הגבול הצפוני של יהודה

קוד: הגבול הצפוני של יהודה בתנ"ך

סוג: כלל_אזור

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים 10

למי שייכות הערים האלו?!

ביהושע טו–יט מתוארות נחלות השבטים, ולכל שבט כתובה רשימה של ערים שהיו שייכות לו. הבעיה היא שיש הרבה ערים שנזכרות ביותר מרשימה אחת. בפרק זה נבדוק רק את רשימות הערים של יהודה, בנימין ודן (ברשימת ערי יהודה צבעתי את הערים שנזכרות פעמיים בצבעים המתאימים):

יש כ4 ערים משותפות לשבטים יהודה ובנימין, וכ6 ערים משותפות לשבטים יהודה ודן.
(למה כ? כי יש ערים שהן כנראה אותה עיר, למרות שהשם קצת שונה, למשל:

• העיר "תמנה" בנחלת יהודה היא, כנראה, העיר "תמנתה" בנחלת דן, כי האות ה בסוף מילה היא כמעט תמיד תחליף לאות ת;
• העיר קרית-יערים בנחלת יהודה נקראת גם "בעלה" (בהמשך), ונראה שזה שם זהה ל"בעלת" שבנחלת דן;
• יש מפרשים ש"גבעת קרית" ברשימת ערי בנימין היא קרית יערים, והמילה "יערים" נשמטה בגלל המילה "ערים" שכתובה אחריה - ע' 'דעת מקרא'.
• נראה לי שבית-שמש = עיר-שמש, אבל זה לא בטוח.

)

בכל המקרים האלה אפשר לפרש שהיו שתי ערים באותו שם, או בשם דומה. אבל אפשר לפרש פירוש יותר טוב (לדעתי) אם נעיין בתיאור הגבול הצפוני של יהודה, ביהושע טו 5 – 11: " וגבול לפאת צפונה מלשון הים מקצה הירדן... בית חוגלה ... מצפון ל בית הערבה ... אבן בוהן בן ראובן... דבירה מעמק עכור וצפונה פונה אל הגלגל אשר נוכח למעלה אדומים אשר מנגב לנחל... מי עין שמש... עין רוגל... גיא בן הינום אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלים ... ראש ההר אשר על פני גיא הינום ימה אשר בקצה עמק רפאים צפונה... מעיין מי נפתוח... ערי הר עפרון ... בעלה היא קרית יערים ... הר שעיר... כתף הר יערים מצפונה היא כסלון... בית שמש ... תמנה ... כתף עקרון צפונה ... שכרונה... הר הבעלה ... יבנאל... ימה". {הקטע המזרחי של הגבול, מהירדן עד לקרית יערים, משותף ליהודה ובנימין; הקטע המערבי של הגבול, מקרית יערים עד הים, משותף ליהודה ודן (ע' יהושע יח 15: הגבול הדרומי של בנימין מתחיל מקרית יערים. ע' גם ב"מפת השבטים"). }

ניתן לראות שרוב גדול מהערים שנזכרות פעמיים הן ערי גבול:

• בין יהודה לבנימין: בית הערבה, ירושלים, קרית יערים.
• בין יהודה לדן: בעלה\ת, עקרון, תמנה\תה, בית שמש. הערים צרעה ואשתאול לא נזכרות בגבול, אך ממקום אחר (שופטים יג25) ניתן ללמוד שהן היו ליד מחנה דן, ומחנה דן היה אחרי קרית יערים (שופטים יח12) כלומר –– סמוך לקרית יערים מצד מערב, ומכאן ניתן להסיק שגם הן היו ערי גבול.

מכאן ניתן להסיק שחלק מערי הגבול (אם כי לא כולן) התחלקו בין השבטים: שבט יהודה קיבל את החלק הדרומי ושבט בנימין \ דן קיבל את החלק הצפוני {אמנם, הערים עצמן (המוקפות חומה) היו קטנות, ולא כל כך סביר שהגבול עבר ממש בתוך העיר, אבל לכל עיר היו גם מגרשים, שדות וכפרים סמוכים – כל עיר ייצגה בעצם חבל–ארץ שלם, וחבל–הארץ הזה התחלק בין השבטים}.

{נראה לי ש בעלה=בעלת=קרית–בעל=קרית–יערים היתה משותפת לשלושת השבטים, ואכן ע"פ יהושע יח 15 היא נמצאת בקצה המערבי של גבול בנימין, כלומר היא היתה בדיוק בפינה – בין יהודה, בנימין ודן. אולי זו הסיבה שיש לה כל–כך הרבה שמות – כל שבט נתן לה שם אחר}.

העיר המשותפת היחידה שלא נזכרת בתיאור הגבול היא המצפה –– המשותפת ליהודה ובנימין; צריך לבדוק אם גם היא היתה עיר גבול למרות שזה לא כתוב (לא כל הערים על הגבול נכתבו).

לסיכום, הנה מפה סכימטית ביותר של הגבול:

כיבושי ירושלים

לפי זה קל להבין את הפסוקים השונים המדברים על כיבוש ירושלים:

1. יהושע יב 10 (ברשימת המלכים שהיכה יהושע): " מלך ירושלים אחד". גם ביהושע י 5 – 26 מסופר שיהושע הרג את אדוניצדק מלך ירושלים.
2. יהושוע טו 63 (בתיאור הגבול של יהודה): " ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם, ויישב היבוסי את בני יהודה בירושלים עד היום הזה"
3. שופטים א 8: " ויילחמו בני יהודה בירושלים (כלומר בחבל–הארץ של ירושלים) , וילכדו אותה, ויכוה לפי חרב, ואת העיר (המוקפת חומה) שילחו באש" (גם מהפסוק הקודם, שנאמר על אדוניבזק – " ויביאוהו ירושלים, וימת שם", וגם מהפסוק שנאמר על דוד – (שמ"א יז 54) " ויביאהו ירושלים", נראה ששבט יהודה שלט אז בארץ ירושלים)
4. שופטים א 21: " ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין, ויישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה".
5. שמ"ב ה 6: " וילך המלך ואנשיו ירושלים אל היבוסי יושב הארץ... וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דויד".

1–2: יהושע היכה את מלך ירושלים אבל לא הצליח ללכוד את ירושלים (היבוסים חזרו אל העיר המבוצרת והסתגרו בתוכה אחרי מלחמת–מלכי–הדרום, כמו שכתוב (יהושוע י20): " והשרידים שרדו מהם ויבואו אל ערי המבצר") גם בני יהודה לא הצליחו לכבוש את ירושלים בימי יהושע.

3–4: בימי השופטים הצליחו בני יהודה לכבוש את ירושלים שנמצאה בשטחם (כלומר את חלקה הדרומי), אבל בני בנימין לא הצליחו לכבוש את ירושלים שנמצאה בשטחם (כלומר את חלקה הצפוני).

5: רק דוד המלך הצליח, לאחר קרב קשה, לכבוש את החלק הצפוני של ירושלים ולאחד את העיר, ועל זה (אולי) נאמר בתהלים קכב 3: " ירושלים הבנויה – כעיר שחוברה לה יחדיו".

בחורים

נראה לי שגם העיר בחורים היתה על הגבול, כי כשדוד ברח מאבשלום – הוא יצא מירושלים והלך מזרחה, ואחרי שעבר את הר הזיתים (שמ"ב טז 1) הגיע לבחורים (שמ"ב טז 5): " ובא המלך דוד עד בחורים...".

אם זה נכון, אז זה יכול להסביר למה כשאבנר החזיר את מיכל אל דוד (שמ"ב ג 16): " וילך איתה אישה, הלוך ובכה אחריה, עד בחורים; ויאמר אליו אבנר 'לך שוב!' וישוב"; הבעל היה 'אזרח' במלכות שאול (איש–בושת): לכן הוא יכל ללכת רק עד הגבול הצפוני של יהודה –– ואז נאלץ לחזור.

יכול להיות [שמעתי מאיתן פינקלשטיין] שהמחזה העצוב הזה – של איש שנאלץ להיפרד מאשתו בגלל דוד – נחרת בליבם של התושבים בעיר, והם נטרו טינה לדוד, ולכן כש בא המלך דוד עד בחורים –– והנה משם איש יוצא ממשפחת בית שאול, ושמו שמעי בן גרא, יוצא יצוא ומקלל. { ע"פ הפשט שמעי קילל את דוד בגלל שלקח את המלוכה משאול ולא בגלל מיכל }.

סיפורי גבול

יש כמה סיפורים שקרו על הגבול הצפוני של יהודה (או 'כמעט' עליו), וקל יותר להבין ולזכור אותם בעזרת המפה:

1. כשסרני פלשתים החזירו את ארון ה' לבני ישראל, הם יצאו מעקרון (העיר האחרונה שבה היה ארון ה' – שמ"א ה10 – 12) והלכו מזרחה על הגבול, עד שהם הגיעו לבית שמש – " דרך גבולו יעלה בית שמש" (ו9). אמנם הפלשתים לא הכירו את ספר יהושע ולא ידעו מהו הגבול הצפוני של יהודה, אבל ייתכן שהגבול בספר יהושע נקבע ע"פ תוואי השטח – היה שם 'גבול' טבעי, והפלשתים הלכו עד לגבול זה.. הם השאירו שם את הארון וחזרו לעקרון – " וחמישה סרני פלשתים ראו, וישובו עקרון ביום ההוא" (ו16). לאחר שה' הכה באנשי בית–שמש – הם הסיקו (כנראה) שהארון עדיין לא הגיע למקומו, והעבירו אותו הלאה לאורך הגבול – עד שהגיע לקרית יערים: " ויאמרו אנשי בית שמש: מי יוכל לעמוד לפני ה' הא–להים הקדוש הזה? ואל מי יעלה מעלינו? וישלחו מלאכים אל יושבי קרית יערים לאמור: השיבו פלשתים את ארון ה', רדו העלו אותו אליכם".
2. לאחר שהומלך דוד על כל ישראל (שמ"ב ה3) הוא פנה 'לטהר' את הגבול הצפוני של יהודה. הוא כבש את ירושלים מידי היבוסים (ה6) והיכה את הפלשתים ב עמק רפאים (ה18, ה22). ורק אז יכל ארון ה' להמשיך במסעו לאורך הגבול – מקרית יערים אל ירושלים (שמ"ב ו).
3. [ ע"פ ההנחה שהמצפה היתה עיר גבול ]. מספר שנים לאחר החזרת ארון ה' התאספו כל ישראל במצפה. משם הם יצאו למלחמה על פלשתים (ז11): " וייצאו אנשי ישראל מן המצפה, וירדפו את פלשתים, ויכום עד מתחת לבית כר... ותשובנה הערים אשר לקחו פלשתים מאת ישראל לישראל, מעקרון ועד גת, ואת גבולן, הציל ישראל מיד פלשתים; ויהי שלום בין ישראל ובין האמורי": כנראה שהם רדפו אחרי הפלשתים לאורך הגבול הצפוני של יהודה, הגיעו עד עקרון, ואז פנו דרומה וכבשו גם את גת. זה מסביר את ההבדל בין הפסוק הזה לפסוק המקביל (שמ"א יז52): " ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו וירדפו את הפלשתים עד בואכה גיא ועד שערי עקרון; וייפלו חללי פלשתים בדרך שעריים ועד גת ועד עקרון": בפרק ז בנ"י באו מהצפון ולכן כבשו "מעקרון ועד גת", אבל בפרק יז בנ"י באו מהמזרח (מאמצע נחלת יהודה – "שוכה אשר ליהודה" – יז1), ולכן רדפו בשני ראשים – ראש אחד רדף צפון-מערבה לכיוון עקרון, והראש השני רדף דרום-מערבה לכיוון גת. ע' ב"פירושים וסימנים על ערי פלשתים" בפרק "מלחמות בין בני ישראל לערי פלשתים".
4. גם שמשון השופט הלך בערך על קו הגבול: הוא התחיל לפעול " במחנה דן , בין צרעה ובין אשתאול" (שופ' ג 25); אחר–כך (יד 1) " וירד שמשון תמנתה" (שם הוא לקח אישה, הרג אריה וחד חידה). אבל לאחר שהפלשתים פתרו את החידה שלו – הוא לא הלך לעקרון, אלא דווקא לאשקלון – (יד 19) " ותצלח עליו רוח ה', ויירד אשקלון, ויך מהם 30 איש, וייקח את חליצותם, וייתן החליפות למגידי החידה..." – אני לא יודע למה שמשון הלך דווקא לאשקלון. {פרופ' יהודה אליצור מ'דעת מקרא' פירש שהוא רצה להתרחק מגבול ישראל כדי שהפלשתים לא יבואו לנקום בישראל על מה שהוא עושה להם}
5. [ ע"פ ההנחה שבחורים היתה עיר גבול ]. במרד אבשלום, לאחר שנשמעו העצות של אחיתופל ושל חושי, אמר חושי לכהנים שיודיעו את זה לדוד (שמ"ב יז 15). הם היו ב ירושלים, ושלחו את השפחה שתודיע ליהונתן ואחימעץ –– ויהונתן ואחימעץ עומדים ב עין רוגל, על גבול יהודה – ממזרח לירושלים. וילכו שניהם מהרה ויבואו אל בית איש ב בחורים... ולאחר שהסתתרו שם בתוך הבאר – המשיכו לרוץ מזרחה וילכו ויגידו למלך דוד.