בתגובה ל: אבות אכלו בוסר וגילו בו תולעת (silk)
ההודעה שלי היא:
אז קודם כל אני זה "הוא". נעים מאוד.
ולגבי החטאים , אם למשל אדם לא דואג לחינוך ילדיו הם אלה שיסבלו מכך ולא הוא.
ולא חייבים להיצמד לאבות ובנים.
בנאי שיבנה תקרה חלשה , בעוד כמה זמן היא תתמוטט על מישהו.
איך שאני רואה את הדברים , התנ"ך הוא בעצם הלקסיקון השלם לאדם ולעולם , בו נמצאים כל הדברים שקורים בתוכנו ומחוצה לנו. הפרשנות המסורתית מתייחסת בצורה דתית בלבד ולכן מפספסת הרבה.
הרעיון ב"אבות אכלו בוסר" הוא שעל האדם להיות אחראי למעשיו ולקחת בחשבון גם את ההשלכות לטווח ארוך , אולי אפילו לאחר מותו.
נכון , המשמעות המילולית היא שהבן יסבול בעקבות אביו ולכן התנ"ך מיידע את האב מראש שלמעשיו יש השלכות גם על אנשים אחרים. כאשר האב יודע על ההשלכות אולי ישקול את מעשיו.
---------------------------
ההודעה המקורית:
נושא ההודעה: אבות אכלו בוסר וגילו בו תולעת
מאת: silk
בתגובה ל: יש לי בעיה עם ההגיון של המציאות. (בראשית דיסה)
ההודעה שלי היא:
אז ככה, בנות יקרות (רגע, בראשית דיסה זו "היא"?), לא קראתן עד הסוף 
התפיסה של אבות אכלו בוסר אכן קיימת אולם היא נשללת במקומות אחרים.
תפיסה כזו היא מסוכנת לחברה שכן אדם שיודע שנחרץ גורלו מראש עשוי לחטוא ללא מחשבה נוספת- אם אני ממילא הולך לחטוף, לפחות שאני אהנה מהעניין קודם.
בא יחזקאל ומנהל עם העם דיון על אחריות למעשים, אותה אחריות שנגה משתוקקת אליה ומפחדת שיקחו לה.
את יכולה להרגע, נוגית, "הנפש החוטאת היא תמות", ולא אף אחת אחרת. על מנת לחדד את העניין, ממשיך יחזקאל ואומר "בן לא יישא בעוון האב, ואבל לא יישא בעוון הבן". אנחנו מרוצים?
גם בירמיהו נאמר "לא עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה כי אם איש בעוונו ימות: כל אדם האוכל בוסר, תקהינה שיניו".
אפשר להרגע, לחטוא עוד סוף הנשמה (ולדווח בפורום חטאים) ולדעת שהילדים שלנו מקבלים דף חלק.
עם זאת, בראשית דיסה, רמזת לכל מיני מחדלים אחרים ולא חטאים ברמה האישית, ואני בהחלט תוהה למה התכוונת!
---------------------------
ההודעה המקורית:
נושא ההודעה: יש לי בעיה עם ההגיון של המציאות.
מאת: בראשית דיסה
בתגובה ל: יש לי בעיה עם ההגיון המקראי. (נגה)
ההודעה שלי היא:
בניגוד למה שאומרים הדתיים אלוהים והתורה לא קובעים לנו איך עלינו לחיות אלא מסבירים לנו את הכללים שתקפים בעולמנו.
למרבה הצער , במציאות , אבות אכן אוכלים בוסר ושיני בנים אכן קהות.
בכל אופן לא נראה לי שמדובר על חטא אישי כמו שאבא גנב פעם והילד סובל אלא על מחדלים וחיפופים מתוך מחשבה של "יהיה בסדר" והדורות הבאים אוכלים אותה.
---------------------------
ההודעה המקורית:
נושא ההודעה: יש לי בעיה עם ההגיון המקראי.
מאת: נגה
בדיון קודם הוזכר המשפט: ``אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה`` כהוכחה לכך שאלוהים מעניש תמיד.
לי יש בעיה עם העובדה שבנים נענשים על חטאי אבות.
לדעתי,ההגיון שעומד מאחורי המשפט הזה הוא הגיון של הרתעה- אני לא אחטא כי זה יכול להתנקם במשפחה העתידית שלי. אם זה כך, אני מוצאת שכוח ההרתעה של הפסוק הזה לוקה בחסר.
בהנחה שאת השליש הראשון של חייו מבלה אדם כשהוא נטול ילדים, וכשהוא חשוף למיני תשוקות אסורות ותאוות לחטוא, בהשפעת ההורמונים של גיל ההתבגרות- כיצד ניתן לבקש ממנו לעצור ולחשוב על הילדים שעוד יהיו לו, כשילדים הם בעיניו כרגע, רק מושג מופשט, משהו שהוא יודע שוודאי יאהב, וודאי יהיה חשוב לו, אבל לא רלוונטי לו לחיי היומיום. האם באמת המחשבה על הסבל העתידי של ילדיי תמנע ממני לגנוב, לרצוח ולנאוף , כמו שאני אוהבת?
I thINK NOT.
יתרה מזאת, יש משהו מאוד מקומם בכך שכבר בבואי לעולם אלוהים מתחשבן איתי על חטאים שנעשו על ידי אנשים בעלי מאגר דנ``א זהה לשלי, שאני בכלל לא מכירה. מה עשיתי שזה מגיע לי? איפה פה הצדק ?
יכול להיות שזה מה שמסביר את מנת הצרות שנפלה בחיקו כל אחד בעולם הזה? חטאי אבות?
האם אנשים שאיבדו את יקיריהם וסובלים ממחלות, צריכים לפשפש בעץ המשפחה שלהם כדי לברר מי האחראי ולדפוק לו מכות (סליחה על הצרפתית)בעולם הבא?
|
|
