שאלות ותשובות ואבנים יקרות

קוד: שאלות ותשובות ואבנים יקרות בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: דוד גלמן

אל: מנח"ת שבת ה'תשס"ו ויקהל-פקודי

בפרשתנו מסופר, בין היתר, על בגדי הכהונה. אני רוצה להתמקד על אחד מהבגדים האלו, ועל חלקיו ושימושיו השונים: החושן.
לחושן יש 3 חלקים עיקריים: לוח הזהב עם 12 האבנים, הכיס המקופל שנמצא מאחורי הלוח, והאורים והתומים, שבתוך אותו הכיס.
כולנו גדלנו על האגדות שמספרות על איך החושן היה עונה על שאלות: כהן הגדול, שלבש את החושן, שאל שאלה, והאותיות החרוטות על אבני החושן היו מאירות, וכך החושן היה "מדבר" אל הכהן הגדול. לכהן הגדול היה רוח הקודש, והוא הצליח להבין מה סדר האותיות, וכך חיבר אותן למשפטים - וקיבלנו את התשובה לשאלה שלנו.

האם יש ביסוס בפשט לאגדות האלו? אם נסתכל טוב במקורות השונים, נראה שלא החושן הוא זה שעונה על השאלות, אלא האורים והתומים. כדי להבין את ההבדל בין זה לזה, ואת משמעות ההפרדה, צריך להסביר מהם האורים והתומים. הכתוב סתם, ולא אמר מה הם, אבל השאיר לנו מספר רמזים.
ראשון, ה' לא ציווה את משה לעשות את האורים והתומים. משה נצטווה רק לתת את האורים והתומים אל החושן. ככל הנראה, האורים והתומים הם דבר כתוב, מן הסתם על חתיכת קלף, שבנ"י העלו איתם ממצרים. כך למשל פירש רש"י, שהוא שם ה' המפורש שכתוב על קלף.
מה משמעות השם "אורים ותומים"? רש"י הציע שזה מתאר את הפעולה שלו, כך שכאשר הוא עונה על שאלות הוא "מאיר דבירו ומתמם דבריו". אנחנו נציע אפשרות אחרת, שמקורה בלשון של האי סוקוטרה, מלפני אלפי שנים. השפה הזאת היא שפה שממנה התפתחה הערבית של ימינו. בלשון העתיקה הזאת יש ביטוי: "ח'ס ווּ-תִם". פירוש הביטוי הוא גורל, או הגרלה. 2 המילים האלו מזכירות לנו את המילה "חושן" והמילה "תומים". אנחנו נציע שאורים ותומים נועדו לגורל, או להגרלה. אחת הדוגמאות הכי בסיסיות להגרלה היא לקבוע אם אדם דובר אמת או משקר. האם הוא "ארור", כי דיבר שקר, או שהוא "תם", כי דובר אמת.

אפשר לראות במקורות השונים, שכאשר שואלים בה', שאלו את ה' דרך האורים והתומים.

לדוגמא, באחת ממלחמות שאול בפלשתים, שאול השביע את כל העם שלא יאכלו ולא ישתו שום דבר כל אותו היום. יהונתן, בנו של שאול, לא שמע את השבועה הזאת, ובשלב מסויים הוא אכל קצת דבש מיערת דבש שהיתה בשדה. בסוף אותו היום, שאול שאל בה' האם לרדת ולבזוז את מחנה הפלשתים, וה' לא ענה לו. מתוך זה, שאול הבין שמישהו לא עמד בשבועה, ועל מנת לקבוע מי האשם, הוא ביקש מה' "הבה תמים". מיד אחר כך מסופר ש"וילכד יונתן ושאול". כלומר, ה"תמים" היה סוג של הגרלה. ככל הנראה, הכוונה היא לאורים ותומים.

דוגמא נוספת היא בהמשך חייו של שאול, לפני היציאה למלחמה שבסופה שאול ובניו נהרגו. מסופר ששאול ניסה לשאול את ה' "גם בחלֹמות, גם באורים וגם בנביאים", וה' לא ענה לו. מן הסתם, האורים הם האורים והתומים של החושן. זה משאיר לנו שאלה מאוד קשה: כמו שאמרנו, החושן, ואיתו גם האורים והתומים, נמצאים אצל הכהן הגדול. בואו ניזכר במה שהתרחש מספר פרקים אחורה, בפרק כב. שאול ציווה על דואג האדומי להרוג את כל כהני נוב, ביניהם גם אחימלך, הכהן הגדול היה כהן אחד שהצליח להישאר בחיים, וזה אביתר. כאשר אביתר נמלט מנוב והצטרף אל דוד, הוא לקח איתו, ככל הנראה, גם את החושן. את זה לומדים מפרק כג. בפסוק ב' כתוב "וישאל דוד בה' לאמר...". לשאול בה' כוונתו ע"י האורים והתומים. ובהמשך, בפסוק ד' "ויוסף עוד דוד לשאול בה'...". ואם בשני הפסוקים האלו לא השתכנענו, פסוק ו' מבהיר לנו מעבר לכל ספק שאכן אביתר לקח איתו את החושן, וכך כתוב: "ויהי בברֹחַ אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה, אפוד ירד בידו". האפוד הוא הבגד שהכהן הגדול לבש מתחת לחושן, והוא מחובר אל החושן. אם אביתר לקח את החושן, והוא נמצא עם דוד, איך יכול להיות ששאול שאל באורים לפני היציאה לקרב בסוף חייו? הרי דוד והחושן נמצאים עם אכיש מלך גת- אחד מחמשת סרני פלשתים- נגדם שאול נלחם! אין תשובה מפורשת, אז נשאר לנו רק לשער. ההסבר שנציע הוא שאמנם היה רק חושן אחד, אבל אורים ותומים היו כנראה כמה, לפחות שניים. זה גם לא מפריע לבגדי הכהונה להיות מיוחדים ויחודיים, כי האורים והתומים הם לא חלק מבגדי הכהן הגדול. הם מעין "נספח" לחושן ולאפוד. יכול להיות שהיו מספר קלפים בעלי כיתוב זהה שבנ"י העלו איתם ממצרים, ורק אחד מהם נכנס לחושן. כלומר, הקדושה של שם ה' על קלף, שעבר מאב לבן בזמן שבנ"י היו במצרים, והכוח לענות על שאלות חשובות- יכולה להיות אצל כל אדם מישראל, אם רק ידע איפה לחפש.