..." (רש"י, שמואל ב כ"ב/ב')

רש"י קורא לבריחותיו של דוד נסים, למרות שלא חייבים להגדיר אותם כך. כמו-כן אנו יודעים שרש"י מביא המון מדרשי חז"ל, שמספרים על נסים שלא נמצאים בכתוב, ללא כל בעיה או שאלה [10]

הגבלות על נסים

רלב"ג

יש שהטילו הגבלות שונות על תופעת הנס כדי לסדר אותם עם גישתם הפילוסופית אל הטבע. דוגמא לכך הוא הרלב"ג, ששיטתו הפילוסופית מיוחדת בתחומים רבים, והוא נמצא בדרך-כלל במקום קיצוני על קשת הדעות. גם במקרה הזה, יש לו דעה קיצונית:

ומהם שכבר התבאר בספר מלחמות ה' כי המופת לא יהיה על ידי נביא באלו הנמצאות העליונים, רוצה לומר הגרמים השמימיים... [=השמש הירח והכוכבים] (רלב"ג, יהושע ח'/כ"ט)

במלים אחרות, לא יכול להיות שיהיה נס (ע"י נביא) בשמש, לדוגמא. ציווי יהושע "שמש בגבעון דום" מציב לרלב"ג בעיות פרשניות קשות [11] , וכן בנס בצל ששב אחורנית במעלות אחז, דבר שגם כן קשור לכאורה בשמש. יש לו גם הגבלה מטפיזית נוספת:

והמופת היה לעשות בזולת זמן מורגש [=בזמן קצר מאד] מה שיעשוהו הטבע בזמן ארוך וכן הענין בהתהפך המטה נחש. אבל לא יחדש השם יתברך דבר חדש אצל הנמצאות כולם... וכן לא יתואר בעשית דבר-מה שהיה מציאתו סותר עצמו, כאילו תאמר... עשיית משולש מקוים ישרים שיהיו זויותיו פחות או יותר משתי זויות נצבות [=180 מעלות], או עשיית אש קר... (רלב"ג, יהושע ד'/כ')

כאן מציב הרלב"ג שתי הגבלות נוספות:

1. לא ניתן לברוא דבר חדש בנס, אלא רק לזרז מאד הליכים טבעיים שקיימים ממילא. גם כאן הוא יאלץ להידחק להסביר נסים שונים במקרא שמהם אכן נראה כי יש בריאה חדשה (כמו, לדוגמא, "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה..." (במדבר ט"ז, ל)). מאידך, יקל על הרלב"ג להסביר מדוע רוב הנסים באמת נראים כמסתייעים בגורמים טבעיים שונים, כלומר בדרך-כלל לא נמצא נס שהוא "מהאויר" [12] , אלא הפיכת דבר קיים לדבר אחר וכד' [13] . על כך העיר גם הרד"ק במקומות מספר, לדוגמא בילד שהחיה אליהו:

אפשר גם כן כי עשה כן להנשים עליו ולחממו בחום הטבעי היוצא מפניו ומבשרו, כי רוב הפעמים הנסים נעשים ע"י מעט תחבולה מדרך העולם (רד"ק, מלכים א י"ז/כ"א) [14]

2. לא ניתן לעשות נס שסותר את ההגיון, כמו לדוגמא ליצור משולש שלא יהיה בעל 180 מעלות [15] .

הצגנו את הרלב"ג בקיצור רב, אך הקו הברור בדבריו הוא של הגבלת וצמצום הנסים למושגים שהוא הבין אותם, והקטנת המיוחדות שלהם וסתירתם את הטבע.

סיבות לנסים

שאלה נוספת שתשפיע רבות על מהות הנס, היא מתי הוא ראוי לבוא. פרשן "אוהב נסים" יאמר שמטרותיהם רבות, ולכן יהיה יותר קל לו למצוא אותם בשעת הצורך, לעומת כזה שמעדיף להרחיק אותם, שיאמר שרק סיבות מסויימות מאד מצדיקות נס. הרלב"ג מתבטא בנושא במספר מקומות, וכך הוא כותב, (בהסברו מדוע לא עשה ה' נס לאחר מלחמת העי הראשונה שבה הפסידו ישראל):

שהשם יתברך לא ישנה טבע המציאות ומנהגו לעשות מופת, אם לא יביאו לזה הכרח-מה. ולזה תמצא כי מפני שהיה אפשר החרמת יושבי העי בקלות בכמו אלו התחבולות...הנה לא הסכים השם יתברך שיעשה זה בדרך מופת: (רלב"ג, יהושע ח'/כ"ט) [16]

מכאן, כי דעת הרלב"ג היא שלא עושים נס סתם אלא רק בנסיבות מיוחדות וכשיש הכרח לזה. הרלב"ג תואם בזה את שיטת הרמב"ם [17] :

אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה; היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון הוריד לנו את המן, צמאו בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ, וכן שאר כל האותות. (משנה תורה, הלכות יסודי התורה פרק ח' הלכה א)

לדעת הרמב"ם, נסים נעשו אך ורק כאשר היו צריכים אותם וכאשר היה הכרח בזה.

רבנו חננאל לכאורה חולק חזיתית על הרמב"ם, באותו נושא עצמו של ניסי יציאת מצרים (על הפסוק "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא"):

וכתב רבינו חננאל ז"ל שהוליכם דרך המדבר לסבה אחרת, והיא כדי להרבות להם אותות ומופתים, כי אילו הוליכם דרך ארץ פלשתים הקרוב, ויתן הקב"ה בלבם שיתנו להם רשות לעבור דרך ארצם ושלא יעכבו אותם כלל, היה האות קל; ועל כן חייבה החכמה להסב אותם דרך המדבר, להיות האותות רבים וגדולים בירידת המן ועלית השלו והוצאת מים מן הצור, כי כפי מה שנתרחקו מן הישוב יגדל האות והמופת שיעמוד מין האדם במקומות ההם, וכן דרך ה' יתברך בעשותו אותות ומופתים עם הצדיקים שהוא עושה להם נס בתוך נס להגדיל האות והמופת ... (ומביא שם עוד דוגמאות רבות). (מובא ברבנו בחיי, שמות י"ג, יז)

המדור התארך מעט הפעם בעקבות הנושא; אקווה שהוא יהיה קצת יותר קצר בפעם הבאה, ואז אולי גם אספיק להוסיף מעט על הפרשנים עצמם.