לכל נביא יש סגנון

[1] בתפילת חזקיהו (לז16). (ובפסוק המקביל -- מל"ב יט 15 -- הנוסחה של תפילת חזקיהו קצת שונה).

[2] פעם 1 בתפילת דוד בספר שמ"ב (ז27: "ויגדל שמך עד עולם לאמור ה' צבאות אלוהים על ישראל... כי אתה, ה' צבאות אלוהי ישראל, גלית את אוזן עבדך לאמור בית אבנה לך");

ופעם 1 בתפילת דוד בספר דה"א (יז 24: "וייאמן ויגדל שמך עד עולם לאמור ה' צבאו-ת אלוהי ישראל אלוהים לישראל... כי אתה, אלוהי, גלית את אוזן עבדך לבנות לו בית ”).

לא זכיתי להבין את ההבדלים בין הגרסאות בשני הספרים.

[3] בספר שמות מופיעים כינויים דומים בקשר למצוות העליה לרגל: " שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך אל פני האדון ה' " (שמות כג 14); " שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך את פני האדון ה' א-להי ישראל ".

[4] בספר ישעיהו נזכר גם הכינוי "הא-ל הקדוש" (ישעיהו ה16). לענ"ד יש לזה סיבה: בנבואה שבה ישעיהו נשלח להיות נביא (ישעיהו ו) הוא שמע את השרפים קוראים זה אל זה בקול ואומרים שלוש פעמים " קדוש ” , והמילה הזאת כנראה נחרתה בזכרונו לנצח.

[5] בפסוק המקביל בדה"א (יג 6) כתוב: " להעלות משם את ארון הא-להים ה' יושב הכרובים, אשר נקרא שם "

[6] ייתכן שהסיבה לזה היא, שבנבואת יחזקאל המסר העיקרי הוא עצם הנבואה – " וידעו כי נביא היה בתוכם " (ע' יחזקאל ב-ג ובפירוש מצודת-דוד). ולכן המילים " שמעו דבר ה' " חשובות בפני עצמן ולא רק כפתיחה לנבואה הבאה.

[7] בפסוק המקביל במל"א (כב 19) כתוב: " שמע דבר ה' ".

[8] ביחזקאל כט מופיע ביטוי דומה (" וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה' ").

[9] בסיפור יציאת-מצרים בספר שמות מופיע 3 פעמים הביטוי " וידעו מצרים כי אני ה' " ו3 פעמים הביטוי " וידעתם כי אני ה' " או " וידעתם כי אני ה' א-להיכם ". אולי אפשר ללמוד מזה, שליציאת מצרים יש שתי מטרות שוות בחשיבותן: שבנ"י יכירו את ה', ושהגויים (מצרים) יכירו את ה'.

[10] יש עוד פעם בירמיהו כו: "ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה" אבל שם זה ציטוט מדברי מיכה!

[11] לדברי ר' יהודה (נדמה לי) יהושע כתב את 8 הפסוקים האחרונים בספר דברים (דברים לד 12-5)

[12] והיא תמיד מופיעה בביטויים, למשל: קריה נאמנה, קריה עליזה וכו'.

[13] למשל: קרית מועדינו, קרית תוהו, וכו'.

[14] ולא "חֶרְפַּת"!

[15] למשל " ירנו יושבי סלע " (ישעיה מב11), " רנו שמים וגילי ארץ " (ישעיה מט 13)

[16] למשל " וחסידיה רנן ירננו " (תהלים קלב 16)

[17] כמו בפסוקים " ושעריה הגבוהים באש יצתו " (ירמיהו נא 58); " נצתה כמדבר מבלי עובר " (ירמיהו ט 11), וכו'.

[18] למשל: " העם ההולכים בחושך ראו אור גדול " (ישעיהו ט 1)

[19] למשל: " ונתתים לזעווה לכל ממלכות הארץ, לאלה ולשמה ולשריקה ולחרפה בכל הגויים אשר הדחתים שם " (ירמיהו כט18)

[20] כגון " ואמרתם: 'במה נשוב?' " (מלאכי ג)

[21] למשל: "העבד ישראל? אם יליד בית הוא?" (יר' ב14); "המאוס מאסת את יהודה? אם בציון געלה נפשך?" (יר' יד19)

[22] מקורון = "קונקורדנציה"

[23] יש 11 יוצאי-דופן (מתוך כ500 פעמים – ע' במקורון של אבן-שושן): בר יד2 כ5 לח25, וי יא39 יג10 יג21 טז31 כ17 כא9, במ ה13 14.

[24] 19 פעמים בלי ה, פעם אחת עם ה (דברים כב19).

[25] כגון "הוי אריאל אריאל" – יש' כט1; "אנוכי אנוכי ה'" – יש' מג11

[26] בירמיה יש שלשות של מילים זהות: "היכל ה'" (יר' ז), "ארץ" (יר' כב), ועוד (לא ספרתי כמה). יש גם "מעי מעי" (יר' ד). בהושע (ה) מופיע "אני אני" וגם בדברים (לב39)

[27] למשל: "חכמים המה ולא נבונים המה" (ד 22), "יבושו רודפי ואל אבושה אני (יז 18), וכו'.

[28] למשל: "מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל לאמור 'יארכו הימים ואבד כל חזון'!?" (יב 22) ועוד.

[29] למשל: "אלך אשובה אל מקומי" (ה 15), "ונדעה נרדפה לדעת את ה'" (ו3), ועוד