קוד: תנין= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
בלשון ימינו,
תנין הוא קרוקודיל - זוחל גדול וטורף החי בנחלים ובנהרות. פירוש זה מתאים גם לתנ"ך, כפי שניתן לראות בפסוקים:
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" - מכאן שתנין הוא חיית מים גדולה;
אכלנוהממנונְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הציגנוכְּלִי רִיק, בלענוכַּתַּנִּין, מִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי הדיחנו" - מכאן שתנין הוא חיה טורפת;
דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ד' ה': הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" - מכאן שתנין הוא חיה הרובצת בתוך נהרות. ואכן, המין הנפוץ ביותר באזורנו במשפחת הקרוקודילים הוא תנין היאור, הוא נפוץ במיוחד במצרים, ובמצרים העתיקה אף נחשב לאל (ראו ויקיפדיה, תנין היאור).
התנין והלוייתן לא נותרו רק כיצורי ענק במעגל עולם הטבע. דמיונו האפל של האדם הפכן לדמויות מיתולוגיות "גדולות מהחיים", ובכל התרבויות הקדומות, ממצרים ועד כנען ועד בבל ויוון, תפס התנין מקום נכבד בפנתיאון האלילי, ושירי תהילה רבים חוברו לכבודו.
במקרא עצמו אנו מוצאים הד להתמודדות עם מיתוסים אלה. כך למשל, התנין הוא החיה היחידה (פרט לאדם) שנזכרה בשמה בפרשת הבריאה ובמזמור קמח בתהלים:
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים...".
הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ, תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת"
גם בנבואת ישעיהו, בתיאור ניצחון ה' על כוחות הרשע באחרית הימים:
בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם"
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה', עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים, הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין"
יצורים מיתולוגיים אלה אכן לא היו ולא נבראו, אבל דמיונו של האדם - אשר יצר אותם והפכם למפלצות הרובצות על חייו - חי וקיים, וכנגד הדמיון האפל שיצר מציאות נפשית כגון זה נטוש המאבק.
נבואות ישעיהו אינן מכוונות כלפי הנחש, הלויתן והתנין כשלעצמם, אלא כנגד המיתוס שטיפח את "הנחש", "הלויתן" ו"התנין" שבנפש האדם: הן האדם האחוז אימה מפניהם, הן האדם המבקש להיות חיית טרף כמותם.
פרעה הרשע התמכר לכוחות הרשע והפכם לאלהיו, ולפיכך נטל את התנין הטורף והפכו ל"מודל הזדהות":
דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ד' ה': הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי"
כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין..."
וייתכן שגם כאן התנינים הם משל לפרעה ולמצרים, שטבעו בים סוף:
אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִיָם
עַל הַמָּיִם"
ההשתקעות בעומק הרשעה, השיעבוד הפנימי אל הרצון העיוור השולט בעולם, מגביר את כוחו של התנין העיוור, והעולם סובל ממנו מרוב רשע וכסל מבלי הכיל. עצם המדע המוטעה הזה, כשציוריו מתגברים, הוא בעצמו הנהו הגורם היותר גדול להחשכת העולם, על-ידי התפשטותו של הרצון האכזרי והגס הזה בכל סעיפיו וחיליו. רוחו הטמא נמזג על-ידי כן בעצמותה של התרבות האנושית, והווה לה לכוח הפועל, בנימוסיה, תיאורי חייה, אומנותה, שיריה וכל כבודה המדומה" (אורות הקודש עמ' תפ"ב).
דימוי מוחשי לכוחו של "התנין העיוור" נמצא בספרו של ויליאם גולדינג "בעל זבוב". הספר מתאר כיצד משתלטת מפלצת מדומה על נפשם של חבורת ילדים שנקלעו לאי בודד, ומשעבדת אותם ליצרים אפלים המביאים לשפך דם ולקרבנות אדם. ספר מצמרר זה אינו רק משל למיתוסים האליליים מני קדם, אלא גם ניתוח פסיכולוגי וסוציולוגי מעמיק לתהליכים המחרידים של שיעבוד ההמונים לכוחות אפלים, כפי שראה גולדינג במו עיניו בתקופת מלחמת העולם השניה.
אבל "תנין עיוור" זה, הפורץ כחיה רעה ומותיר את רישומו על דפי ההסטוריה,
מפרעה ועד היטלר ומהמן האגגי ועד הג'יהאד האסלאמי, אינו אלא מטה זעם בידי
ריבונו של עולם, וסופו שיושלך כנצר נתעב ויומת כשרץ:
בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם"
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה', עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים, הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין"
עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין"
וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ".
חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם, וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר"
הים אָנִי אִם תַּנִּין כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר?"
וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר המ[פְּרוּצִים] וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ"