רכוש בספר בראשית

קוד: רכוש בספר בראשית בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת: רחלי לאופר, מידד, אראל

אל: פירושים וסימנים 11

מאד קל להתבלבל בין תיאורי רכוש בספר בראשית:

1. בתיאור על רכוש יעקב כתוב: " ויפרוץ האיש מאד מאד..." איך זוכרים שזה דווקא של יעקב? כתוב על יעקב (שה' אומר ליעקב) " ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה..." (בראשית כח 12) – אז הנה, הברכה התקיימה [רחלי לאופר].

2. יעקב שלח מלאכים שיאמרו לעשיו "ויהי לי שור וחמור וצאן ועבד ושפחה..." -  הכל בלשון יחיד: יעקב רצה לפייס את עשיו על כך ש'גנב' ממנו את הברכה, ולכן אמר לו "אין לך מה לקנא בי - יש לי מעט מאד רכוש - רק אחד מכל סוג... ...ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך" (פירוט).
   
3. אברהם ויעקב היו נוודים ועסקו בעיקר ברעיית צאן ובקר, אבל יצחק השתקע בא"י והשקיע יותר בחקלאות (בראשית כו 12): " ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'". לכן נאמר עליו שהיתה לו " עבֻדה רבה" – הוא עסק בעבודת אדמה. ולכן נאמר עליו שהיו לו " מקנה צאן ומקנה בקר": הצאן והבקר היו אצלו 'מקנה', רכוש בלבד – הוא קנה אותם אך לא רעה אותם.
   • בכלל, יצחק אבינו אהב מאד את השדה. הוא פגש את אשתו כשיצא לשוח בשדה (בראשית כד 63), הוא אהב את עשיו שהיה " איש שדה" (בראשית כה 27), ציווה עליו " צא השדה" (בראשית כז 3), ואמר " ראה ריח בני כריח שדה אשר בירכו ה'" (בראשית כז 27), ואח"כ בירך אותו בברכה שקשורה לשדה: " וייתן לך הא-להים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש..." (בראשית כז 28). אבל יעקב הלך בדרכו של אברהם שהיה רועה צאן, ולכן יצחק בירך אותו " וייתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך" (בראשית כח 4).
   • גם לאברהם וליעקב היה מקנה (הם לא רעו את כל הבהמות שלהם בעצמם, כמובן), אבל היו להם גם צאן ובקר שהם רעו; יצחק הוא היחיד שהיה לו רק מקנה.
4. ביטוי דומה נאמר גם על המצרים, כי גם המצרים לא עסקו ברעיית צאן (" כי תועבת מצרים כל רועה צאן" – בראשית מו 34). נראה לי שהצאן והבקר נחשבו אצלם קדושים, וכל מצרי השתדל לקנות הרבה "מקנה צאן ומקנה בקר" כדי שיהיו לו הרבה יצורים קדושים בבית.

5. אברהם היה העשיר והנכבד ביותר מהאבות. הוא היחיד שהיה לו כסף וזהב, ותיאורי הרכוש הארוכים וה"כבדים" ביותר (7 עד 8 פריטים) הם שלו. לכן נאמר עליו שהוא היה " כבד מאד במקנה בכסף ובזהב".

6. לוט מצד אחד היה צדיק ודבק באברהם, אך מצד שני הלך אחרי עיניו ואחרי הנוחות הכלכלית - " וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן..". הוא היה נע ונד בין כל ערי הכיכר -- הוא היה יושב באחת מהערים עד שהם חטאו "יותר מדי" לטעמו של לוט, ואז במקום לעזוב את המקום הוא עבר לעיר אחרת, מפני שזה היה יותר נוח כלכלית. ואנו רואים ראיה לכך ב(בר' י"ט י"ז): כאשר לוט בורח מסדום המלאכים אומרים לו " המלט על נפשך, אל תביט אל אחרך ואל תעמוד בכל הכיכר, ההרה המלט פן תספה" וכן בפסוק כ"ט: " בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט". וכך הוא תמיד הסתובב בין הערים, תמיד במצב של אוהל, כמו שכתוב: " ואברהם ישב בארץ כנען, ולוט ישב בערי הכיכר ויאהל עד סדום" [מתוך שיעור של מידד שלם ].
   
7. ה' עצר כל רחם לבית אבימלך כולל בעלי חיים, ובזכות תפילת אברהם ה' ריפא אותם, ולכן כאות תודה הוא מביא לו צאן ובקר עבדים ושפחות שנולדו בזכות תפילת אברהם. [מידד]

לשאר הפסוקים לא הצלחתי עדיין למצוא הסברים.