קוד: טבע ותורה - שני חצאים בתפילות הודיה בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אראל
אל:
כמה וכמה תפילות של הודיה, בתנ"ך וגם בתקופות מאוחרות יותר, בנויות במבנה דומה - בחציין הראשון הן מתייחסות לפעולותיו של ה' בטבע - פעולות שנתפסות ע"י כל הגויים; ובחציין השני הן מתייחסות לתורת ה' - שנתפסת רק בעם-ישראל.
כך בתהלים יט:
השמיים מספרים כבוד אל... לשמש שם אוהל בהם...", כלומר על כבוד ה' שנשמע מהבריאה ומהטבע.
תורת ה' תמימה... יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", כלומר על כבוד ה' שנשמע מהתורה שנתנה לאדם מישראל.
כך גם בתהלים צה (ע"ע ):
אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו",
כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו , היום אם בקולו תשמעו".
גם הברכות שלפני קריאת שמע בנויות באופן דומה:
יוצר המאורות" או "
המעריב ערבים",
הבוחר ב עמו ישראל באהבה" או "
אוהב את עמו ישראל".
ובתפילת שמונה-עשרה, ברכת ההודיה (הברכה הלפני-אחרונה) בנויה בצורה דומה. יש בה שני חלקים שנפתחים בהודיה, כמו שרואים בטבלה:
מודים אנחנו לך
שאתה הוא ה' אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד
,צור
חיינו ומגן
ישענו
אתה הוא לדור ודור
נודה לך
ונספר תהלתך: על
חיינו המסורים בידך
, ועל נשמותינו
הפקודות לך, ועל נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר
וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך, מעולם קיווינו לך
החלק הראשון מדגיש את הנצחיות של ה', שהוא אלהינו
לעולם ועד
ואינו משתנה
לדור ודור
. והחלק השני מדגיש את היחס היומיומי, הפרטי, של ה' אלינו: אל החיים שלנו, הנשמות שלנו; את הנסים שקורים
בכל יום
ואת הנפלאות שקורות
בכל עת, ערב ובוקר וצהריים
.
הנושאים כאן אמנם אינם זהים לנושאים בשאר הפרקים שנדונו כאן, אבל בכל-זאת יש קשר מסויים בין החלק הראשון בפרק (היחס הכללי של ה' לעולם) לבין החלק הראשון בתפילה (היחס הנצחי של ה' אלינו), ובין החלק השני בפרק (היחס הפרטי של ה' לישראל) לבין החלק השני בתפילה (היחס היומיומי של ה' אלינו).
ומעניין שגם הביטוי שלא הבננו בחלק הראשון של תהלים צה (ע"ע ) -
צור ישענו
- מופיע בחלק הראשון של התפילה:
צור חיינו ומגן
ישענו
.