הרעש בימי עוזיהו

װ װ אמר המתרגם : מעיון קצר בויקיפדיה למדתי שבראשית ביקורת המקרא מצאו הבדלי סגנון בין שמונת ה „ פרקים” הראשונים של ספר זכריה ובין יתר הספר והחליטו שאין נביא אחד מתנבא בשני סגנונות . מאז מחפשים המבקרים אחר מחבר או מחברים שאפשר ליחס לו או להם את ששת ה „ פרקים” האחרונים של ספר זכריה . בימי חיבור המאמר דנן ועוד כעשר שנים אחריו רווחה הדעה שהנביא של סוף הספר חי מוקדם יותר מהזכריה שניבא בימי שיבת ציון . ( דברי המחבר בעניין זה ראה הערה 247-1.) לדעת מבקרים יותר מאוחרים הנביא של חלק ב ' מהספר חי דוקא מאוחר יותר מזה של החלק הראשון , ואחרונים פיצלו את החלק השני עצמו שוב לשני חלקים אשר האחרון מהם נכתב לדעתם בימי מלכות יוונים .

ױ ױ הוסיף המתרגם : וַיְנַגַּ֨ע ה ' אֶת־הַמֶּ֗לֶךְ וַיְהִ֤י מְצֹרָע֙ עַד־י֣וֹם מֹת֔וֹ וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵ֣ית הַחָפְשִׁ֑ית וְיוֹתָ֤ם בֶּן־הַמֶּ֨לֶךְ֙ עַל־הַבַּ֔יִת שֹׁפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ

ײ ײ הוסיף המתרגם : וּכְחֶזְקָת֗וֹ גָּבַ֤הּ לִבּוֹ֙ עַד־לְהַשְׁחִ֔ית וַיִּמְעַ֖ל בַּֽה ' אֱ  לֹהָ֑יו וַיָּבֹא֙ אֶל־הֵיכַ֣ל ה ' לְהַקְטִ֖יר עַל־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת : וַיָּבֹ֥א אַֽחֲרָ֖יו עֲזַרְיָ֣הוּ הַכֹּהֵ֑ן וְעִמּ֞וֹ כֹּֽהֲנִ֧ים   ׀ לַֽה ' שְׁמוֹנִ֖ים בְּנֵי־חָֽיִל : וַיַּֽעַמְד֞וּ עַל־עֻזִּיָּ֣הוּ הַמֶּ֗לֶךְ וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־לְךָ֣ עֻזִּיָּ֗הוּ לְהַקְטִיר֙ לַֽה ' כִּ֣י לַכֹּֽהֲנִ֧ים בְּנֵֽי־אַהֲרֹ֛ן הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לְהַקְטִ֑יר צֵ֤א מִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ כִּ֣י מָעַ֔לְתָּ וְלֹֽא־לְךָ֥ לְכָב֖וֹד מֵֽה ' אֱ  לֹהִֽים : וַיִּזְעַף֙ עֻזִּיָּ֔הוּ וּבְיָד֥וֹ מִקְטֶ֖רֶת לְהַקְטִ֑יר וּבְזַעְפּ֣וֹ עִם־הַכֹּֽהֲנִ֗ים וְ֠הַצָּרַעַת זָֽרְחָ֨ה בְמִצְח֜וֹ לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּבֵ֣ית ה ' מֵעַ֖ל לְמִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת : וַיִּ֣פֶן אֵלָ֡יו עֲזַרְיָהוּ֩ כֹהֵ֨ן הָרֹ֜אשׁ וְכָל־הַכֹּֽהֲנִ֗ים וְהִנֵּה־ה֤וּא מְצֹרָע֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיַּבְהִל֖וּהוּ מִשָּׁ֑ם וְגַם־הוּא֙ נִדְחַ֣ף לָצֵ֔את כִּ֥י נִגְּע֖וֹ ה ' : וַיְהִי֩ עֻזִּיָּ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ מְצֹרָ֣ע   ׀ עַד־י֣וֹם מוֹת֗וֹ וַיֵּ֜שֶׁב בֵּ֤ית החפשות ( הַֽחָפְשִׁית֙ ) מְצֹרָ֔ע כִּ֥י נִגְזַ֖ר מִבֵּ֣ית ה ' וְיוֹתָ֤ם בְּנוֹ֙ עַל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ שׁוֹפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ

242-1^242-1 ראה מדרש תנחומא לפרשות נח וצו , ילקוט לישעיהו ו , סדר עולם פרק כ הוא היה יום הרעש , רש " י ואבן עזרא לעמוס א : א ; לשון ראב " ע : ורובי המפרשים אמרו כי הרעש היה בהכנס עזיה להקטיר קטורת ואין ראיה מן המקרא רק מהקבלה :^

^ הוסיף המתרגם : תנחומא ( ורשא ) פרשת צו סימן יג וַיָּנֻ֨עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים הם המזוזות ההיכל , מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א מקול המלאכים הקוראים , הוא היה יום הרעש שנאמר בו וְנַסְתֶּ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וגו ', כי ביום שעמד עוזיה להקטיר בהיכל רעשו שמים וארץ ובאו השרפים לשרפו בשריפה כמו שנאמר וְאֵ֥שׁ יָֽצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת ה ' וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַֽחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֨יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת , על שהקריבו קטורת זרה , וזהו שקראם שרפים שבאו לשורפו , ובאו שמים כמו כן לשורפו , והארץ לבולעו כסבורים דינו להבלע כקרח שערער על הכהונה יצאתה בת קול ואמר זִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַעַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַֽהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י ה ' וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה כְקֹ֨רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ שערער על הכהונה לא יהיה כקרח בבליעה וכעדתו בשרפה

ילקוט שמעוני ישעיה בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ וכי מת היה אלא שנצטרע ומצורע חשוב כמת שנאמר אַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת : וָֽאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַֽהֵיכָֽל אלו פ ' כהנים שהיו עם עזיהו , ואין שוליו אלא כהנים שנאמר ו עַל־שׁוּלֵ֣י הַמְּעִ֔יל . שְׂרָפִ֨ים עֹֽמְדִ֤ים שעתידה האש לשרוף את עוזיה כשם ששרפה לקרח ועדתו . מִמַּ֨עַל֙ ל֔וֹ מן המעל שמעל ואמר לו צא שמעלת ( צֵ֤א מִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ כִּ֣י מָעַ֔לְתָּ ) והארץ פתחה פיה לבלעו שנאמר וְנַסְתֶּ֣ם גֵּֽיא־הָרַ֗י כִּֽי־יַגִּ֣יעַ גֵּֽי־הָרִים֮ אֶל־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה . ומנין שהראה לו הקב " ה למשה שנאמר זִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַעַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר , אמר לו משה ( ד ) אף מזרע אהרן אמר לו אֲ֠שֶׁר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַֽהֲרֹן֙ ה֔וּא , כקרח וכעדתו אתה עושה לו , אמר לו וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה כְקֹ֨רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ , מה אתה עושה לו כמו שצרעתי את ידך כַּֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר ה ' בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה לֽוֹ

סדר עולם בעמוס הוא אומר שְׁנָתַ֖יִם לִפְנֵ֥י הָרָֽעַשׁ ובישעיהיו הוא אומר   בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָֽאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַֽהֵיכָֽל והוא היה ביום הרעש דכתיב   וַיָּנֻ֨עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן עד כאן

רש " י עמוס שְׁנָתַ֖יִם לִפְנֵ֥י הָרָֽעַשׁ - לפני יום שנתנגע עוזיה יום שנתנבא ישעיה שנאמר בו וַיָּנֻ֨עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים ואומר כַּֽאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ וגו '

אבן עזרא עמוס זה הנביא היה בימי הושע וכל נבואתו על ירבעם בן יואש ורובי המפרשים אמרו כי הרעש היה בהכנס עוזיה להקטיר קטרת ואין ראיה מהמקרא רק מהקבלה כי הכתוב אומר כי בימי עוזיהו היה הרעש ודבר גדול היה ולחשבון הזה הוא וּבְע֗וֹד שִׁשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה כי אם היתה זאת הנבואה בתחילת מלכות אחז הנה אחר עשרים ושתים שנה חַ֥ת אֶפְרַ֖יִם מֵעָֽם אשור כי כן כתוב וטעם הרעש להזכירו כי התנבא לפני היותו שיבוא רעש ויכה בֵית־הַחֹ֖רֶף עַל־בֵּ֣ית הַקָּ֑יִץ

₪₪ בעברית : הוא עוזיהו מלך יהודה המכונה גם עזריה שבנסותו לנכס לו שלא כדין את הכהונה הוכה בפניו בשחין כאשר את זעם האדון הראה לא רק עונשו שהיה מועל בקודש אלא גם תזוזת הארץ אשר העברים זוכרים שאירעה אז .

222²²² אמר המתרגם : המובא בפנים תרגמתי מהנוסח הגרמני של ראמר בלי להסתכל ביוונית , התרגום המצורף כאן אינו מתימר להיות נכון או טוב יותר משלו , מעלתו היחידה היא שעשיתי אותו בלי להסתכל בתרגום ראמר . אם ימצא הקורא הבדלים ישפוט כהבנתו מה אפשר ללמוד מהם . המקור היווני לקוח מאתר פרסאוס . Γενόμενος δ᾽ ἐν ταύτῃ τῇ συντάξει καὶ παρασκευῇ διεφθάρη τὴν διάνοιαν ὑπὸ τύφου καὶ χαυνωθεὶς θνητῇ περιουσίᾳ τῆς ἀθανάτου καὶ πρὸς ἅπαντα διαρκοῦς τὸν χρόνον ἰσχύος ὠλιγώρησεν: αὕτη δὲ ἦν ἡ πρὸς τὸν θεὸν εὐσέβεια καὶ τὸ τηρεῖν τὰ νόμιμα. משנעשתה כל התקנת המערכת ועריכתה השתבשה עליו דעתו מחמת גאוה ובהתנפחו ביתר  שפע בן מוות מיעט בערכו של הכח שאין המוות שולט בו והמתקיים כל הזמן ; היא היתה כיבוד הא  להים ושמירת החוקים

223²²³ ὤλισθε δὲ ὑπ᾽ εὐπραξίας καὶ κατηνέχθη πρὸς τὰ τοῦ πατρὸς ἁμαρτήματα, πρὸς ἃ κἀκεῖνον ἡ τῶν ἀγαθῶν λαμπρότης καὶ τὸ μέγεθος τῶν πραγμάτων οὐ δυνηθέντα προστῆναι καλῶς αὐτῶν ἤγαγεν. ἐνστάσης δ᾽ ἡμέρας ἐπισήμου καὶ πάνδημον ἑορτὴν ἐχούσης ἐνδὺς ἱερατικὴν στολὴν εἰσῆλθεν εἰς τὸ τέμενος θυσιάσων ἐπὶ τοῦ χρυσοῦ βωμοῦ τῷ θεῷ. והתדרדר מתוך שיגשוג ענייניו ונגרר לחטאי האב אשר אליהם הביאו גם את הלה זוהר הטובות וגודל המעשים אשר לא יכול לעמוד בהם יפה . וכשהיה יום מסוים ונחוג בו חג של כל העם נכנס לבוש מעטה כהני אל המקדש הפנימי להקריב לאל על המזבח הזהוב

224²²⁴ τοῦ δ᾽ ἀρχιερέως Ἀζαρία ὄντων σὺν αὐτῷ ἱερέων ὀγδοήκοντα κωλύοντος αὐτόν, οὐ γὰρ ἐξὸν ἐπιθύειν εἶπον, μόνοις δ᾽ ἐφεῖσθαι τοῦτο ποιεῖν τοῖς ἐκ τοῦ Ἀαρῶνος γένους, καταβοώντων δ᾽ ἐξιέναι καὶ μὴ παρανομεῖν εἰς τὸν θεόν, ὀργισθεὶς ἠπείλησεν αὐτοῖς θάνατον, εἰ μὴ τὴν ἡσυχίαν ἄξουσι. וכשהכהן הגדול עזריה בהיות עמו מהכהנים שמונים מחה בידו , כי אמרו שאין מותר להקריב , שלעשות כן הוטל רק על אלה שהם מזרע אהרן , וכשצעקו נגדו שיצא ולא יפשע נגד הא  להים , בהתרגזו איים עליהם במיתה אם לא יהיו בשקט

225²²⁵ μεταξὺ δὲ σεισμὸς ἐκλόνησε τὴν γῆν μέγας καὶ διαστάντος τοῦ ναοῦ φέγγος ἡλίου λαμπρὸν ἐξέλαμψε καὶ τῇ τοῦ βασιλέως ὄψει προσέπεσεν, ὡς τῷ μὲν εὐθέως λέπραν ἐπιδραμεῖν, πρὸ δὲ τῆς πόλεως πρὸς τῇ καλουμένῃ Ἐρωγῇ τοῦ ὄρους ἀπορραγῆναι τὸ ἥμισυ τοῦ κατὰ τὴν δύσιν καὶ κυλισθὲν τέσσαρας σταδίους ἐπὶ τὸ ἀνατολικὸν ὄρος στῆναι, ὡς τάς τε παρόδους ἐμφραγῆναι καὶ τοὺς παραδείσους τοὺς βασιλικούς. אך בינתים בילבל זעזוע גדול את האדמה ובהיבקע המקדש הבהיקה זריחת השמש בוהקת ונפלה על פני המלך , באופן שמיד רץ עליו שחין , ואילו לפני העיר לפני ההר הקרוי ארוגה התנתקה המחצית המערבית והתגלגלה ארבעה סטדיה על ההר המזרחי לעמוד , עד היסתם המעברים והפרדסים המלכותיים [ צרעת שבמקרא מתורגמת כרגיל וכן גם כאן λέπρα, אבל למחלה הקרויה ככה מתאים תיאור השחין במקורותינו . Ἐρωγῇ ארוגה יש פותרים עין רוגל ויש הרואים בה סירוס מ גֵּֽיא־הָרַ֗י שבזכריה .]

226²²⁶ ἐπεὶ δὲ κατειλημμένην τὴν ὄψιν τοῦ βασιλέως ὑπὸ τῆς λέπρας εἶδον οἱ ἱερεῖς, ἔφραζόν τε αὐτῷ τὴν συμφορὰν καὶ ἐκέλευον ἐξιέναι τῆς πόλεως ὡς ἐναγῆ. ὁ δ᾽ ὑπ᾽ αἰσχύνης τε τοῦ συμβεβηκότος δεινοῦ καὶ τοῦ μηκέτ᾽ αὐτῷ παρρησίαν εἶναι τὸ κελευόμενον ἐποίει, τῆς ὑπὲρ ἄνθρωπον διανοίας καὶ τῶν διὰ τοῦτο εἰς τὸν θεὸν ἀσεβημάτων ταλαίπωρον οὕτως καὶ οἰκτρὰν ὑπομείνας δίκην. אחר כך משנראו פני המלך תחת מראה השחין הסבירו לו הכהנים מה קרה ודחקו בו לצאת מהעיר בהיותו מנוגע . ואילו הוא נכלם מהדבר הנורא שאירע לו ומתוך שלא היה לו עוד פתחון פה עשה מה שנדחק לעשותו ; באופן שנטל עליו דינה רב הטורח והיגון של כוונה לחרוג מגדר אדם ושל זילזול כזה באלוהים .

227²²⁷ καὶ χρόνον μέν τινα διῆγεν ἔξω τῆς πόλεως ἰδιώτην ἀποζῶν βίον τοῦ παιδὸς αὐτῷ Ἰωθάμου τὴν ἀρχὴν παραλαβόντος, ἔπειτα ὑπὸ λύπης καὶ ἀθυμίας τῆς ἐπὶ τοῖς γεγενημένοις ἀπέθανεν, ἔτη μὲν βιώσας ὀκτὼ καὶ ἑξήκοντα, τούτων δὲ βασιλεύσας πεντηκονταδύο. ἐκηδεύθη δὲ μόνος ἐν τοῖς ἑαυτοῦ κήποις. והוא העביר זמן מה מחוץ לעיר בחיותו חיי איש פרטי , בהניחו לבנו יותם את השלטון , אחר כך מצער ונפלון רוח על מה שאירע לו מת אחרי שחי שמונה וששים שנה , שמהן מלך חמשים ושתים . ונקבר בקבר יחיד בגינותיו .

244-1^244-1 השואה מדוקדקת יותר מעניינת ומאלפת מבחינת הכרת אופן שימושו של יוספוס במקרא . התיאור הקודם אצל יוספוס שם לאותו מעשה של תהילת המלחמה של עוזיה , של אירגון הצבא שלו , של ביצור עיר הבירה , של מטעיו וכו ' מתאים בכל פרטיו לדברי הימים שם פסוקים ו  יו ; גם המעבר הריתורי ההסבר הפסיכולוגי למניע שבהם פותח יוספוס את ההמשך קולע לכוונת הפסוק   כו : יו וּכְחֶזְקָת֗וֹ גָּבַ֤הּ לִבּוֹ֙ עַד־לְהַשְׁחִ֔ית וַיִּמְעַ֖ל בַּֽה ' אֱ  לֹהָ֑יו . עניין התאריך , שדוקא ביום חג של כל העם הוציא המלך כוונתו להופיע במקדש בתורת כהן – מזה אמנם אין המקרא וחז " ל אומרים דבר , אבל זה קישוט פיוטי שמתיר לעצמו ההיסטוריון לשם הדגשת העובדה ; לעומת זה המאמר שהוא שם בפי הכהנים שההקרבה מותרת רק לכהנים בני אהרן ושיסור מהמקדש אין זה אלא תרגומו המילולי לפסוק   יח לֹֽא־לְךָ֣ עֻזִּיָּ֗הוּ לְהַקְטִיר֙ לַֽה ' כִּ֣י לַכֹּֽהֲנִ֧ים בְּנֵֽי־אַהֲרֹ֛ן הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לְהַקְטִ֑יר צֵ֤א מִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ . המשך דברי יוספוס שהמלך קצף ואיים עלי הכהנים במיתה שוב חורג מל \ משמעות לשון המקרא וַיִּזְעַף֙ עֻזִּיָּ֔הוּ . ( ואולם הפירוש המיוחס לרש " י מציין בדיבור המתחיל ובידו מקטרת ( כו : יט ) ורצה להכות בו הכהן המונעו מלהקטיר , וגם הוולגטה מוסיפה minabatur sacerdotibus איים על הכהנים .)

הגורם להתהוות הצרעת שמוסר יוספוס „ שמש בוהקת זרחה לתוכו ונפלה על פני המלך באופן שלקה מיד בצרעת ” לא נמצא בשום מקור מהמקורות היהודיים , אבל נראה שיוספוס הסיקו מהביטוי בדברי הימים ( פסוק יט ) וְ֠הַצָּרַעַת זָֽרְחָ֨ה בְמִצְח֜וֹ במקום פרְחָ֨ה ( ראה ויקרא יג : כ , : כה , : מב , : נז ). – שהמלך רואה במה שקרה לו עונש משמים ויוצא מיד מהמקדש נראה מהמלים ( פסוק   כ ) וְגַם־הוּא֙ נִדְחַ֣ף לָצֵ֔את כִּ֥י נִגְּע֖וֹ ה '. – „ הוא חי מחוץ לעיר כהדיוט” (ἔξω τῆς πόλεως ἰδιώτην ἀποζῶν βίον) אומר במלים אחרות וַיֵּ֜שֶׁב בֵּ֤ית החפשות . במקבילה במלכים   ב   יה : ה כתוב בתרגום יונתן ויתיב בר מן ירושלם ; בתרגום דברי הימים ( כ " י ארפורט , קטלוג דה רוסי מס ' 160) ויתיב בבית סגירותא בר מירושלם . הוולגטה מתרגמת בֵּ֤ית החפשות כאן in domo separata בבית נפרד , ובמלכים in domo libera seorsum בבית חופשי נפרד . השבעים נותנים בשני המקומות לא תרגום אלא תעתיק ἐν οἴκῳ ἀπφουσὼθ לפי הכתיב . כמו יוספוס הבין גם התלמוד בהוריות   י ·, שם מפרש רש " י דנעשה חפשי מן המלכות כהדיוט ( אצל יוספוס ἰδιώτης). – גם הערתו של יוספוס בסוף „ הוא נקבר לבדו בגינתו” (μόνος ἐν τοῖς ἑαυτοῦ κήποις) נובעת מדברי הימים שם פסוק   כג וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֤וֹ וכו ' בִּשְׂדֵ֤ה הַקְּבוּרָה֙ וכו ' ( והמפרש מאיר לכך „ ולא במערה עם המלכים” . המקבילה במלכים אינה רומזת למקום הקבורה המיוחד של המלך אף במלה אחת , כתוב שם כמו אצל המלכים האחרים וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד .^µ

מכל ההשואה הזאת עולה שיוספוס מעדיף בקדמוניות שלו את הסיפור שבדברי הימים על זה שבמלכים , והוא סימן שאין לזלזל בו לסמכותו של ספר דברי הימים .

µ^µ אמר המתרגם : המעיין במקראות יראה שיש כאן מה להקשות על דיוק המחבר , יש גם מה לתרץ , אבל יותר נשאר להקשות , ואכמ " ל .

245-1^245-1 אלה דבריו בהכרעות בין מנחם ובין דונש בן לברט ( מהד ' לונדון עמ ' 11): ובדבר הזה טעו המנקדים שנקדו ונסתם גיא הרי מפני שלא כתוב במסורה הגדולה וכ ' וטעו שהוא ונסתם וכן ת " י ויסתתם . [ אמר המתרגם יש על תיבת ונסתם הערת מסורה ג ' ( והם שנים בפסוק הזה ועוד אחד בקללות בחקתי ) וכבר ענה על זה רבנו תם שם .]

246-1^246-1 כבר עזריה מן האדומים חריף הביקורת מציין לשינוי הזה בין מדינחאי ומערבאי לאמור „ אפשר שלא בלבד ונסתם הראשון וכ ' הוא במחלוקת מדינחאי ומערבעי , אלא גם על השנים האחרים נחלקו ”.

246-2^246-2 אין להניח שהיה לו ספר מספרי מדינחאי , מסתבר איפוא שהלך בעקבות השבעים , כפי שרואים גם במקומות אחרים .

246-3^246-3 השבעים קוראים באופן הגיוני במקום מִפְּנֵ֣י שאין לו טעם אלא עם לשון מנוסה ולא עם לשון סתימה – בִּימֵ֣י , זה לשונם καὶ ἐγκολληθήσεται φάραγξ ὀρέων ἕως Ιασολ καὶ ἐμφραχθήσεται καθὼς ἐνεφράγη ἐν ταῖς ἡμέραις τοῦ σεισμοῦ ἐν ἡμέραις Οζιου βασιλέως Ιουδα.

247-1^247-1 הקביעה שששת הפרקים שייכים לזכריה אחד קדום יותר ( ולפי אוולד והיציג אפילו לשנים ) כבר אינה חדשה . לדעת הפרופסור גרץ היה מחברם זְכַרְיָ֖הוּ בֶּ֥ן יְבֶֽרֶכְיָֽהוּ הנזכר בישעיהו   ח : ב . שהאיש הזה , כמו גם אֽוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן הנזכר באותו פסוק , היה מוחזק אצל חז " ל כנביא אנחנו רואים מהגמרא במכות , שם תמה רבי עקיבה וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה וכו '. ומסתבר מאד שאותו זכריה זהה גם עם איש עצתו של עוזיהו הנזכר בדברי הימים   ב   כו : ה וַֽיְהִי֙ לִדְרֹ֣שׁ אֱ  לֹהִ֔ים בִּימֵ֣י זְכַרְיָ֔הוּ הַמֵּבִ֖ין בִּרְאֹ֣ת הָֽאֱ  לֹהִ֑ים ושהיה לפי זה גם עד ראיה לרעש ובן דורו הקשיש ממנו של ישעיהו [ וראה להלן הערתי  ^ﭏ ]. ונמצא לפי זה שגירסת המסורה שלנו ( הארצישראלית ) וְנַסְתֶּ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י וכו ' היא הנכונה , ותיבת מִפְּנֵ֣י מכריחה אותה ; הסיבה ששיערנו למעלה וההכרח לקרוא גם כאן וְנִסְתַּ֗ם בטלים מאליהם ברגע שמבינים שהנביא עצמו ושומעיו ראו בעיניהם את האירוע .

247-2^247-2 שצריך לפתור גיא הרי כשם עצם לשקע שבין ההרים המקיפים את ירושלים – יְֽרוּשָׁלִַ֗ם הָרִים֮ סָבִ֪יב לָ֥הּ – שיער כבר רפופורט המנוח בהקדמתו לחיבור שורש דבר של פרוינד , על Ἐρωγῇ שביוספוס לא נתן דעתו . [ כפי שאני רואה כעת אחרי הכתיבה , מעלה גם שמואל הקטן Samuel le Petit באנקדוטא שלו בתוך Bibliotheca Bodlejana כרך  3 עמ ' 326 את ניחוש היפוך האותיות ; L. de Dieu מבקש לגרוס σερώγη ולפתור תיבה זו שער הגיא , אבל הגירסא ερωγη מתועדת אצל אוסביוס [ בספרו Demonstratio Evangelica (Ευαγγελικης Αποδειξεως δεκα λογοι) בספר השישי ^ פרק 18] ( המחבר ציטט : Dem. Evang. p. 291).

^ אמר המתרגם : אוסביוס מספר שם משם יוספוס πρὸ δὲ τῆς πόλεως πρὸς τῇ καλουμένῃ Ἐρωγῇ τοῦ ὄρους ἀπορραγνῆναι τὸ ἥμισυς τοῦ κατὰ τὴν δύσιν שלפני העיר אצל המכונה ארוגה ניתקה ונעה מחצית ההר אשר בצד מערב .

249-1^249-1 הומבולט כותב ( קוסמוס א עמ ' 220, ד עמ ' 223) שבמקרים רבים שרעשים בקעו וקרעו את האדמה נראו עשן שחור , קיטורים רעילים ואף להבות אש עולים מתוך הבקעים . בכל המקרים היה העשן עבה יותר ככל שעלתה עצמת הרעש התת - קרקעי .

249-2^249-2 שהפסוק הזה שייך מצד תוכנו למה שבא אחריו , שהוא שואל את הדימוי מרעידת אדמה ומכין בכשרון ספרותי ניכר למאורע המתואר אחריו , נמלט מתשומת לבם של כל הפרשנים , ועם זאת נראה שאין בו ספק . נהמת הים , החשכת מאור השמש , האפלה המחרידה על פני האדמה , כל אלה שייכים בבירור להתפרצות רעידת אדמה ( השוה פליניוס ו 20, יו 16-17). אין צורך לתיקון ( של אוולד ) לניקוד המסורה וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ צַ֣ר כדי לפרש „ חושך דחוס ”; צַ֣ר כמו שהוא מנוקד איננו תואר אלא שם עצם מופשט – מועקה , קצרות הנפש – כתוצאה מהחושך הפתאומי באמצע היום , כמו בישעיהו ח : כב וְהִנֵּ֨ה צָרָ֤ה וַֽחֲשֵׁכָה֙ . פירסט מפרש בלכסיקון שלו צַ֣ר כקיצור של צהר ( מלשון אור בהיר ), וכן ה יש פותרים צר היא הלבנה שנתמעטה המובאים ברש " י על אתר כנראה הבינו צַ֣ר כאן כמקוצר מ סהר . – השפעת רעידת האדמה על הים ועל התופעות האטמוספריות נתאשרה בנסיון ונתבססה במדע ( השוה הומבולט בקוסמוס א 212220).

250-1^250-1 אי אפשר להבין בשום אופן את משפט הזיוף שחורצים כל המפרשים החדשים ( אייכהורן , גזניוס , דה וטה , היציג , אומברייט , קנובל ואוולד ) על הפרק הזה ואשר על כן הם טוענים שחובר בסוף גלות בבל . אוולד אונס את הכתוב לדבר על מסע כנבוזי למצרים ורואה בו ניבוי הרעשת העולמים הממשמשת ובאה , כאשר מזדקרת לעין ההתיחסות לרעידת האדמה הממשית שהנביא כבר חווה על בשרו , ורק היא הפותחת מבוא להבנה הנכונה של פרשה זו בכללה כבפרטיה . – בקק שבפסוק הראשון אינו אלא צורה מחזקת של בקע , וכן גם תירגמו השבעים בירמיהו יט : ז וּ֠בַקֹּתִי – σφάξω ( אזבח ); וכמו כן בלק אל נכון אינו אלא בלג או פלג בצורת חיזוק .

250-2^250-2 והרי עוזיה ביקש לעשות עצמו כַּכֹּהֵ֔ן ^.

250-3^250-3 חָ֣לְפוּ חֹ֔ק אין פירושו „ עשו שלא כמשפט באופן כללי בעלמא” , אלא „ עברו על גבול קבוע או סייג קיים” , כמו בתהלים קמח : ו חָק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַֽעֲבֽוֹר ( השוה גם בְּשׂ֘וּמ֤וֹ לַיָּ֨ם   ׀ חֻקּ֗וֹ וּ֭מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑יו במשלי ח : כט ו אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי חוֹל֙ גְּב֣וּל לַיָּ֔ם חָק־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יַֽעַבְרֶ֑נְהוּ בירמיהו ה : כב ); כאן הכוונה לסייג שהציבה תורה בין כהן ובין זר ; וכמו כן יש להבין עָבְר֤וּ תוֹרֹת֙ האמור פה לא כפריצות באיסורים בדרך כלל כי אם כהפרות הוראות מסויימות ומוגדרות ( משפט הכהנים ), כפי שמורה לשון רבים תוֹרֹת֙ .

251-1^251-1 שמא מתקשר לכאן שיקום השער על ידי יותם ( דברי הימים ב כז : ג ה֗וּא בָּנָ֛ה אֶת־שַׁ֥עַר בֵּית־ה ' הָֽעֶלְי֑וֹן ).

251-2^251-2 תופעות כגון אלה מתאר ( בספר קול א · להים ) גם עזריה מן האדומים שהיה עד ראיה לרעש בפירארה ב -18 בנובמבר 1570 ( כ בכסלו ה ' של " א ).

251-3^251-3 הוראת שרש פור או פרר – לחתוך דק או לשבור לחתיכות קטנות , ממנו בלשון חכמים פירורין ; וכן מתורגם בתהלים כב : טו התפרד – אתפררין ^s.

s^s אמר המתרגם : בספרים שלנו וְהִתְפָּֽרְד֗וּ כָּֽל־עַצְמ֫וֹתָ֥י – ומתפרפרין כלהון גרמי

251-4^251-4 חפר = חור ( מבושה ), כמו בישעיהו כט : כב לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶֽחֱוָֽרוּ , וכן בלשון המשנה מלבין פני חברו .

252-1^252-1 זְקֵנָ֖יו = כהניו .

252-2^252-2 בתופעה זו שבעת רעידות אדמה חזקות עוברים על האטמוספרה שינויים גדולים וערפילים כבדים מקדירים את פני השמים בזמן הרעש ומעט לפניו צפה הומבולט פעמים לא מעטות ( ראה קוסמוס א 214 והערה 45 בעמ ' 442).

289-1^289-1 במקורות היהודיים העתיקים יצא לנביא הזה שם של כבד פה וכבד לשון , כגון במדרש ויקרא פר ' י אמר רבי פינחס למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו . ( אין צורך לפתור תיבת עמוס מלשון עמץ = לחץ או סגר , כפי שעושה לוי במילונו הארמי ב 224, הרי גם בלשון הקודש יש בזכריה יב : ג אֶ֤בֶן מַֽעֲמָסָה֙ = כבדה ^p, ולכן עמוס בלשונו = כבד לשון , וכן תירגם כבר היירונימוס ( בפירושו לישעיהו בתחילתו , שם הוא מזהיר מפני בילבול אמוץ עם עמוס ) את שם הנביא durus vel gravis = קשה או כבד ^±.) במקבילה בתחילת מדרש קוהלת מפורטת יותר מהות פגם הדיבור : אמרו אנשי דורו הניח הקדוש ברוך הוא את כל בריותיו ולא השרה שכינתו אלא על הדין קטיע לישנא פסילותא . ( תיבות קטיע לישנא הן פירוש על המלה היוונית פסילוסא (ψελλός) שהתגנב מהגליון לתוך המדרש , וראיה לדבר מן הערוך המביא בערך עמוס את סוף המאמר בזה הלשון : אלא על הדין פסילוסא פירוש קטיע לישנא .)

ואולם על מה יש למסורת הזאת להישען – מלבד דרשת השם – קשה לשער . שמא על הקטעים הקצרים בני 2 או 3 פסוקים כל אחד שמתחלקים אליהם חלקים מנאומיו הנבואיים ( במיוחד בתחילת הספר ) והחזרות המרובות על מטבעות לשון כגון שמונה פעמים עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י … וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ , או חמש פעמים וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־ה '? ויתפרש לפי זה הביטוי לישנא קטיע – דיבור במילות מפתח , קטעים - קטעים לסירוגין ( קטע כמו גדע ). גם אוולד מאפיין בספרו „ נביאי הברית הישנה” חלק א בלי קשר למסורת הנ " ל את צורת הנאום של עמוס „ פשוטה , קצרה , מקוטעת ; נדיר שהוא מרחיב רעיון אחד במשפטים ארוכים ומקושרים זה בזה , אלא הדיבור מתקדם בהרבה התחלות חדשות” . – מחוץ לאלה אפשר עוד להצביע על כמה צורות לשוניות שונות מהרגיל , הלקוחות אולי מהעגה העממית , אשר צד שוה מעניין לכולן באות זסש " צ המוחלפת , כגון בולס במקום בולש ( ז : יד ), בושס במקום בוסס ( ה : יא ), מסרף במקום משרף ( ו : י ), פעמים ישחק במקום יצחק ( ז : ט , ז : יו ); לגבי העיק במקום הציק ו מעיק במקום מציק ( ב : יג ) וכן וסביב במקום ושביב ( ג : יא ) ראה עוד להלן . – ייזכר לשם השלמת תמונת העגה העממית הזאת גם סִבֹּ֗לֶת שאמרו בני אפרים במקום שִׁבֹּ֜לֶת ( שופטים יב : ו ).

pp לי המתרגם לא נהיר למה „ כבדה” ולא „ שטוענים אותה” , כמו שכתוב בצדו אֶ֤בֶן מַֽעֲמָסָה֙ לְכָל־הָ֣עַמִּ֔ים כָּל־עֹֽמְסֶ֖יהָ שָׂר֣וֹט יִשָּׂרֵ֑טוּ .

±± זה לשונו שם : Amos autem pater Isaiae non, ut plerique autumant, tertius duodecim Prophetarum est, sed alius; diversisque apud Hebraeos scribuntur litteris. = אולם אמוץ אבי ישעיהו איננו , כמו שמדמים הרוב , השני מתרי עשר הנביאים , אלא אחר ; והם נכתבים אצל העברים באותיות שונות . Iste primam et extremam litteras habet ALEPH et SADE = הזה יש לו אותיות ראשונה ואחרונה אלף וצדי ; ille AIN et SAMECH = ההוא עין וסמך :et iste secundum quosdam interpretatur fortitudo, sive robustus; ille populus durus vel gravis = והזה יש המפרשים אותו מלשון אומץ לב , או „ חסון” ; ההוא עם קשה או כבד , de quo in Amos plenius diximus., כלומר בפירוש עמוס דיברנו על זה ביתר הרחבה . וזה לשונו בפתיחה לפירוש עמוס : Amos propheta, qui sequitur Joelem, et est tertius duodecim prophetarum, non est ipse, quem patrem Isaiae prophetae legimus = עמוס הנביא הבא אחרי יואל והוא השני מהתרי עשר נביאים איננו אותו אחד שקראנו עליו שהוא אבי ישעיהו הנביא . Ille enim scribitur per primam et ultimam nominis sui litteram ALEPH et SADE, et interpretatur fortis, atque robustus. Hic vero per AIN et SAMECH, et interpretatur populus avulsus: mediae litterae MEM et VAU utrique communes sunt = ( אותו הסבר על שוני הכתיב והמשמעות ). Apud nos autem qui tantam vocalium litterarum, et s litterae, quae apud Hebraeos triplex est, differentiam non habemus, haec et alia nomina videntur esse communia, quae apud Hebraeos elementorum diversitate, et suis proprietatibus distinguuntur. ( הסבר שמערכות אותיות שונות ולשונות שונות מבחינות האחת הבדלים שהאחרת אינה מבדלת . )

290-1^290-1 ראה אבן עזרא בתחילת עמוס : וטעם הרעש להזכירו כי התנבא לפני היותו שיבוא רעש ויכה בית החורף על בית הקיץ ; ועוד שם ד : יג ובורא רוח ירעיש וירגיז הרוח שיבוא ; ושם ו : י שתרעש הארץ כאשר הזכרתי וכן אחריו והכה הבית הגדול .

290-2^290-2 הרד " ק מאמץ בשתיקה הערותיו המרומזות של אבן עזרא ואמנם פה ושם ( ג : יד וּפָֽקַדְתִּי֙ עַל־מִזְבְּח֣וֹת בֵּֽית־אֵ֔ל וְנִגְדְּעוּ֙ קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָֽפְל֖וּ לָאָֽרֶץ , ח : ח הַ֤עַל זֹאת֙ לֹֽא־תִרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וְאָבַ֖ל כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֑הּ וְעָֽלְתָ֤ה כָאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְנִגְרְשָׁ֥ה ונשקה ( וְנִשְׁקְעָ֖ה ) כִּיא֥וֹר מִצְרָֽיִם , ט : ה וַֽא  דֹנָ֨י ה ' הַצְּבָא֗וֹת הַנּוֹגֵ֤עַ בָּאָ֨רֶץ֙ וַתָּמ֔וֹג וְאָֽבְל֖וּ כָּל־י֣וֹשְׁבֵי בָ֑הּ וְעָֽלְתָ֤ה כַיְאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְשָֽׁקְעָ֖ה כִּיאֹ֥ר מִצְרָֽיִם ) מרחיב עליהם יותר , אך פוסח על הפסוקים המזדקרים ביותר לעין ושאין להם ביאור זולת עניין הרעש . – דון יצחק אברבנאל חוזר ומטה את התפיסה לאחור מהמציאותיות וקובע שאין פירוש שנתים לפני הרעש כי אם הגבלת זמן , ועל וְהִכֵּיתִ֥י בֵית־הַחֹ֖רֶף עַל־בֵּ֣ית הַקָּ֑יִץ וְאָֽבְד֞וּ בָּתֵּ֣י הַשֵּׁ֗ן וְסָפ֛וּ בָּתִּ֥ים רַבִּ֖ים ( ג : טו ) וכבר זכרתי למעלה שפירשו הרב ר ' אברהם בן עזרא על הרעש שהיה בימי עזיהו ונמשך אחריו הרב ר ' דוד קמחי אבל אין פשט הכתובים אלא וכו '

291-1^291-1 ראה מאור עינים מהד ' בן יעקב , וילנא , עמ ' 8: „ והנה במרוצת הספור הזה לא נחדל מהזכיר את דברי עמוס אשר התנבא על הרעש הגדול שהיה בימיו וכ ' כי לפי קוצר דעתי אפשר שיפורשו קצת פסוקים מנבואתו על אופן אחר ממה שביארום מפרשינו .” במרוצת רשימתנו זו עוד נשוב בהרחבה לפסוקים שביאר .

292-1^292-1 בפני ההכרה שמכת ארבה היתה המניע לנאומי יואל כיום כבר לא תאטום עצמה שום פרשנות בריאה . העובדה שהנגסטנברג ( כריסטולוגיה א 341 ושאחריו ) שב ומגן במרץ על הפירוש האליגורי הישן הרואה עם אבות הכנסיה בארבעת נחילי הארבה את ארבע המלכויות ( הכשדים , מדי ופרס , היוונים - סורים , הרומאים ), אין בה סתירה להנ " ל .

292-2^292-2 נשימת הטבע ששאף עמוס על כרי המרעה שלו מנשבת בכל נאומיו , רוב משליו שאולים מחיי הכפר והשדה . להביא דוגמות לכך מיותר נוכח ריבוי המצויות בכל פרשה ופרשה ; הנה מה שכתב על עניין זה היירונימוס : Naturale est, ut omnes artifices suae artis loquantur exemplis, et unusquisque in quo studio trivit aetatem, illius similitudinem proferat … Cur haec dicta sunt? ut scilicet ostendamus etiam Amos prophetam, qui pastor de pastoribus fuit … artis suae usum esse sermonibus (= טבעי הוא שכל בעלי אמנות מדברים במשלים מאומנותם , וכל אחד בעיסוק שהעביר בו ימי חלדו מביא דמיונו וכו ' במה דברים אמורים ? שנראה שהנביא עמוס שהיה רועה מהרועים … השתמש בניבים של אומנותו ).

293-1^293-1 כבר אבן עזרא מעיר על הפסוק הזה : רעם גדול שיהיה ואז ימנע הגשם , לאמור שבעקבות הרעש תבוא בצורת . הומבולט כותב בקוסמוס א עמ ' 443 הערה 54: „ ואף על פי שביום הרעש עצמו או ימים אחדים לפניו אין אות מטיאורולוגי המבשר את הרעש , בכל זאת אין לכחד מכל וכל את השפעת עונות השנה , יום שוויון הלילה של אביב וסתיו , תחילת עונת הגשמים אחרי בצורת ממושכת וכו .” גם עזריה מן האדומים מדבר על „ יובש נפלא” .

ﭏ ^ﭏ אמר המתרגם : לא התברר לי מניין אפשר לדעת מי מהם קדם למי , גם לא מאין ידע הרמב " ם את הסדר שכתב בהקדמת משנה תורה : אליהו קיבל מאחיה השילוני ובית דינו , ואלישע קיבל מאליהו ובית דינו , ויהוידע הכוהן קיבל מאלישע ובית דינו , וזכריהו קיבל מיהוידע ובית דינו , והושע קיבל מזכריה ובית דינו , ועמוס קיבל מהושע ובית דינו , וישעיהו קיבל מעמוס ובית דינו , ומיכה קיבל מישעיה ובית דינו , ויואל קיבל ממיכה ובית דינו , ונחום קיבל מיואל ובית דינו , וחבקוק קיבל מנחום ובית דינו , וצפניה קיבל מחבקוק ובית דינו , וירמיה קיבל מצפניה ובית דינו , וברוך בן נריה קיבל מירמיה ובית דינו , ועזרא ובית דינו קיבלו מברוך ובית דינו . ( ומתאים לזה הסדר עולם פרק כ יואל ונחום וחבקוק נתנבאו בימי מנשה .) יתנחם המחבר דנן בכך שכנגד הסדר השונה משלו עמוס – ישעיהו – מיכה – יואל יש ברמב " ם זכריהו אחד שהיה רבו של הושע וקדם לעמוס , ואם אין זה זכריה שנהרג שנים רבות לפני הרעש , אולי הוא זה שכתב את החלק השני מספר זכריה .

293-2^293-2 על הביטוי הזה המשותף לשני הנביאים כבר התלמוד מצביע ורואה בו את הטעם לסידור עמוס אחרי יואל בספרי המסורה . כפי שהראינו למעלה אין הסיבה החזרה על כמה מלים בלבד , אלא היות עמוס ממשיכו הרוחני של הרעיון שביטא יואל בפסוק הזה . – גם בפי יואל הולם וַֽה ' מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָֽעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ את ה „ רעם” שהניס את להקות הארבה ושתיארו באמצע הספר ( ב : י - יא ) לְפָנָיו֙ רָ֣גְזָה אֶ֔רֶץ רָֽעֲשׁ֖וּ שָׁמָ֑יִם שֶׁ֤מֶשׁ וְיָרֵ֨חַ֙ קָדָ֔רוּ וְכֽוֹכָבִ֖ים אָֽסְפ֥וּ נָגְהָֽם ׃ וַֽה ' נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַֽחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי־גָד֧וֹל יוֹם־ה ' וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ . – על הביטוי שאג בקשר לרעידת אדמה ראה ירושלמי ברכות פרק ט הל ' ג ושמות רבה כט .

ױ ^ױ אמר המתרגם : כמו תמיד כן גם פה צריך לעיין במקור כדי לעמוד על הכוונה . אכן מצייר יואל מיד אחרי הארבה עתיד קרוב מזהיר ומדושן – אבל בתנאי המפורש בראשו : וְגַם־עַתָּה֙ נְאֻם־ה ' שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבִבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד ׃ וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־ה ' אֱ  לֹֽהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֨יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָֽרָעָֽה ׃ מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַֽחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לַֽה ' אֱ  לֹֽהֵיכֶֽם ׃ תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה ׃ אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹֽנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ ׃ בֵּ֤ין הָֽאוּלָם֙ וְלַמִּזְבֵּ֔חַ יִבְכּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָֽׁרְתֵ֖י ה ' וְֽיֹאמְר֞וּ ח֧וּסָה ה ' עַל־עַמֶּ֗ךָ וְאַל־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָֽתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשָׁל־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹֽאמְר֣וּ בָֽעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱ  לֹֽהֵיהֶֽם ׃ וַיְקַנֵּ֥א ה ' לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ וכו ' עיי " ש

294-1^294-1 „ נדיר הוא שרעידת אדמה , לפחות – רעידת אדמה חזקה , במכה אחת , עם שמכה זו עשויה להימשך אפילו כמה דקות , אלא במקרים רבים במשך חודשים ואפילו שנים חוזרים הרעשים בעצמות גדולות או קטנות יותר” ( הומבולט , המסע לאמריקה כרך ה מעמ ' 1 והלאה ). ואולי גם שְׁנָתַ֖יִם לִפְנֵ֥י הָרָֽעַשׁ מוסבר לפי זה .

294-2^294-2 מִפְּנֵיהֶ֔ם פירושו למענם , לטובתם ולהנאתם של ישראל שיתפסו מקומם של האמורים שהשחיתו דרכם ושעליהם היה לחיות לפי מוסר נעלה יותר .

295-1^295-1 הנביאים נהגו לרשום נאומיהם רק זמן ניכר אחרי שנשאו אותם בעל פה ; ואין אחד שהדבר מוכח אצלו מתוכו כמו אצל עמוס . רק אחרי שחזר ממלכת ישראל שבה אסרו עליו להתנבא לארצו יהודה יכול היה לגת לניסוח נאומיו בכתב וכינוסם . הוא מספר על זה ^: בפירוש בפרקו השביעי ( וַיִּשְׁלַ֗ח אֲמַצְיָה֙ … ), העניין רמוז גם בפסוקים כגון וְעַל־הַנְּבִיאִים֙ צִוִּיתֶ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֖א תִּנָּֽבְאֽוּ ( ב : יב ), שָֽׂנְא֥וּ בַשַּׁ֖עַר מוֹכִ֑יחַ וְדֹבֵ֥ר תָּמִ֖ים יְתָעֵֽבוּ ( ה : י ) או הַמַּשְׂכִּ֛יל בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא יִדֹּ֑ם ( ה : יג ). רק הכתיבה המאוחרת עשויה להסביר הופעת אירועים היסטוריים מאוחרים בתוך נאומים מוקדמים של הנביאים , ובמקרה של עמוס ציון הזמן שְׁנָתַ֖יִם לִפְנֵ֥י הָרָֽעַשׁ וכן כמה וכמה פרטים בתיאור הרעש .

:^: אמר המתרגם : היינו מצפים כאן לראיה לניסוח שאחרי זמן , אבל באמת אינו מוכיח אלא את העוינות וההפרעה לפעילותו .

296-1^296-1 ככה לפי עזריה מן האדומים ; זה לשונו בקול א · להים : שהארץ עצמה אשר עליה יחנו תגעש ותצעק וכ ' והדברים האלה בלי משל משלים על הרעש ודאי יתכנו . הוא הראשון שפירש נכונה את הדימוי וייחס אותו לרעידת האדמה , אך לא הביא תימוכין לשוניים לדבריו . רוב המפרשים תולים עצמם בחילופי צ–ע מעברית לארמית ובתרגום שיש בו בכל מקום ( כגון חֲמַ֣ת הַמֵּצִ֔יק חְמַת מָעִיקָא ו בְּאֶרֶץ֩ צָרָ֨ה וְצוּקָ֜ה בַאְרַע עָקָא וַעְיָק בישעיהו ( נא : יג , ל : ו )) שרש עוק במקום שרש צוק . לפי זה הם פותרים אָֽנֹכִ֥י מֵעִ֖יק בעניין הצרה , שפיפה , דיכוי וכיו " ב ומפרשים „ לחץ מלחמה שתכניע גם את הגיבורים הזריזים והאמיצים ביותר” ( קייל ). גם יש המצביעים של מִ֭פְּנֵי עָקַ֣ת רָשָׁ֑ע ו שַׂ֖מְתָּ מֽוּעָקָ֣ה בְמָתְנֵֽינוּ שבתהלים ( נה : ד , סו : יא ). ואולם כבר השבעים , המתרגמים בעמוס מלשון גלילה או גילגול ( הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י מֵעִ֖יק - ἰδοὺ ἐγὼ κυλίω) ( או לפי גירסת „ האחר” המובאת אצל מונפוקון ⁸: ω אחרוק ), וכן היירונימוס המתרגם stridebo אשרוק או אאוושש או אחרוק , מצביעים על מקור המלה משורש אחר , הלוא הוא זה שגזורים ממנו שאג , נאק , זעק , צעק ( כמו פליטת האנקה בגרמנית ach!). על אותו עניין מורה התקבולת בתהלים נה : ד מִקּ֤וֹל אוֹיֵ֗ב מִ֭פְּנֵי עָקַ֣ת רָשָׁ֑ע , ואין צורך לתקן שם זעקת במקום עָקַ֣ת . אברבנאל , עם שהוא מתחמק מכל רמיזה לרעידת האדמה , בכל זאת הבין נכון במובן האטימולוגי את המחצית השניה של הדימוי ; זה לשונו : ולי נראה שעקת הוא מלשון הברה וצלצול שהעגלה מפני כובד המשא אשר עליה תתנועע בכובד ותחדש בתנועתה קול צלצול חזק וכו ' כאשר תעיק העגלה שתכריח את האופנים אשר תחתינה שיעיקו ויצעקו וכו ' כן יצעקו בני ישראל מפני הצרות שיבואו עליהם וכ ' צרת המלחמה וכ '. מה שיש מהנכון בביאור הזה לקח אברבנאל ככל הנראה מהיירונימוס (sicut stridet plaustrum כמו שחורקת עגלה ), אשר ממנו הוא רגיל לשאוב גם במקומות אחרים ; רק שלא היה לו לפרש תָּעִיק֙ כפועל יוצא דוקא . אך גם תרגום השבעים השונה ἐγὼ κυλίω ὑποκάτω ὑμῶν ὃν τρόπον κυλίεται ἡ ἅμαξα ἡ γέμουσα καλάμης מבצבץ ומאיר מתוך לשון אברבנאל שהעגלה מפני כובד המשא אשר עליה תתנועע . מכאן גם יתקבל תרגום שגם אותו אין לשלול : הנה אני מנדנד ( גולל ) את הקרקע הנמצאת תחתיכם , כמו שמתנדנדת העגלה המלאה יתר על המדה באלומים . ועל זה הדרך יובן מֽוּעָקָ֣ה בְמָתְנֵֽינוּ שבתהלים ( סו : יא ) – לשון רעד ומעידה , כמו בישעיהו ( כא : ג ) מָֽלְא֤וּ מָתְנַי֙ חַלְחָלָ֔ה .

8⁸ אמר המתרגם : כנראה הכוונה למהדורת ליקוטי ה הכסאפלה שלו 1714. עכ " פ כך נמצא בליקוטי ההכסאפלה מהד '  פילד ( אוכספורד ) 1857 כרך ב עמ ' 969.

297-1^297-1 עָר֛וֹם יָנ֥וּס שולל את כל הביאורים המבקשים לראות פה ניבוי של שואה מלחמתית . וכי מי ינוס מהקרב עָר֛וֹם ? טענת עזריה מן האדומים על פירושי אבן עזרא ורד " ק על אתר מבוססת היטב בהחלט , זה לשונו : „ הלא כל אדם הלבוש בגדים נקלים יוסיף אומץ לרוץ אל המקום אשר יבחר ממה שיעשה ערום ויחף כי הבושת הטבעי כסבך נאחז ברגליו יהיה לו לסכסוך מונע .” אם הביטוי עָר֛וֹם יָנ֥וּס אמור על רעידת האדמה , הוא מקבל אישור לנכונותו כפשט מילותיו ממש , אם הרעש מתחיל בלילה . וכן מספר עזריה מן האדומים : „ וכבר קרה באמת לרבים מבני נדיבים לעת כזאת פה פירארה כי כאשר הארץ רעשה ערום הלכו בחפזה רבה בלי לבוש וכסות בקרה מפחד בלילות .”

297-2^297-2 מכאן שאין לפרש בַּיּוֹם־הַה֖וּא „ ביום ולא בלילה” , כי עָר֛וֹם יָנ֥וּס מוכיח שגם בלילה אירעו זעזועים , אלא בַּיּוֹם־הַה֖וּא כמו בעת ההיא .

550-1^550-1 יחדיו לא רק בזמן ( לטינית simul) ובמקום ( לטינית una) כי אם גם בעצה אחת ( כמו אֲשֶׁ֣ר יַ֭חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בתהלים נה : טו ); על כן גם התרגום נוהג להוסיף בלב שלים ( ראה המכונה יונתן לבראשית כב : ח ).

550-2^550-2 שומרון שכנה אמנם על הר שמר ( מלכים א יו : כד ) אך בין הרים גבוהים ממנה , באופן שאפשר היה לצפות לתוך העיר .

1

A

B

C

Vulg.

551-1

551-2





551-3

552-1

552-2

553-1



553-2



553-3

553-4

א

ב 

ג

554-1

554-2

555-1

★

556-1

556-2

556-3

557-1

558-1