קוד: מלחמות בין בני ישראל לבין ערי פלשתים בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אראל
אל:
המלחמה הראשונה בין בני
ישראל לערי פלשתים קרתה (כנראה)
עוד כשבנ"י
היו במצרים (דה"א
ז20): "ובני
אפריים
:
שותלח
;
וברד
בנו ותחת בנו
,
ואלעדה
בנו ותחת בנו
.
וזבד
בנו ושותלח בנו
,
ועזר
ואלעד
;
והרגום
אנשי גת הנולדים בארץ
,
כי
ירדו לקחת את מקניהם
.
ויתאבל
אפריים אביהם ימים רבים
,
ויבואו
אחיו לנחמו
.
ויבוא
אל אשתו
,
ותהר
,
ותלד
בן
;
ויקרא
את שמו בריעה
,
כי
ברעה הייתה בביתו
".
ייתכן שבריעה,
הבן שנולד לאחר מותם של אחיו,
החליט לנקום את נקמתם,
כמו שכתוב בהמשך (ח
13): "ובריעה
ושמע
--
המה
ראשי האבות ליושבי איילון
;
המה
הבריחו את יושבי גת
".
אבל בכלל לא בטוח שזה אותו אדם,
כי הפסוק הזה כתוב בהקשר של בני בנימין.
כל הפסוקים האלה בדה"א
לא ברורים לי בכלל ולכן לא אתעכב עליהם
יותר.
בימי יהושע (ע' כאן בסעיף 'עזה היא עיר-הפלשתים הדרומית'), מסופר שיהושע כבש את הערים בגבול הדרומי של א"י – מקדש ברנע בדרום-מזרח עד עזה בצפון-מערב, אבל הוא לא כבש את עזה עצמה, וגם לא את שאר ערי פלשתים, כמו שכתוב ביהושע יג 3.
באותה תקופה הכרית יהושע
את כל הענקים מהארץ ו"לא
נותר ענקים בארץ בני ישראל
;
רק
בעזה בגת ובאשדוד נשארו
" (יהושוע יא22) –
כי את שלוש הערים האלה לא הצליח יהושע
לכבוש.
לאחר מות יהושע הצליחו
בני יהודה ללכוד חלק מערי הפלשתים (שופטים
א18): "וילכוד
יהודה את עזה ואת גבולה
,
ואת
אשקלון ואת גבולה
,
ואת
עקרון ואת גבולה
":
את אשדוד ואת גת הם לא כבשו.
נראה מכאן שהערים האלו היו חזקות
במיוחד – אולי הענקים שם היו גדולים יותר
מאשר בעזה (בשמ"ב
כא 15 - 22 מסופר
על 4 ענקים
שיולדו להרפה בגת)..
גם על שמשון לא נאמר שהוא
נכנס לאשדוד ולגת – הוא נכנס רק ל
תמנה
שליד עקרון (שופ'
יד 1), ל
אשקלון
(יד 19),
ול
עזה
(טז 1
- 3 – עקירת שערי עזה;
טז 21 - 30: הפלת
הבית).
רק ה'
ית' בעצמו
הצליח להכות את אשדוד ואת גת:
לאחר מלחמת אבן-העזר
הראשונה, שבה
הובסו ישראל (שמ"א
ה1): "ופלשתים
לקחו את ארון האלוהים
;
ויביאוהו
מאבן העזר אשדודה
",
ואז "ותכבד
יד ה
'אל
האשדודים
,
וישימם
;
ויך
אותם בטחורים
,
את
אשדוד ואת גבוליה
".
אחר כך הם החליטו ש"גת
ייסוב ארון אלוהי ישראל
",
ואז "ויהי
אחרי הסבו אותו
,
ותהי
יד ה
'בעיר
,
מהומה
גדולה מאוד
,
ויך
את אנשי העיר מקטון ועד גדול
,
ויישתרו
להם טחורים
".
באותה הזדמנות היכה ה'
גם את עקרון (העיר
השלישית ששמשון לא הספיק להכות): "וישלחו
את ארון הא
-
להים
עקרון
...
כי
הייתה מהומת מוות בכל העיר
,
כבדה
מאוד יד הא
-
להים
שם
,
והאנשים
אשר לא מתו הוכו בטחורים
,
ותעל
שוועת העיר השמים
".
לאחר שהפלשתים החזירו
את ארון ה' – נאמר
(שמ"א
ו 17):
"ואלה
טחורי הזהב אשר השיבו פלשתים אשם לה
':
לאשדוד
אחד
,
לעזה
אחד
,
לאשקלון
אחד
,
לגת
אחד
,
לעקרון
אחד
"
הפסוק דומה מאד לפסוקים ביהושע יב 9 - 24, שבהם מפורטים המלכים שהיכה יהושע. ואכן הפסוק הזה הוא המשך ישיר של אותו הפרק, כי יהושע לא הצליח להכות את 5 ערי הפלשתים, ורק בימי השופטים הצליח שמשון להכות את עזה ואת אשקלון, ובימי שמואל היכה ה' את אשדוד גת ועקרון.
לאחר שה'
היכה את גת, היא
כבר לא היתה עיר כל-כך
חזקה, וגם בנ"י
הצליחו לכבוש אותה:
במלחמת אבן-העזר
השניה באו בנ"י
מהמצפה, מצפון-מזרח
לפלשת, וכבשו
את הערים הפלשתיות המזרחיות --
מהצפונית (עקרון)
עד הדרומית (גת)
-- ע'
כאן
בסעיף "המפה":
ותשובנה
הערים אשר לקחו פלשתים מאת ישראל לישראל
,
מעקרון
ועד גת
,
ואת
גבולן
,
הציל
ישראל מיד פלשתים
...".
לאחר מכן, בימי שאול (שמ"א יג-יז), היו עוד כמה מלחמות עם הפלשתים, וכנראה שהערים עברו מיד ליד.
לאחר מכן (שמ"א
יז1) היתה עוד
מלחמה, שהתחילה
מאמצע נחלת יהודה – בין שוכה לעזקה (יהושע
טו 35), כלומר –
ממזרח לפלשת. לאחר
שדוד היכה את גלית נאמר (שמ"א
יז52): "ויקומו
אנשי ישראל ויהודה ויריעו וירדפו את
הפלשתים עד בואכה גיא ועד שערי עקרון
;
וייפלו
חללי פלשתים בדרך שעריים ועד גת ועד
עקרון
",
כלומר: הם
רדפו אחרי פלשתים מערבה,
בשני ראשים:
ראש אחד רדף דרום-מערבה
והגיע "עד
גת
",
והראש השני רדף צפון-מערבה
והגיע "עד
עקרון
".
{כך
אפשר להסביר את ההבדל בין שני הפסוקים
האלה: בפסוק
הראשון בנ"י
באו מצפון ולכן כבשו
מעקרון
ועד גת
,
ובפסוק השני באו ממזרח ולכן
כבשו בנפרד –
עד
גת ועד עקרון
}.
בימי דוד שוב נכבשה גת,
כמו שכתוב בדה"א
יח1: "ויהי
אחרי כן
,
ויך
דוד את פלשתים ויכניעם
,
וייקח
את גת ובנותיה מיד פלשתים
".
נראה לי שמאותה תקופה והלאה היתה העיר
גת שייכת ליהודה ולא לפלשתים (ומלך
גת היה כפוף למלך ישראל).
זה יכול להסביר כמה דברים:
כשברח דוד מבני אבשלום
הצטרף אליו איתי הגתי,
וגם "כל
הגיתים
,
600
איש
,
אשר
באו ברגלו מגת
,
עוברים
על פני המלך
"
[כשדוד ברח משאול הוא בא לגת
עם 600 איש,
וכשדוד ברח מאבשלום הצטרפו
אליו 600 איש
מגת!].
כשעבדיו של שמעי בן
גרא ברחו לגת – הוא פשוט הלך לשם להביא
אותם (מל"א
ב 40): "ויקם
שמעי ויחבוש את חמורו
,
וילך
גתה אל אכיש לבקש את עבדיו
,
וילך
שמעי ויבא את עבדיו מגת
"
לא היתה לו שום בעיה ללכת לגת כי היא
כבר לא היתה עיר פלשתית.
בדה"ב
יא6 מסופר על
המלך רחבעם, שבנה
"ערים
למצור ביהודה
":
בית לחם, עיטם,
תקוע, בית
צור, שוכו,
עדולם, גת,
מרשה, זיף,
אדוריים, לכיש,
עזקה, צורעה,
איילון, חברון, "אשר
ביהודה ובבנימין
,
ערי
מצורות
"
[ב'דעת
מקרא' פירשו
שזו 'גת'
אחרת,
ולא הבנתי על מה הם מסתמכים].
בימי יהואש מלך יהודה
(מל"ב
יב18): "אז
יעלה חזאל מלך ארם
,
ויילחם
על גת
(הכתוב
מספר על כיבוש גת כי גת היתה שייכת ליהודה)
וילכדה
;
וישם
חזאל פניו לעלות על ירושלים
"...
ונכדו,
עזריהו בן אמציהו בן יהואש,
כבש את גת מחדש והחריב אותה (דה"ב
כו6): "וייצא
ויילחם בפלשתים
,
ויפרוץ
את חומת גת ואת חומת יבנה ואת חומת
אשדוד ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים
".
הנביאים האחרונים לא מזכירים (כמעט) בכלל את גת ברשימות ערי הפלשתים:
בעמוס א 6
- 8, בתוכחה לפלשתים,
מוזכרות רק 4
ערי פלשתים: "כה
אמר ה’
:
על
שלושה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו
:
על
הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום
.
ושילחתי
אש בחומת עזה
,
ואכלה
ארמנותיה
.
והכרתי
יושב מאשדוד
,
ותומך
שבט מאשקלון
,
והשיבותי
ידי על עקרון
,
ואבדו
שארית פלשתים
,
אמר
ד’ ה’
"
בצפניה ב 4,
בתיאור הפורענות על פלשתים:
“
כי
עזה עזובה תהיה
,
ואשקלון
לשממה
,
אשדוד
בצוהריים יגרשוה
,
ועקרון
תיעקר
.
הוי
,
יושבי
חבל הים
,
גוי
כרתים
!
דבר
ה’ עליכם
,
כנען
ארץ פלשתים
!
והאבדתיך
מאין יושב
.
והייתה
חבל הים נוות כרות רועים וגדרות צאן
.
והיה
חבל לשארית בית יהודה
,
עליהם
ירעון
:
בבתי
אשקלון בערב ירבצון
;
כי
יפקדם ה’ אלוהיהם ושב שביתם
."
בירמיהו כה20,
בתיאור הפורענות שתבוא על כל
העמים: "ואת
כל מלכי ארץ פלשתים
,
ואת
אשקלון ואת עזה ואת עקרון
ואת שארית אשדוד
"
בזכריה ט 5: "תרא
אשקלון ותירא
,
ועזה
ותחיל מאוד
,
ועקרון
כי הוביש מבטה
;
ואבד
מלך מעזה
,
ואשקלון
לא תשב
.
וישב
ממזר באשדוד
;
והכרתי
גאון פלשתים
.
והסירותי
דמיו מפיו
,
ושיקוציו
מבין שיניו
,
ונשאר
גם הוא לא
-
לוהינו
;
והיה
כאלוף ביהודה
,
ועקרון
כיבוסי
.".
במיכה א 10
- 14 נזכרת גת ברשימה של ערי
יהודה: "בגת
אל תגידו
,
בכה
אל תבכו
,
בבית
לעפרה עפר התפלשי
,
עברי
לכם יושבת שפיר ערייה בושת
,
לא
יצאה יושבת צאנן
,
מספד
בית האצל ייקח מכם עמדתו
.
כי
חלה לטוב יושבת מרות
,
כי
ירד רע מאת ה
'לשער
ירושלים
.
רתום
המרכבה לרכש יושבת לכיש
,
ראשית
חטאת היא לבת ציון
,
כי
בך נמצאו פשעי ישראל
.
לכן
תיתני שילוחים על מורשת גת
,
בתי
אכזיב לאכזב למלכי ישראל
"
[גם כאן פירשו 'דעת
מקרא' שזו
'גת'
אחרת,
וגם כאן לא הבנתי למה].
רק בעמוס ו2
כתוב: "עברו
כלנה וראו
,
ולכו
משם חמת רבה
,
ורדו
גת פלשתים
,
הטובים
מן הממלכות האלה
?
אם
רב גבולם מגבולכם
?".
[עדיין לא הספקתי לעיין בפסוקים האלה]:
מל"ב
יח8: חזקיהו:
"..
הכה
את פלשתים עד עזה ואת גבוליה
".
ירמיהו מז 1
- 7: "אשר
היה דבר ה’ אל ירמיהו הנביא
,
אל
פלשתים
,
בטרם
יכה פרעה את עזה
.
כה
אמר ה’
:
הנה
מים עולים מצפון והיו לנחל שוטף
,
וישטפו
ארץ ומלואה
,
עיר
ויושבי בה
;
וזעקו
האדם
,
והיליל
כל יושב הארץ
.
מקול
שעטת פרסות אביריו
,
מרעש
לרכבו
,
המון
גלגיליו
,
לא
הפנו אבות אל בנים מרפיון ידיים
.
על
היום
,
הבא
לשדוד את כל פלשתים
,
להכרית
לצור ולצידון כל שריד עוזר
;
כי
שודד ה’ את פלשתים
,
שארית
אי כפתור
.
באה
קורחה אל עזה
,
נדמתה
אשקלון שארית עמקם
;
עד
מתיי תתגודדי
?
הוי
,
חרב
לה’
,
עד
אנה לא תשקוטי
?
היאספי
אל תערך
,
הירגעי
ודומי
.
איך
תשקוטי
,
וה’
ציווה לה
?
אל
אשקלון ואל חוף הים שם יעדה
".
בדה"ב
כו 6 (בתאור
מלחמות עזריהו)
מסופר: "וייצא
ויילחם בפלשתים
,
ויפרוץ
את חומת גת ואת חומת יבנה ואת חומת אשדוד
;
ויבנה
ערים באשדוד ובפלשתים
".
בישעיהו כ1
מסופר: "בשנת
בוא תרתן אשדודה
,
בשלוח
אותו סרגון מלך אשור
;
ויילחם
באשדוד וילכדה
".
אולי זה מסביר
את מה שכתוב בירמיהו כה20,
בתיאור הפורענות שתבוא על כל
העמים: "ואת
כל מלכי ארץ פלשתים
,
ואת
אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית
אשדוד
":
מהעיר אשדוד נשארה רק 'שארית'.
אבל אני לא מבין
את עמוס ג9: "השמיעו
על ארמנות באשדוד
,
ועל
ארמנות בארץ מצרים
,
ואמרו
: 'היאספו
על הרי שומרון
,
וראו
מהומות רבות בתוכה ועשוקים בקרבה
'."
בכל אופן,
בימי נחמיה היתה אשדוד העיר
הפלשתית הראשית (ואולי
גם היחידה ששרדה),
כמו שכתוב (נחמיה
ד1): "ויהי
כאשר שמע סנבלט וטובייה והערבים והעמונים
והאשדודים
,
כי
עלתה ארוכה לחומות ירושלים
...",
ו(נחמיה
יג23): "גם
בימים ההם ראיתי את היהודים הושיבו נשים
אשדודיות
,
עמוניות
,
מואביות
,
ובניהם
חצי מדבר אשדודית
,
ואינם
מכירים לדבר יהודית
,
וכלשון
עם ועם
".