יאשיהו והשומרונים

קוד: יאשיהו והשומרונים בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: סיגל ואראל

אל: מכתב

בנבואה של איש הא-להים על המזבח בבית-אל (מל"א יג 2) יש שני חלקים:

1. וזבח עליך את כוהני הבמות המקטירים עליך,
2. ועצמות אדם ישרפו עליך

אמנם זה נאמר רק על המזבח בבית-אל, אבל הנביא הזקן הכליל את הנבואה ואמר (יג 32): "כי היה יהיה הדבר אשר קרא בדבר ה' על המזבח אשר בבית אל ועל כל בתי הבמות אשר בערי שומרון".

לעומת זאת, כשיאשיהו ביצע את הנבואה בבית-אל (מל"ב כג 16-14) הוא ביצע רק את חלק 2 – לא כתוב שהוא זבח על המזבח בבית-אל את כהני הבמות! רק כשהוא ביצע את הנבואה בשאר "כל בתי הבמות אשר בערי שומרון" (19) הוא ביצע את שני החלקים – "ויזבח את כל כוהני הבמות אשר שם על המזבחות, וישרוף את עצמות אדם עליהם...".

השאלה היא: למה יאשיהו לא ביצע את חלק 1 בבית-אל?

לדעתי התשובה היא, שהכהן בבית-אל לא היה סתם כהן שמקטיר בבמות – הוא היה הכהן שהובא ע"י מלך אשור, כדי ללמד את השומרונים "איך לירוא את ה'". אמנם, השומרונים לא היו הכי צדיקים, אבל יאשיהו ידע שבלי הכהן הזה הם יהיו יותר גרועים (והאריות יאכלו אותם...) ולכן הוא חס על הכהן הזה ולא זבח אותו על המזבח. את הכהנים בשאר בתי-הבמות הוא הרג, כי הוא רצה לבער עבודה-זרה מכל הארץ, כמו שכתוב (דה"ב לד 33) "ויסר יאשיהו את כל התועבות מכל הארצות אשר לבני ישראל, ויעבד את כל הנמצא בישראל לעבוד את ה' אלוהיהם...". ובשאר בתי-הבמות עבדו עבודה זרה, כמו שכתוב (מל"ב יז 29) "ויהיו עושים גוי גוי אלוהיו, ויניחו בבית הבמות אשר עשו השומרונים, גוי גוי בעריהם אשר הם יושבים שם" (דרך אגב: מהפסוקים הקודמים -- מל"א יג 32 ומל"ב כג 19 -- נראה שהיו הרבה "בתי במות", וזה גם מסביר למה כתוב אצלנו "גוי גוי בעריהם אשר הם יושבים שם". אני לא מבין למה כתוב אצלנו "בית הבמות" ביחיד).

אפשר לשאול: למה היה כל-כך חשוב ליאשיהו שהשומרונים לא יעבדו את האלים שלהם? הרי לגויים מותר לעבוד אלילים בשיתוף לעבודת ה'! כך כתוב בדברים ד 19: "ופן תישא עיניך השמימה, וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים, ונידחת והשתחווית להם ועבדתם, אשר חלק ה' א-להיך אותם לכל העמים תחת כל השמים", ורש"י (נדמה לי) פירש 'אשר חלק לעבדם', כלומר – מותר לגויים לעבוד אלים אחרים, אם הם עובדים גם את ה'.

נראה לי שבאזור מלכות-שומרון (לשעבר) נשארו עדיין כמה פליטים מעשרת-השבטים, ויאשיהו רצה להחזיר אותם בתשובה ולא רצה שהשומרונים ישפיעו עליהם לרעה, ולכן מנע גם מהשומרונים לעבוד עבודה-זרה.

הרעיון הזה, שנשארו פליטים מגלות עשרת-השבטים, הוא לא לגמרי ברור לי, אבל ייתכן שהוא נרמז בסיפור על הפסח שעשה חזקיהו (דה"ב ל): "וישלח יחזקיהו על כל ישראל ויהודה, וגם איגרות כתב על אפרים ומנשה, לבוא לבית ה' בירושלים, לעשות פסח לה' א-להי ישראל... וילכו הרצים באיגרות מיד המלך ושריו, בכל ישראל ויהודה, וכמצות המלך, לאמור: בני ישראל! שובו אל ה' א-להי אברהם יצחק וישראל, וישוב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור...". גם יש כתובת של סרגון מלך אשור (-- יש אומרים שזה שם אחר לסנחריב) שבה הוא מספר שהגלה ממלכות שומרון 27290 איש – ולא ייתכן שהיו שם כל-כך מעט אנשים (ע"פ מל"ב טו 20-19 נראה שהיו במלכות שומרון (בימי מנחם-בן-גדי) לפחות 60000 איש "גיבורי חיל"), ואם הכתובת הזאת באמת מדברת על גלות סנחריב – אז גם זה מוכיח שלא כולם גלו – נשארו הרבה פליטים. אם זה נכון, אז זה מאד עוזר להבין את מל"ב יז – יש שם קטע (40-34) שמדבר בברור על בני-ישראל ולא על השומרונים, והוא "תקוע" באמצע הקטע על השומרונים: לפי ההנחה שנשארו פליטים – זה בכלל לא תקוע, כי השומרונים התערבבו עם הפליטים והפליטים קיבלו את המנהגים שלהם.