קוד: החומרה של חוה והחומרה של משה בתנ"ך
סוג: הבדלים1
מאת: דוד אקסלרוד
אל:
וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן:
ולא תגעו בו - תוספת של חווה. ה' לא אמר את זה לאדם.
אותה תוספת, אפילו באותו סגנון לשוני, הוסיף משה:
(במדבר טז26)
וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה
וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם
:
ואל תגעו בכל אשר להם פן תספון לא נאמר לו, משה הוסיף את זה כדי לצור קו הפרדה חד יותר עבור העם.
לחווה לא היה את מי להרחיק, ה"חומרה" שלה חסרת יעד.
וכן תוצאות של "חומרת" חווה לעומת "חומרת" משה בהתאם.
וכן, מן הסתם, תוצאות של כל ה"חומרות" מסוג מחוסרי יעד.
אראל: מניין לך שחוה הוסיפה את "לא
תגעו בו" - אולי אדם הוסיף את זה כשהוא העביר לה את הציווי? (הרי כשה'
ציווה על האדם, חוה עדיין לא נבראה...)
דוד: צודק. זה אפשרי. אם כן חומרת אדם כחומרת משה.
וכל דברי הופך למלל. למה לפרסם?
זה שבסיס הדברים חווה קבלה מאדם עובדה.
זה שבדבריה יש תוספת גם עובדה.
הנחה טבעית היא, שאם אדם אומר דברים שלא ידוע לו מקור אחר, אז הוא המקור.
אבל הנחה שאם אדם אומר דברים על בסיס דברי אחר אז כל מה שהוא אומר מאותו מקור גם היא טבעית.
צודק. אין בסיס לדרוש מה שדרשתי דווקא. אם כן לא צריך לדרוש את זה כלל.
נדמה לי שחשבתי כך (שתוספת היא מחווה) מפני שכך זה ראיתי באיזו מדרש.