קוד: משכן לעומת מקדש בתנ"ך
סוג: הבדלים2
מאת: השליחה
אל:
מבוא:
בכל שנה ושנה נתקלים אנו בסבב פרשיות התורה, בבניית המשכן ובצווי הא-ל לבנות לו מקום קדוש לשיכנו שנאמר: "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם" אך כשאנו מגיעים לספר מלכים נפגשים אנו בגניזת המשכן הקדום והחלפתו בבית מפואר וכיום – אל הבית הזה מייחלות עינינו,
"בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו".
בעבודה זו אנסה להסביר: האם ה"בית" אשר חפץ דוד המלך לבנותו הינו שיפור וקידום המשכן הקדום אשר נבנה ע"י משה רבנו במדבר והתקיים כ- 440 שנה נוספות בארץ ישראל? אם כן, מדוע לא עלה בדעתו של אף מנהיג ונביא בישראל אשר קדם לדוד לקום ולשנות את בית ה' מאהל "פשוט" למבנה מפואר?
מבנה העבודה-
חלק א'- השוואה בין חומרי הבניה של המשכן והמקדש.
חלק ב'- השוואה בין בוני המשכן והמקדש.
חלק ג'- ההנהגה בישראל במקביל למשכן ולמקדש.
חלק ד'- סיכום.
חלק ה'- מקורות.
חלק ו'- בבליוגרפיה.
חלק א': השוואה בין חומרי הבניה של המשכן והמקדש.
השוואת חומרים:
| החומר | משכן | מקדש | |
|
דומם |
אבנים |
------------ |
אבני גזית
אבני שוהם אבני מילואים אבני פוך וכל אבן יקרה אבני שיש לרוב. (דברי הימים א', כ'ט, ב') |
|
מתכות |
זהב
כסף נחושת |
זהב
כסף נחושת ברזל | |
|
צומח |
עצים |
עצי שיטים |
עצי ארזים, ברושים"
אלגומים (ד'הב) "עצי שמן" (מלאכים) |
| פשתן | פשתן | פשתן | |
|
חי |
שער עיזים | שער עיזים | -------- |
|
צמר צבוע |
תכלת
ארגמן תולעת שני |
תכלת
ארגמן כרמיל (תולעת שני לדעת המפרשים) | |
| עורות |
אלים מאודמים
תחשים |
-------- | |
כשאנחנו מסתכלים על מבנה המשכן ניתן לראות שני דברים:
החומרים התחתונים הם מהדומם- מתכות (אדנים ויתדות).
החומר הממוצע מהצומח- עצי שיטים וסיבי פשתן (קלעים וקורות).
החומרים העליונים מן החי- צמר צבוע, שיער עיזים, עורות (אריגים ויריעות).
במבנה המקדש גם כן ניתן לראות את ההדרגה – עיקר הכתלים בנויים מאבן (דומם) והתקרה עיקרה קורות עץ (צומח) לעומת זאת- בשונה מהמשכן עיקר כתליי המבנה עשויים אבן (דומם) העץ (צומח) מהווה ציפוי ולא זו בלבד אלא אף שהוא מצופה במתכת (דומם), אפילו התקרה שעיקרה עץ צופתה מתכת יתר על כן- מצאנו שהרמב"ם פסק שאסור לבנות במקדש בעץ.
רמב"ם הלכות "בית הבחירה" פרק א' הלכה י': "ואין בונין בו עץ בולט כלל, אלא או באבנים או בלבינים וסיד; ואין עושין אכסדרות של עץ בכל העזרה, אלא של אבנים או לבנים" .
לסיכום- ניתן לראות שעיקר חומרי הבניה במשכן הם מהחי והצומח ואילו במקדש עיקר חומרי הבניה הם מהדומם והצומח.
חלק
ב': השוואה בין בוני המשכן והמקדש.
הבנאים:
| משכן | מקדש | |
| אדריכל | משה (הערה 1) | דוד ושמואל (הערה 4) |
| אמנים |
בצלאל בן אורי בן חור
ממטה יהודה.(
הערה 2)
אהליאב בן אחיסמך ממטה דן. (הערה 2) |
חירם ממטה נפתלי בן איש
צורי.
(שהתגורר בצור)
(הערה 5) |
| פועלים |
"כל חכם לב"
(הערה מס' 2)
ונשים חכמות לב. (הערה 3) |
בוני שלמה, בוני חירום=
צורים,
(הערה 6)
גרים (הערה 7) גבלים (הערה 8) |
סיכום:
המשכן-
המקדש-
ניתן לראות שהמשכן נבנה ע"י מבחר המין האנושי, מובחרי עם ישראל, תוכנן וניתן ע"י הא-ל בנבואה לגדול הנביאים.
מנגד, המקדש נבנה ע"י גויים ואנשים פשוטים ולמרות שע"פ המדרש (הערה 4 וכן המפרשים על הפסוק בדברי הימים א' פרק כ'ח, י'ט) שמואל השתתף בתכנונו, עדיין אע"פ שהיה נביא גדול, נראה שהדברים לא באו בדרך נבואה אלא בדרך של השכלה ולימוד אנושיים, כמובן עם הסיוע האלוקי להשכלה (רוח הקודש) וכדברי הפסוק: "מיד ה' עליי השכיל...".(4)
כעין זה- עיקרו של המשכן בנוי מהחומרים הגבוהים של הטבע: החי והצומח
ואילו עיקרו
של
המקדש עשוי מהחמרים הנמוכים שבטבע:
דומם ומעט צומח.
חלק ג': ההנהגה בישראל במקביל למשכן ולמקדש.
ההנהגה בישראל:
לא כתוב בתורה במפורש כיצד היא דרך ההנהגה והשלטון המדיני הראויים, אך מסיפור התורה וספרי יהושע שופטים ושמואל, עד זמן דרישת ישראל למלך ניתן לראות שההנהגה התבצעה ע"י שופטים, בפסגת ההנהגה נמצא שופט העל – הנביא או האיש אשר ראוי שתשרה עליו רוח ה' לצורך ההנהגה.
ההנהגה מתבצעת בצורה של "את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם" (שמות,י'ח,כ'ו), "ונשאו איתך במשא העם ולא תישא אתה לבדך" (במדבר, י'א, י'ז)
יתר על כן, ראינו בספר שופטים (פרק ח',כ'ב-כ'ג) שהעם מבקש מגדעון "שימשול בהם", גדעון מסרב בטענה ש"לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם, ה' ימשול בכם!", נראה שתפיסתו של גדעון היא: ששלטון ומלוכת אדם בישראל הינה סתירה לשלטון ומלכות ה'. את אותה הדעה אנו רואים בספר שמואל, כאשר העם בא אל שמואל ודורש מלך. בעל הדעה אינו אדם, אלא ה' ית' "ויאמר ה' אל שמואל..... כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (פרק ח', ז').
כמובן, נשאלת השאלה: והלא מפורש בתורה (דברים י'ז פס' י'ד-כ') שאפשר לבקש מלך "כי תבוא אל הארץ... ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי... שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו..." הרבה קולמוסים נשברו על שאלה זו, נחלקו התנאים ר' יהודה ור' נהוראי בדבר:
מסכת סנהדרין דף כ' עמ' ב':
"ר' יהודה אומר: ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה".
"רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר (י"ז, יד) 'ואמרת אשימה עלי מלך [ככל הגוים אשר סביבתי]'. "
וכן נחלקו חכמי ישראל הבאים אחריהם. אנסה להסביר מחלוקת זו בין ר' נהוראי לר' יהודה ומתוכה להסיק גם הבנה על מהות המשכן והמקדש, שכן ניתן לראות שעם חילופי ההנהגה בין שיפוט למלוכה נתחלפו להם גם משכנות ה', "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מכל אויביו מסביב... אנכי יושב בבית ארזים וארון האלוקים ישב בתוך היריעה" וכו' (שמואל ב פר' ז).
בספר דברים (פרק ט'ז, י'ח) צוותה אותנו התורה למנות שופטים בכל עיר בישראל, "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", מאידך גיסא בפרשיית המלוכה (דברים י'ז, יד'-כ') כתבה התורה: "ואמרת, אשימה עלי מלך... שום תשים עליך מלך", בשונה ממינוי שופטים שצוותה התורה " תתן לך" נראה שאת המלוכה תלתה התורה ברצון העם " ואמרת" ובאמת, ראינו שיהושע לא מינה אחריו מלך, וכן גדעון התנגד למלוך, וכן בעיני שמואל היו הדברים רעים שביקשו להם העם- מלך, כלומר, במשך כ- 400 שנה מצאת ישראל ממצרים לא ראו גדולי ישראל לנכון לבקש מלוכה אע"פ שכבר נכנסו לארץ- ישראל כבשו, חילקו והתיישבו וכבר נתקיים לשון התורה "כי תבואו אל הארץ".
נראה לי להסביר את הבעיה דרך דברי שמואל: "ואתם תהיו לו לעבדים" (שמואל א', ח', י'ז) אחד מהעקרונות הנראים בדברי התורה בכמה מקומות, היא- התנגדות התורה לעבדות בישראל, אמרה התורה "כי לי בני ישראל עבדים... עבדי הם... אני ה' אלוקיכם". (ויקרא, כ'ה, נ'ה) ה' ית' בחר לעמו שיהיו אדונים לעצמם והוא היחיד אשר יעמוד מעל כל איש ואיש בישראל ולא שיעמוד בינו לבינם אדם גדול ככל שיהיה, ראינו זאת גם בדברי משה בספר במדבר (י'א, כ'ט) "ומי ייתן כל עם ה' נביאים כי ייתן ה' את רוחו עליהם" ואם יהיה כך, לא יהיה צורך לעם במשה כמתווך בינם לבין ה'.
מאידך גיסא, רואים אנו בתורה היתר עבדות אלא שהעבדות מוגבלת ואינה יכולה להיות "עבדות עולם", כ"כ מצאנו בתושב"ע שרק אדם אשר הגיע למצב כלכלי ירוד כ"כ עד שאין לו "כסות ומזון" (משנה תורה לרמב"ם הלכות עבדים פר' א הל' א) מותר לו למכור עצמו לעבדות או אדם שנתפש בגניבה ואין לו איך לשלמה בית דין מצווים למוכרו לעבדות.(שמות פרק כ'ב פס' ב')
נראה לי שאחרי כ- 400 שנה של התנסות בהנהגת שופטים שלא הצליחה להנהיג את העם בדרך ה' (וכדברי הפסוק, בשופטים: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה..."), הגיע העם ואולי אף הנהגת העם ("ויתקבצו כל זקני ישראל...ויאמרו אליו...שימה לנו מלך..." שמואל א',פרק ח',ד'-ה') להבנה שעם ישראל לא מסוגל להנהגה האלוקית הישירה וכדברי ה': "כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (שם) וכדברי שמואל "וה' אלוקיכם מלככם" (שמואל א' פר' יב פס' יב).
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כ' עמוד ב':
"תניא, רבי
אליעזר אומר: זקנים שבדור - כהוגן שאלו,
שנאמר תנה לנו מלך לשפטנו, אבל עמי הארץ
שבהן קלקלו, שנאמר והיינו גם אנחנו ככל
הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ".
ר' אליעזר דרש: שמה שאמרו "ככל הגויים" היה שלא כהוגן והסיבה לכעסם של ה' ושמואל. יתכן להסביר שפשט הפסוקים בפרשית המלך הפוך, כלומר שזהו תנאי הכרחי לכינון מלוכה בישראל. לפני שהרמה הרוחנית של עם ישראל יורדת כ"כ שהם רואים את עצמם שוים לגויי הארצות - אין מקום למלוכה. ולכן גדעון שכל מלחמתו הייתה חוץ לדרך הטבע "ויאמר ה' אל גדעון רב העם אשר אתך מתיתי את מדין בידם פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי" שלל מעצמו את המלוכה באמרו "ה' ימשול בכם", שאמרה התורה – דווקא כשישראל יראו עצמם "ככל הגויים" זה הזמן למלוכה.
כשם שהותרה העבדות בדיעבד ובתנאים מגבילים, הותרה המלוכה בדיעבד ובתנאים מגבילים, במקביל להשתנות היחסים בין ישראל לאלוקיו משתנה גם ביתו של האלוקים:
עכשיו גם מובן מדוע לא ראה אף אחד מגדולי ישראל ממשה עד דוד צורך בשינוי בית ה' מ"אוהל ומשכן" ל"בית אבן או ארזים" מפואר, המשכן הינו אלוקי, הבית הינו אנושי, וכן ישראל: "ממלכת כהנים וגוי קדוש", "והיתם לי סגולה מכל העמים" או "ככל הגויים אשר סביבותי", "והיינו גם אנחנו ככל הגוים".
עד כאן מובנים
הדברים כשיטת ר' נהוראי אבל נראה שהרבה
מהפוסקים ומפרשי המקרא דוקא הלכו עם
שיטת ר יהודה (רמב"ם ר"ן רמב"ן סמ"ג
בעל החינוך רד"ק ועוד עיין מפרשים
בפרשיית המלך בדברים וכן בשמואל פר'
ח) גם מפשט הפסוקים בשמואל ב' פר' ז' נראה
שה' מתייחס בצורה חיובית לרצונו של דוד
להחליף את המשכן בבית ואף מבטיח לו את המלכות
על ישראל לעולם, בתמורה למחשבתו הטובה.
נראה לי שלאחר שירדו ישראל ממדרגתם, אז
נכונים הדברים כר' יהודה- מצוות עשה למנות
מלך, ובמקביל נכונה החלפת האהל בבית גדול,
מפואר ויוקרתי כמוכר ומקובל בבתי האלילות
של שאר הגויים. כמו בדין גנב "אם אין לו
ונמכר בגנבתו" (שמות פר' כב פס' ב') בית
דין מצווים למוכרו לעבדות, אע"פ שעבדות
אינה רצויה מלכתחילה.
חלק
ד': סיכום
שני בתים הם ומהותם אחת, מקום שכינת הא-ל בישראל עמו ובעולמו, מצד שני, המשכן מתאים כבית ה' בזמן שסגולת ישראל מתגלה בהם ואינם ככל הגויים והנהגת ה' אותם מעל לסדרי הטבע, כבימי המדבר והשופטים (מלחמות גדעון, דבורה וברק, ועוד, סיפורים אשר מוכיחים לנו שההנהגה הייתה ניסית) המשכן למעשה רומז למצב בו הנשמה והרוח בישראל הינם גדולים וחזקים והגוף והחומר הוא אוהל ארעי
ומנגד- המקדש
מתאים כבית ה' בזמן שסגולת ישראל נחלשת
בהם ורואים עצמם ככל הגויים והנהגת ה' אותם
הנהגה טבעית יותר (מלחמות המלכים התנהלו
בצורה טבעית עם סיוע ה') למעשה הבית רומז
על מצב בו הנשמה והרוח בישראל טובים אך
נעלמים יותר והחומר והגוף ברורים וחזקים.
כסיוע לדבריי
הבאתי את המדרש-
פרקי דרבי אליעזר פרק י':
"עשרה מלכים
משלו מסוף העולם ועד סופו, מלך ראשון - זה
הקב"ה שהוא מושל בשמים ובארץ, ועלה במחשבתו
להקים מלכים על הארץ, שנ': הוא מהשנא עדנייא
וזמנייא,.....התשיעי- זה מלך המשיח שהוא
עתיד למשול מסוף העולם ועד סופו, שנ': וירד
מים עד ים, וכתיב אחר אומר ואבנא די מחת
לצלמא הוות לטור רב ומלאת כל ארעא, המלך
העשירי- חוזרת המלוכה לבעליה, מי שהיה ראשון
מלך הוא יהיה אחרון מלך, שנאמ': אני ראשון
ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, וכתיב והיה
ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד
ושמו אחד".
אותה הכפילות
בין שני מצבי הנהגה בישראל רואים במדרש
זה, את הדרגת ההנהגה ואת עלייתה
מהמלוכה
המושלמת של המשיח המיוחל
למלכות
ה' הישירה והטובה
ממנה, וכמו שבמחלוקת האם המלכת מלך היא
מצוות עשה או רשות פסקו רבים שהיא מצווה
ואע"פ שכמו שהוכחתי שהנהגת השופטים טובה
ממנה, גם כאן רבים מחכמי ישראל קבעו את האמונה
במשיח כאחד מעיקרי היהדות (9) אע"פ שיש
מצב טוב ממנו.
ויהי רצון
שנזכה למלכות ה' ולבניין ביתו בכל צורה
שהיא, במהרה בימנו אמן!!
מקורות:
ילקוט שמעוני תורה רמז תתקי:
"דרש רבא מאי דכתיב וילך (דוד) [הוא] ושמואל וישבו בניות וגו' ברמה, וכי מה ענין ניות אצל רמה? אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי כתיב "וקמת ועלית אל המקום" מלמד שבית המקדש גבוה מארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות לא הוו ידעי דוכתיה היכא, אייתו ספר יהושע, בכולהו שבטים כתיב וירד הגבול ותאר הגבול, ובשבט בנימין ועלה הגבול כתיב ותאר הגבול לא כתיב, אמרי שמע מינה הכא הוא מקומו, סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי, אמרי ניתתי ביה פורתא כדכתיב "ובין כתפיו שכן" ואית דאמרי גמירי דסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלקו של בנימין וסברי אי בנינן לה התם איתפליג ליה טובא, אמרי מוטב דליתתיה ביה פורתא שנאמר חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן".
בבליוגרפיה: