קוד: ביאור:בראשית א9 בתנ"ך
סוג: השלמה2
מאת: אראל
אל:
בראשית א9: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה"; וַיְהִי כֵן
"
ואלהים ציווה ש המים המכסים את הארץ מתחת השמים יימסו ויזרמו ו ייקוו (יתאספו) אל מקום אחד, ו כך תיראה האדמה היבֵשָּה שהיתה לפני-כן מכוסה בקרח; ו מקוה-המים היה כן (יציב).
הפסוק נאמר ביום השלישי לבריאת העולם. מכאן שלפני היום השלישי המים כיסו את כל היבשה, ואחרי היום השלישי המים מכסים רק חלק ממנה (ראו הארץ על המים).
לפי "חוק הכלים השלובים", המים בכל העולם נמצאים תמיד באותו גובה - הוא "גובה פני הים". לפי זה, נראה שלפני היום השלישי, גובה פני הים היה גבוה יותר מפסגות ההרים הגבוהים ביותר, וביום השלישי, גובה הים ירד בכמה קילומטרים עד שהגיע לגובהו הנוכחי.
אולם, אם כל מעשה היום השלישי היה להוריד את גובה פני הים, ה'
בוודאי היה אומר אותו באופן דומה לתיאור המקביל בפרשת המבול,
בראשית ח5: "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים
", למשל במילים "יחסרו המים אשר מתחת השמיים ותיראה היבשה". הניסוח "ייקוו המים
" מראה בבירור שהמים לא חסרו, אלא רק נקוו!
כדי להבין טוב יותר את אירועי היום השלישי, נעיין בפרק אחר בתנ"ך שמתאר את בריאת העולם - תהלים קד:
יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ, בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד; תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם"
מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן; יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם;
גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן, בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ".
ניתן לפרש את הפסוקים בשתי דרכים, המציעות שתי תשובות לשאלה מתחילת המאמר:
1. הפסוק "יעלו הרים ירדו בקעות
" אינו מתאר את תנועת
המים, אלא את תנועת
ההרים והבקעות. היקוות המים נוצרה ע"י שינויים
טופוגרפיים בפני כדור-הארץ. לפני היום השלישי, פני הארץ היו שטוחים,
ולכן המים כיסו את כולם; אך ביום השלישי - הרים התרוממו ובקעות ירדו, וכך
עלתה חלק מהיבשה אל מעל המים, והמים נקוו בבקעות הגדולות שנוצרו. בפירוש
זה יש שתי בעיות:
על הרים יעמדו מים", ואחריו כתוב "
גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ". כאשר הנושא מתחלף באמצע הקטע, הכותב מזכיר שוב את הנושא הראשון כאשר הוא חוזר אליו, ולפי זה היה ראוי לכתוב "
גבול שמתלמים
בל יעבורון, בל ישובון לכסות הארץ".
2. לכן נראה לי, שהתשובה טמונה בפסוק "על הרים
יעמדו מים
": לא נאמר שהמים כיסו את ההרים, אלא מודגש שהמים
עמדו
על ההרים - בניגוד למצב הטבעי, שבו המים זורמים
ויורדים כלפי מטה. וזה ייתכן רק אם המים היו - קפואים! כזכור, המאורות
נבראו רק ביום הרביעי, ולכן, ביום השלישי הטמפרטורה היתה עדיין מאד נמוכה,
וכל המים על כדור הארץ היו קפואים. מכיוון ש"חוק הכלים השלובים" לא חל על
מוצקים - מובן שהמים לא היו אז ב"גובה פני הים", אלא פשוט כיסו את כל הארץ
בשכבה בעובי אחיד, כמו בגד ("תהום
כלבוש כיסיתו
";
תהום = מים רבים). כאשר ה' אמר "ייקוו המים...
", הוא גם גער במים והרעים עליהם, חימם והמיס אותם, והם זרמו עד שנקוו במקום אחד: "מן גערתך ינוסון, מן קול רעמך ייחפזון; יעלו הרים ירדו בקעות, אל מקום זה יסדת להם
".