קוד: יורה ומלקוש בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
בלשון ימינו,
יורה הוא הגשם הראשון,
ו
מלקוש הוא הגשם האחרון.
אך בלשון המקרא,
משמעותן של מילים אלו כנראה שונה
במקצת.
וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ"
לפי משמעות המילים בלשון ימינו, התורה מבטיחה לבני ישראל שרק הגשם הראשון והגשם האחרון יבואו בזמנם, אין כל הבטחה לגבי שאר הגשמים במשך השנה. אילו הכוונה היתה שכל הגשמים, מהראשון עד האחרון, יבואו בזמנם, היה ראוי לכתוב "ונתתי מטר ארצכם בעתו מהיורה עד המלקוש".
1. ייתכן שהכוונה לכל הגשמים היורדים בתחילת החורף ובסוף החורף (לא דווקא הראשון והאחרון), שחשיבותם לחקלאות גדולה במיוחד. כך פירשו חלק מהמפרשים:
לפי זה, הברכה לשומרי התורה מדגישה את הגשמים החשובים יותר - הגשמים של תחילת החורף והגשמים של סוף החורף.
וייתכן שיש כאן רמז, שגם בקיום מצוות, החלקים החשובים ביותר הם ההתחלה והסוף - להתחיל לקיים מצוה חדשה, ולהביא אותה לסיומה בצורה הטובה ביותר - "יורה ומלקוש".
2. וייתכן גם שהמילים יורה ו מלקוש מציינות סוגים מסויימים של גשמים, שלחקלאים חשוב שיבואו בזמנם, למשל:
כנראה, לכל סוג של גשם ישנה השפעה אחרת על הזרעים - לפעמים יש צורך בגשמי יורה ולפעמים יש צורך בגשמי מלקוש, והברכה לשומרי התורה היא, שכל אחד מסוגי הגשמים הללו יבוא בזמן המתאים.
וייתכן שיש כאן רמז, שגם בקיום מצוות יש חשיבות לתזמון - לפעמים עומד לרשותנו רק זמן מועט, ואנחנו נדרשים לנצל אותו כדי לקיים מצוה קלה ומהירה (כגון: להתפלל תפילה קצרה) כמו יורה, ולפעמים אנחנו נדרשים להשקיע זמן ומחשבה כדי לקיים מצוה בכובד ראש, כמו מלקוש.
ניסיתי להסביר את יורה ומלקוש כצמד של מילים מנוגדות; אולם יש מפרשים שפירשו כל מילה בנפרד:
3.
יש שפירשו:
יורה
=
שהוא
מורה
ומלמד את האנשים שהחורף כבר הגיע
,
"
שמורה בני
אדם להטיח גגותיהן
"
(
דעת זקנים
על דברים יא
14),
או
"שיורה
על שנה טובה
"
(
אבן
עזרא על דברים יא
14);
אולם לא מצאתי פירוש מקביל למילה מלקוש; מה בדיוק הוא מלמד?
4. יש שפירשו, על - פי השפה הארמית, שהשורש לקש משמעו " מאוחר ", ולפי זה, מלקוש = גשם מאוחר, גשם של סוף העונה (רש"י על דברים יא 14).
אולם לא מצאתי
פירוש מקביל למילה
יורה;
האם בארמית
עתיקה משמעה "מוקדם"?
5. ויש שפירשו שהמילה מלקוש רומזת על מלילות (שיבולים עם חיטה טריה הניתנת למאכל) ועל קש - שני מאפיינים של עונת האביב; ולפי זה מלקוש = גשם שיורד באביב, " על המלילות ועל הקשין " ( רש " י שם).
אולם גם כאן לא מצאתי פירוש מקביל למילה יורה; על מה בדיוק הוא יורד?
וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם [יוֹרֶה] וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ" - ירמיהו מאשים את בני ישראל, שהם לא מכירים טובה לה' על כך שהוא נותן להם גשם ויורה ומלקוש בעתו, כלומר, שהוא מקיים את הברכה שבספר דברים. פירוש המילים יורה ומלקוש כאן זהה לפירושן בברכה שבספר דברים.
וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים,וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה; וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ, מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם" - במקום יורה כתוב כאן רביבים; ייתכן שמילה זו נגזרת מאותו שורש של המילה רובה, הנזכרת ב בראשית כא20: "
וַיְהִי רֹבה קַשָּׁת" = יורה בקשת. פירוש זה מתאים לפירוש 2 למעלה, שלפיו יורה הוא גשם ש יורה טיפות כמו חץ מקשת, כמו רובה קשת. ויש שפירשו: "
רביבים - הוא המטר החזק" (מצודת ציון), "
רביבים - מטר רב היורד בתחילה" (מלבי"ם). לפי כל הפירושים, הנביא מתאר את הקללה שבאה על בני ישראל כעונש על הזנות שלהם - ה' מנע מהם את גשמי הרביבים וגם את גשמי המלקוש (פירוט).
וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן" - במקום יורה כתוב כאן מורה; פסוק זה מתאים במיוחד לפירוש 3 למעלה, אך הוא יכול להתאים גם לפירוש 1, שלפיו יורה הוא גשם ש מרוה את הזרעים. הנביא קורא לבני ישראל לשמוח בכך שה' נתן להם את היורה והמלקוש גם יחד בחודש הראשון - חודש ניסן. באותה שנה היה חורף יבש לגמרי. בני ישראל כבר כמעט התייאשו מלקצור תבואה, אך הנביא הורה להם לזרוע בתחילת חודש ניסן. מייד לאחר שזרעו, ירד היורה שהרווה את הזרעים. בדרך נס, התבואה צמחה תוך ימים ספורים, ועוד לפני אמצע החודש, ירד המלקוש שמילא והקשה את התבואה, כך שבני ישראל יכלו לקצור את התבואה בעת הקציר ( ראו רד"ק).
שַׁאֲלוּ מה' מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ; ה' עֹשֶׂה חֲזִיזִים, וּמְטַר גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה" - הפסוק מדבר על "עת מלקוש", ולכן הוא מתאים במיוחד לפירושים 1 או 4 למעלה, שלפיהם מלקוש הוא גשם היורד בסוף עונת הגשמים. הנביא קורא לבני ישראל שלא יתייאשו, ויבקשו מה' מטר גם בסוף העונה, כשנראה שכבר הכל אבוד.
וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי, וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ" - איוב מתאר את הכבוד שחלקו לו אנשים בימיו הטובים - הם חיכו למוצא פיו כמו שחקלאים מחכים למלקוש.
וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ, וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ" - הנביא קורא לבני ישראל להתאמץ, ללמוד ולדעת את ה', ומבטיח להם שה' יבוא ללמד אותם את דרכיו כמו מלקוש וכמו יורה - לכל אחד לפי כוחו וצרכיו; יש שצריכים לימוד מלא וקשה כמו מלקוש, ויש שצריכים לימוד קל ומהיר כמו יורה ( ע”פ פירוש 2 למעלה). פסוק זה גם מתאים לפירוש 3 למעלה - ה' יורה וילמד את יושבי הארץ ( ובניגוד לה', שנמשל לענן גשם, בני ישראל נמשלים בפסוק הבא לענן שאינו מביא גשם, הושע ו4: "
מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה, וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ").
בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ" - כשהמלך מרוצה ומפוייס, הוא מגן ומצל על הארץ כמו ענן כבד מלא וקשה ( ע”פ פירוש 2 למעלה).
כֹּה הִרְאַנִי ד' ה', וְהִנֵּה יוֹצֵר גֹּבַי בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ, וְהִנֵּה לֶקֶשׁ אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ" - יש אומרים שהכוונה לתבואה מאוחרת, שצומחת אחרי שכבר גזזו את התבואה הראשונה: "
הלקש - כן ייקרא העשב המאוחר, כמו שנקרא מטר המאוחר בשם מלקוש" (מצודת ציון); "
הלקש - מעניין מלקוש, התבואה הגדלה על מטר המאוחר" (מלבי”ם).
בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ יקצירו[יִקְצוֹרוּ], וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ" - הפועל "ליקש" משמעו "קצר את הלקש", את התבואה המאוחרת.