קוד: איסור ייחוד בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: אראל
אל:
דיון באיסור ייחוד נמצא בתלמוד בבלי,
קידושין פ:: "אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: רמז ליחוד מן התורה מנין? שנאמר,
דברים יג7: "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ
". וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית?! אלא, לומר
לך: בן מתייחד עם אמו, ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה
".
איסור ייחוד כמובן אינו נובע ישירות מהפסוק; גם חכמי התלמוד ראו בכך רמז בלבד, שכן הם שאלו בהמשך: "פשטיה דקרא במאי
כתיב? - אמר אביי: לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא בן אב דסני ליה ועייץ ליה עצות
רעות, אלא אפילו בן אם דלא סני ליה אימא צייתי ליה, קמ"ל
".
אולם במקרא ישנו מקור ברור ומפורש לאיסור ייחוד: בספר משלי, בפרק שמדבר על אישה זרה שמפתה את האדם לעבירה, נאמר:
משלי ה8: "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ, וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ
" (פירוט)
מכיוון שאסור להתקרב אל פתח ביתה של האישה הזרה, ברור שגם אסור להיכנס אל ביתה ולהתייחד עמה.
מדוע חז"ל לא הזכירו פסוק זה בקשר לאיסור ייחוד?
בכל דרכיך דעהו", "
דרכיה דרכי נועם".
4. ואולי הם סברו שהפסוק מתייחס רק לאישה שמנסה לפתות את האדם באופן פעיל, כמו שנזכר בתחילת הפרק,
משלי ה3: "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ
" (פירוט), בעוד שאיסור ייחוד מתייחס לכל איש ואשה, גם אם שניהם צדיקים.