קוד: שיני רשעים שיברת בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: אדמיאל קוסמן
אל: אתר אוניברסיטת בר אילן
על המפגש עצמו, בין עוג לבני ישראל, מסופר (תלמוד בבלי, ברכות נד, ע"ב, [2] בתרגום מארמית): אמר (=עוג): מחנה ישראל כמה הוא? שלוש פרסות. אלך ואעקור הר בן שלוש פרסות ואשליך עליהם ואהרגם. הלך ועקר הר בן שלוש פרסות ושם על ראשו. והביא הקב"ה עליו חגבים ונקבו את ההר ונפל על צווארו, והיה רוצה לשלוף אותו מעל ראשו. נמשכו שיניו לצד זה ולצד זה ולא יכול לשולפו, והוא שנאמר 'שיני רשעים שברת' (תה' ג, ח), וכמו שדרש ריש לקיש, שאמר רבי שמעון בן לקיש: מה הוא שכתוב 'שני רשעים שברת' - אל תקרי "שברת" אלא "שרבבת". משה כמה היה (=גובהו)? עשר אמות. לקח גרזן בן עשר אמות, וקפץ עשר אמות, והכהו בקרסולו והרגו.[3]
[2] אין למסורת בבלית זו מקבילה במקורות התנאיים הישירים ואף לא בתלמוד הירושלמי.
[3] על סיפור זה ונוסחאותיו ראו: לוי גינצבורג, אגדות היהודים, ד, ר"ג תשכ"ח, עמ' 443, הע' 696; אביגדור שנאן, תרגום ואגדה בו, ירושלים תשנ"ג, עמ' 271 (ועל הר דומה ששימש ככלי נשק בקרב ראו שם בעמ' 931 והע' 091); על מידת שלוש פרסאות האמורה כאן, ראו רש"י ד"ה "מחנה ישראל", המפנה לדברי רבה בר בר חנה בבבלי עירובין נה, ע"א. לפי זה נדמה שיש להעלות על הדעת כאפשרות מעניינת, קשר כלשהו בין גוזמאות רבה בר בר חנה המובאות שם למקורו של סיפור הגוזמא שלנו (וראו להלן הע' 5). עוד יש להעיר, שבנוסח המיוחס ליונתן לבמדבר כא, לה מוסבר, כי זחל ניקב את ההר, ואז שקע ראשו של עוג בתוכו, ולא יכל לשלפו מצווארו, מפני שנתארכו שיניו וכו'. ראו גם שנאן, שם, עמ' 271 (אגב כך, בנוסח הבבלי מדובר על חגבים שחוררו את ההר, ובגרסה שהייתה לפני המומר הספרדי פטרוס אלפונסי, מדובר על ציפור קטנה. ראו על כך להלן הע' 12). אפשרות אחרת לספר את שאירע שם, מצויה במדרש תמורה, המובא ב"בתי מדרשות" שאסף אהרן ילינק, ב, עמ' 211, בנוסח זה: "'עת להשליך' - כנגד 'ולעוג מלך הבשן' (תה' קלה, יב) - שהשליך הקב"ה אותו הר ששם על ראשו להשליך על ישראל - השליך על צוארו ונחלק" (אולי הכוונה לומר שההר נחלק, ובדרך זו נפל על צווארו של עוג, או שמא צ"ל: ונחנק?).