חטא / לא חטא

קוד: חטא או לא חטא בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: עמוס (הגהה: עופר לביא)

אל: שיעור נח"ת שבת מחוז מרכז אדר נ"ט

שמואל ב' פרק י"א  בבקשה...

"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (מסכת שבת [1] )

1) דוד לא חטא בשכיבת אשת איש --- אוריה נתן לבת שבע גט על תנאי לפני שיצא למלחמה, שאם ימות במלחמה אז הגט יהיה גט למפרע משעת נתינת הגט. דוד קידש את בת שבע בביאה ("האשה נקנית בשלוש דרכים בכסף בשטר ובביאה").

2) דוד לא חטא ברצח אוריה --- אוריה היה מורד במלכות כי הוא לא ירד לביתו בציווי המלך ודינו היה מוות ולכן הרג אותו.

מ-ע-נ-י-י-ן מ-א-ד

כן...

1) אם דוד לא חטא אז על מה בדיוק הוא נענש?

ובכלל הרי נתן אומר לו "ד' העביר חטאתך"!

2) הרי הוא בעצמו אמר "חטאתי לד' ", אז מה הוא שקרן?

למה כתוב "וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ד' " ולמה שלח אליו את נתן?

3) מדוע בסוף הסיפור הוא לוקח אליו את בת שבע לאישה שוב הרי היא כבר אשתו?

(על שאלה זו אפשר לענות ש"ביאה אירוסין עושה" ולכן היה צריך לכנוס אותה)

4) אוריה מורד במלכות?! - הוא בסה"כ הבין את דברי המלך בתור הצעה - כך זה נשמע, לא?

5) הבן כשר - למה שימות?

6) כל העמדה הזו ניראית רחוקה מהפשט.

7) כאשר דוד ניסה ל"טשטש" את מעשיו וצוה על אוריה לרדת לביתו, אם אוריה אכן היה מקשיב לו ויורד לביתו, הוא היה בא על אשתו של דוד.

8) בסופו של דבר זה בכלל לא מטהר את שמו של דוד, הרי הוא לא ידע שאוריה ימות (אוריה "מרד" בו רק לאחר שקרא לו לשוב מהמלחמה), ומבחנתו כאשר הוא בא עליה הוא בעל אשת איש.

שמעתי מהרב סבתו שישנה מגמתיות בחז"ל להצדיק את הצדיקים יותר מצידקותם ולהרשיע את הרשעים יותר מרשעיותם,

לדוגמא:כאשר הכתוב מתאר את ריצתו של לבן לקראת יעקב אומר רש"י:

וירץ לקראתו - כסבור ממון הוא טעון...

ויחבק - כשלא ראה עמו כלום אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו

וינשק לו - אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו

הסיבה לכך היא: שלא נטעה ונחשוב שהיו ללבן כוונות טובות. יש כאן דבר סותר, מצד אחד הוא רץ לקראתו, ומצד שני הוא מעביד אותו קשה ומרמה אותו. חז"ל באים ליישב את הסתירה.

היה חייל אחד שהתארח אצל ערבי. לערבי הייתה חרב יקרה מאוד, כאשר אמר לו החייל שהחרב הזו יפה אמר לו הערבי "שלך", אחרי שהפציר בו לקחת את החרב החייל הסכים ולקח אותה. לאחר שהלך ממנו שלח הערבי שליחים וחטפו ממנו את החרב ואת כל רכושו וכמעט הרגו אותו.

גם כאשר הערבי אמר "שלך" גם אז היו לו עליו מחשבות רעות.

כך גם אצל לבן, היו לו מחשבות רעות גם כאשר רץ לקראת יעקב, וחז"ל מראים לנו את זה.

גם כאן שלא נטעה להגיד שדוד רשע חז"ל אומרים לנו שהוא לא חטא.

במסכת שבת דוד הוא חלק מרשימה שעליה אומרים חז"ל שכל האומר עליהם שחטאו אינו אלא טועה באותה הרשימה מופיעים גם בני עלי שברור שחטאו.

נשמע נכון יותר להגיד "כל האומר דוד לא חטא אינו אלא טועה"

אברבנאל אומר: (ולדעה שלו מצטרפים רד"ק, כל הפרשנים החדשים בקורת המקרא ועוד הרבה):

"והכתוב מעיד על המעשה הרע כולו בפירוש... ולכן לא יסבול דעתי להקל בחטא דוד ולא אכחיש האמת הפשוט... סוף דבר, אם הכתוב קוראו חוטא והוא הודה חטאו, איך היה טועה אדם בהאמנו? טוב לי שאוֹמר שחטא מאד, והודה מאד, ושב בתשובה גמורה, וקבל עונשו, ובזה נתכפרו עוונותיו"

הוא צודק בהחלט! הוא צודק, הוא צודק, לא?

ל-א!

נראה לכם שזה כן הפשט?

קודם נפרט את החטאים עפ"י הגישה הזו:

1) בא על אשת איש - לא תחמוד ולא תנאף! - חייב מיתה!

2) ניסה ל"טשטש" את החטא- אם היה מצליח (ואוריה היה יורד לביתו), הבן הנולד מדוד היה ממזר הוא ובניו (אם אדם בא על אשת איש הולד ממזר ואסור לו ולבניו לבוא בקהל ישראל), ואיש לא היה יודע על ממזירותו מלבד דוד.

3) ציווה להרוג את אוריה, על לא עול בכפו, וגרם לכך שרבים אחרים ימותו - לא תרצח! - חייב מיתה!

4) גנב את אשת אוריה - לא תגנוב!

5) חילול ד' גדול והגמ' ביומא [2] אומרת על חילול ד': "אבל מי שיש חילול השם בידו - אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק. אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת, שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון"

דחיות לגישה זו:

* לפני שאציג את הדחיות לגישה, נראה קצת מוגזם להאשים את דוד המלך, שתמיד אומרים על הצדיקים במלכים שעשו הישר בעיני ד' כדוד, בכל ההאשמות הגדולות והנוראיות האלה.

1) אם דוד אכן חטא בכל החטאים הגדולים האלה (רצח, ניאוף, חילול ד') למה המשל של כבשת הרש מזכיר רק את העניין שהוא לוקח את אשת אוריה (החטא הרביעי שמנינו), הרי הוא חטא קטן יחסית, ומה עם כל היתר?

2) המשל מדבר רק על חטא שבין אדם לחבירו, אם דוד חטא באשת איש הוא עבר על איסור שבין אדם למקום (והראיה, שגם אם הבעל והאשה מוכנים עדיין הבועל יהיה חייב בחנק).

3) אם הוא בא עליה כאשר הייתה אשת איש כיצד יכל דוד אחר כך לקחת אותה לו לאישה הרי יש דין של "אסורה לבעלה ואסורה לבועלה [3] " כלומר: אם אשה זינתה תחת בעלה היא אסורה גם לבעלה וגם לבועלה.

(אפשר לרכך בעיה זו אם נגיד שהמעשה היה באונס, אבל זה כלל לא משתמע מן הפסוקים כי כתוב "ותבא אליו" - מרצונה, ולא מוזכר שם עינוי כמו שאומר הרמב"ן [4] "כל ביאה באונסה תקרא ענוי", ואם היא נאנסה מדוע שבנה ימות הרי זה לא אשמתה).

4) לאחר שדוד ראה את בת שבע רוחצת על הגג כתוב "וישלח דוד וידרש לאשה", למה היה צריך לדרוש, מדוע זה עניין אותו מי היא, הרי יכל פשוט לשלוח שליחים שיביאו אותה אליו.

5) אי אפשר להתעלם מדברי הגמ' בשבת "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו', אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו?!", האם יכול להיות שאדם ששרתה עליו שכינה חטא בחטא כזה?

6) שאלה על המשל: מדוע היה חייב העשיר מיתה ("בן מוות האיש העושה זאת") הרי הוא בסה"כ גנב, ואם היה חייב גם מיתה וגם לשלם ארבעתיים מדוע לא אומרים כאן את הכלל של “קים ליה בדרבה מיניה [5] " שאומר: אם אדם חטא בשני חטאים בו זמנית הוא מתחייב רק בעונש הכבד מבין השניים. מדוע היה חייב גם מיתה וגם לשלם את הכבשה ארבעתיים.

(אם יש צד להגיד שהמשל אינו דומה לנמשל לחלוטין: אז איך אפשר להתייחס לפסק שדוד פסק לעצמו הרי הוא פסק על מצב אחר)

לא הגיוני להגיד שדוד לא חטא, לא מתקבל על הדעת גם להגיד שדוד כן חטא,

לכן אני רוצה להציע פירוש משלי: "דוד לא היה ולא נברא אלא משל היה [6] "

ס-ת-ם

נראה לי שהגישה הנכונה יותר היא הגישה הראשונה שדוד לא חטא, אבל לא לגמרי.

"והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולן [7] "

בת שבע כן קיבלה גט מאוריה לפני שיצא למלחמה, זו הייתה המסורת שהיוצא למלחמה היה כותב גט לאשתו (שאת זה כאמור לומדים מדברי ישי לדוד). את הגט הזה הם לומדים מדברי ישי לדוד לקחת מאחיו את ערובתם שהכוונה היא לגט. הסיבה לגט היא, כדי לפטור את אשתו מעגינות ומבעיית ייבום. אבל הגט לא היה על תנאי (כמו שמפרש רש"י) אלא גט גמור כמו שאומרים התוס' שם. (הם מקשים על רש"י שלוש קושיות ועונים שהגט הוא גט גמור ולא על תנאי). כאשר היו שבים מהמלחמה הם היו מקדשים את נשותיהם (שעכשיו גרושותיהם) שוב. זה לא כתוב במפורש כי זה היה דבר ידוע לכל - ברור מאליו.

דוד לא קידש את בת שבע בביאה.

אוריה היה מורד במלכות ולכן דוד הורה להורגו.

לאחר שדוד התהלך על גגו, הוא ראה את בת שבע רוחצת (בביתה), התלהב ממנה ולכן דרש לאשה כדי לדעת אם היא פנויה או נשואה. כאשר נודע לו שהיא "אשת אוריה החיתי" הבין דוד שעכשיו דינה כגרושה (כי בעלה יצא למלחמה). דוד שלח ולקח אותה אליו, ובזה עבר על חטא שבין אדם לחבירו בכך שהוא לקח את אשתו (לשעבר ואמורה להיות גם לעתיד) של אוריה, לאחר מכן כאשר הוא בא על בת שבע הוא בא על פנויה ובעל בעילת זנות ובזה חטא בחטא קל בין אדם למקום.

דוד קרא לאוריה לחזור מהמלחמה וציווה עליו לרדת לביתו "רד לביתך ורחץ רגלך" כדי שיוכל דוד לטשטש את מעשיו. אם אוריה היה שומע לו, והיה יורד לביתו, הוא היה צריך לקדש את אשתו שוב כי היא בין כה וכה הייתה גרושתו, והיא הייתה מותרת לו (כי גרושה שזינתה - מותר לבעלה הראשון להשיבה לו לאשה [8] ) היו תולים את הבן הנולד באוריה, ולא היה קורה דבר רע כל כך.

אוריה כנראה שמע על מעשיו של דוד בבת שבע (אחרת למה לו לסרב?) ולכן עונה למלך ברב חוצפתו "גיי זוך" או בעברית "לך חפש". "אני לא אעזור לך לטשטש את מעשיך". וממאן לרדת לביתו. אוריה אומר במפורש "ואני אבוא אל ביתי... לשכב עם אשתי"? (אנשים לא מדברים כך בדר"כ), ולא רק זה אלא גם נשבע "חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה". האם יש מורד במלכות גדול מזה [9] ?!

דוד שולח ביד אוריה אל יואב ספר שאומר להרוג את אוריה (כי הוא מורד במלכות) ולאחר מות אוריה הוא לוקח לאשה את בת שבע כי קודם היא לא הייתה אשתו.

לסיכום חטאי דוד הם שניים:

1. האחד שהוא גנב את אשתו של אוריה, חטא בין אדם לחבירו.
2. והשני שהוא בעל בעילת זנות, חטא בין אדם למקום. איסור לאו "לא תהיה קדשה מבנות ישראל [10] ".
3. (וחטא שלישי שלא נתעכב עליו והוא שדוד ציווה להמית את אוריה בחרב בני עמון ובכך בני עמון הרויחו וישראל הפסידו, על חטא זה נתן מוכיח אותו אבל דוד לא נענש).

נתן בא אל דוד ומספר לו את משל כבשת הרש, אשר מתאים בדיוק למקרה שקרה.

גם חטאיו של האיש העשיר היו שניים:

1. האחד חטא בין אדם לחבירו והוא שגנב את כבשת האיש הרש - וזה מתאים לחטא שחטא דוד בין אדם לחבירו והוא שדוד גנב את אשתו של אוריה.
2. והשני [11] , הגנב האכיל את האורח שלו בכבשה ללא שחיטה, בנבלה, כמו שכתוב "ויעשה" הוא בעצמו, ולא כתוב וישחטה. ברור שהגנב עצמו לא היה שוחט (שֶם), וזה לא נראה כאילו הוא הלך לשוחט, כדי לשחוט כבשה זו. (וחוץ מזה שקמצן כמוהו לא ישלם כסף לשוחט).

לכן כאשר האיש העשיר נתן לו את הכבשה, האיש העשיר עבר על הלאו של "ולפני עור לא תתן מכשול [12] " [ועל לאו זה עבר בין אם ידע האורח ובין אם לא [13] ]. לאו זה הוא בין אדם למקום משום שאכילת נבילה הוא לאו של בין אדם למקום. איסור לאו - וזה מתאים לחטאו השני של דוד והוא שדוד בעל בעילת זנות, שגם זה חטא של בין אדם למקום וגם זה איסור לאו.

עכשיו גם מובן היטב מדוע דוד אמר שהעשיר חייב בשני עונשים האחד על חטאו הראשון: גניבה, והשני על חטאו השני "ולפני עור לא תתן מכשול". דינו של הגונב וטבח או מוכר הוא לשלם ארבעתיים [14] לכן דוד פסק "ואת הכבשה ישלם ארבעתיים",

דינו של העובר על לאו בתורה בעדים ובהתראה הוא מלקות, ואם היה ללא עדים והתראה ועבר במזיד וידע את עונשו הוא חייב כרת [15] . הגמ' במסכת כתובות [16] אומרת "כרת שלי כמיתה שלכם" לכן כנגד זה פוסק דוד "בן מוות". [17]

אפשר בדרך זו גם לפרש את הכפילות בפסוק "על אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל", "על אשר עשה את הדבר הזה" - שהאכיל אותו ב"ויעשה", ללא שחיטה "ולפני עור לא תתן מכשול", "ועל אשר לא חמל" - גניבה.

כאשר נתן אומר לדוד "אתה האיש", דוד אומר "חטאתי ל ד'". דוד לא מזכיר את חטאו כלפי אוריה (גם לא בפרק נ"א בתהלים ששם כתובה תפילתו של דוד לאחר חטאו), כי זה לא יעזור, אוריה כבר מת ואינו יכול לסלוח.

ד' סולח לדוד ולכן נתן אומר "גם ד' העביר חטאתך לא תמות" על החטא שהוא בעל בעילת זנות, שזה החטא שבין אדם למקום, ד' סולח, ולכן נפטר מעונש כרת (מיתה). אולם ד' לא סולח לו לגמרי על החטא כלפיו "אפס [=אולם] כי ניאץ ניאצת את איבי ד' בדבר הזה (שבעל בעילת זנות) גם הבן הילוד לך מות ימות" - הבן שנולד בעבירה הוא ימות.

אבל על החטא שחטא כלפי אוריה ד' לא סולח, ומעניש אותו במידה כנגד מידה והוא משלם פי ארבעה (כדין שהוא פסק לעצמו) "כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש". דוד נענש בפועל כאשר אבשלום שוכב עם עשר פלגשיו (יכול להיות שהארבעתיים זה לאו דוקא [18] , או מסתבר יותר לומר שעשר נשים פלגשים "שוות" לארבע נשים שׂרות).

יתר הדברים שקורים לדוד אינם באים בתור עונש למעשיו, אלא "יש מיתה בלא חטא ויש יסורים בלא עון [19] ", וכמו שהיו לו גם צרות לפני החטא יש לו גם צרות אחרי החטא [20] , בין כה וכה אף אחד לא מצליח להסביר בדיוק את הארבעתיים.

ולא יפה אמרו רבותינו באומרם "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה [21] "?!