קוד: אחדות ישראל - הקשר בינה לבין השלום בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אריאל שטיינר
אל: מנח"ת שבת ה'תשס"ו בהר-בחוקותיי
בתנ"ך אנו מוצאים שני סוגי שלום: שלום "אחרית הימים" ושלום זמני:
וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים" (ישעיה ב', ד').
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כ"ו, ו'). ייתכן כי בזמן זה ישראל ושכנותיה יתחמשו, אך לא תהיה מלחמה. יתרה מזאת, "
חרב לא תעבור בארצכם" - אפילו חרב של שלום. אך כאשר עם ישראל לא יהיה עמל בתורה, יבואו עליו קללות רבות - וביניהן מלחמה.
בפרשתנו מופיע הפסוק (ויקרא, כ"ו, ל"ז):
וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי-חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא-תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם"
בתורת כֹהנים דורשים: "אינו אומר 'וכשל איש באחיו' אלא '
וכשלו איש באחיו' - איש בעוון אחיו. מלמד שכל ישראל ערבין זה בזה
". ברובד הפשט, כאשר אדם אחד ינוס הוא יתנגש ברעהו, וכך רואים שיש ליחיד כוח להכשיל את הרבים. ברובד הפנימי, ישנו רמז להכשלה רוחנית ולאו דווקא פיסית. במעשיו הרעים, אדם יכול להכשיל את ההמון, כמאמר חז"ל "וכשאחד חוטא - כל הדור לוקה
" (תנחומא נצבים)והסיבה היא כי כל ישראל ערבין זה לזה.
הגמרא מעמידה את הפסוק "וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו
" רק לגבי אלה שיש בידם למחות ולא מחו (סנהדרין כ"ז, שבועות ל"ט); כשאדם מוכיח את חברו יסורו חטאיו, ולכן כאשר אינו מוכיח את חברו - כאילו הוא בעצמו חטא.
מהאמור לעיל רואים כי ישנה ערבות ואחריות הדדית לגבי חטאי האחר וכתוצאה מכך לעונשים הבאים על עם ישראל.
האם גם עניין השלום קשור לערבות ואחריות הדדית?
הנביא יחזקאל בפרק ל"ז מנבא על העצמות היבשות. בחזון זה, הקב"ה אומר לנביא כי בני ישראל - כמו העצמות - איבדו בלבם תקווה לגאולה. יחזקאל מנבא שיקרמו עור וגידים, תהיה תחיית המתים ויעלו לאדמת ישראל. בהמשך הפרק יחזקאל מצטווה לקחת שני עצים, אחד למלכות יהודה ואחד למלכות ישראל, ולחברם כסמל לאחדות ישראל ולכך שבעתיד תהיה רק מלכות אחת ומלך אחד על עם ישראל (יחזקאל ל"ז, כ"א-כ"ח):
"כֹּה-אָמַר ה' אלֹקִים הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם...
"
הנביא אומר כי עם ישראל שוב יהיה מאוחד לאחר שהיה חצוי כמה מאות שנים, ובאחדות יעלה לאדמת ישראל. ישנו קשר בין חזון העצמות לאחדות ישראל - כשתהיה אחדות, עם ישראל - שכבר איבד את תקוותו בגולה - ישוב לארצו, ויתקיים בו "וכרתי להם ברית שלום
" - עם ישראל ישב בשלום בארצו. הנביא קושר את השלום והאחדות בקשר חזק: כשעם ישראל יהיה מאוחד בארצו וילך בחוקות ה', אז "ונתתי שלום בארץ
".
* המאמר מבוסס בחלקו על דבריו של הרב מאיר גרוזמן.