קוד: תיקון לסילוף בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל; שאול הון
אל: מעריב
מאמרו של שאול הון " הצנזור עזרא סילף את הוראת משה ", שהתפרסם ב"מעריב" בשביעי של פסח ה'תשס"ג (מדור הספרות עמוד 37), מכיל סילופים ועיוותים בכמות יוצאת מגדר הרגיל, אפילו עבור מאמר עיתונאי. משה רבנו ועזרא הסופר כבר אינם נמצאים איתנו, ואינם יכולים להגיש נגדו תביעת-דיבה, אולם האמת עדיין מחייבת להגיב לדברים. אשמח אם תפרסמו את התגובה.
בתחילת דבריו, מעלה המחבר שתי תמיהות על מצוות התורה בספר דברים, פרק כז:
לשתי תמיהות אלו יש הסברים פשוטים, אולם לפני שנביא אותם נעיין בהסבר שמביא המחבר, המורכב משני חלקים:
שני חלקי ההסבר אינם עומדים במבחן הביקורת:
צרי יהודה ובנימין". אולם לא ייתכן שאותם גויים היו השומרונים, שהרי אותם גויים רצו לבנות בית-מקדש לה' בירושלים, והשומרונים - עד היום הזה - מכחישים כל קשר לירושלים, וטוענים שבית-המקדש ראוי להיבנות רק על הר גריזים! השומרונים שמאמינים בהר גריזים בכלל לא נזכרים בתנ"ך, לטוב או לרע, ואין שום זכר לחיכוכים ביניהם לבין עזרא ונחמיה (או כל מנהיג יהודי אחר). לעזרא ולנחמיה היו אויבים רבים, אבל השומרונים מהר גריזים לא נמנו עמהם.
לאחר שדחינו את הסברו של המחבר, נציע הסבר פשוט יותר לתמיהותיו:
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלוהיך. ברוך אתה בעיר
, וברוך אתה בשדה...") ואחריהם פסוקי קללה מנוגדים (15-69: "
והיה אם לא תשמע בקול ה' אלוהיך, לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכי מצווך היום - ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך. ארור אתה בעיר, וארור אתה בשדה..."). פסוקים אלה כוללים ברכה וקללה לכלל עם ישראל - אם עם ישראל כולו יקיים את התורה, הוא יזכה לברכה, ואם לא יקיים את התורה, יקבל קללה. מכאן קל להבין שהפסוקים האלה הם-הם פסוקי הברכה והקללה שמשה התכוון אליהם כאשר ציווה "
לברך את העם על הר גריזים... על הקללה בהר עיבל...". פסוקי הקללה בסוף פרק כז אינם מתייחסים לכלל עם ישראל, אלא ליחידים החוטאים בסתר ("
ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה... ושם בסתר"), והם מהווים חלק נפרד של הטקס - בנוסף לברכה ולקללה שיש לקרוא על שני ההרים.
והקמות לך אבנים גדולות, ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעוברך...": האבנים האלו, שעליהן כתובה כל התורה, יבלטו יותר על רקע ההר השומם (שהוא גם גבוה יותר) מאשר על רקע ההר המכוסה בצמחיה. המזבח שנבנה על הר עיבל נועד להקריב קרבנות של שמחה לכבוד כתיבת התורה על ההר. אין סתירה בין שמחה זו לבין הקללות שנקראו לאחר מכן מול אותו הר. גם הקללות הן חלק מהתורה, ואנחנו שמחים על כך שאנחנו לומדים את הקללות ויודעים להיזהר מהחטאים שיביאו אותן.
טעותו של המחבר נובעת מכך שהוא ערבב שלושה טקסים שונים - טקס כתיבת התורה על האבנים והקמת המזבח (תחילת פרק כז), טקס קריאת הברכות והקללות לכלל ישראל (אמצע פרק כז), וטקס קריאת פסוקי ה"ארור" לחוטאים בסתר (סוף פרק כז). אלו שלושה טקסים נפרדים ולכל אחד יש תפקיד אחר.
השבתי באופן ענייני לטענותיו הענייניות של שאול הון. אולם, מפריעות לי יותר טענותיו הלא-ענייניות - טענות שבהן הוא למעשה מניח את הדברים שהוא רוצה להוכיח. טענות מסוג זה פוגעות מאד באפשרות לנהל דיון ענייני. הנה כמה דוגמאות:
סופר מהיר בתורת משה(עזרא ז 6) ": עיון בפסוק מגלה מייד, שעזרא מבסס על היותו "סופר מהיר בתורת משה" רק את הזכויות שניתנו לו ממלך פרס ("...
וייתן לו המלך כיד ה' אלוהיו עליו, כל בקשתו") ולא שום שינוי לנוסח התורה. שוב, המחבר מניח את הטענה במקום להוכיח אותה.
לא עזרא סילף את הוראת משה, כי אם שאול הון, מחבר המאמר, סילף את דברי משה ועזרא גם יחד.
אראל סגל
אלכסנדר זייד 84א
קרית חיים 26301
[12/5/03]
לכבוד אראל סגל,
קיבלתי את מכתבך ובו השגותיך על המחקר שפרסמתי ב"מעריב" בפרשת עזרא הכהן, שסילף בתנ"ך את הוראת משה ליהושע והעם (כמסתבר עפ"י דברים י"א וכ"ז). ניכר שאינך חוקר מקרא, כי קבעת לך "עובדות" שאינן בטקסט המקראי וייחסת אותן לי ולפיהן אתה שופט.
שאול הון
אגב, חקר המקרא למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים, תלמידם של הפרופסורים קאסוטו וסגל.
לכבוד שאול הון,
א) ב) בכיתוב שהופיע מתחת למאמרך ב"מעריב", נכתב "שאול הון, קורא ספקן, גילה שעזרא שינה את התורה המקורית מפני ששנא את השומרונים והתנשא עליהם". בתגובתך אתה טוען שמעולם לא כתבת דבר כזה - כנראה שהכיתוב הודבק ע"י המערכת ללא ידיעתך. בכל אופן, לעצם העניין זה לא משנה: אתה טוען שהיה חיכוך כלשהו בין עזרא לבין השומרונים מהר גריזים, ולכן עזרא מחק את הר גריזים מהוראת משה. כל התגובה שלי מתאימה בדיוק באותה מידה לטענה זו.
ג) אין חשיבות לשאלה מהו מוצאם האתני של "צרי יהודה ובנימין". החשוב הוא, שהם רצו להשתתף בבניין בית המקדש בירושלים, ולכן לא הגיוני שהם השומרונים המאמינים בקדושת הר גריזים בלבד. אין כל ראיה לחיכוך כלשהו בין מנהיג יהודי כלשהו לבין קבוצה המאמינה בהר גריזים. ולכן, כל הטענה שלך לגבי המֵניע של עזרא למחוק את הר גריזים - אין לה על מה לסמוך.
ד) לא השבת לטענתי בנושא זה ולכן אין לי מה להוסיף
ה) יישר כוחך על הכבוד שאתה חולק לרש"י (חבל שאתה לא חולק את אותו כבוד גם לעזרא הסופר...). באשר לדבריו של אבן-עזרא על "סוד השנים-עשר" - אתה בוודאי יודע שיש להם פירושים רבים ושונים (למשל - 12 הפסוקים האחרונים בספר דברים, 12 האבנים שעליהן נכתבה התורה, וכו'...), וכל אחד מפרש אותם על-פי מגמותיו, ובוודאי אין כאן ראיה לשום דבר.
בברכת המשך לימוד מוצלח,
אראל סגל
אלכסנדר זייד 84א
קרית חיים 26301
[ 18/5/03 ]
לאראל סגל שלום רב,
הועבר אליי מכתבך החדש, שבו אתה מציין כי בטקסט שמתחת למחקרי על מעשהו של עזרא כתוב שהמניע למעשהו היתה שנאתו את השומרונים.
את הקטע הזה לא אני כתבתי, כי ודאי לא הייתי כותב על עצמי בגוף שלישי. אם תקרא שוב את מחקרי לא תמצא בו אפילו רמז כזה, כי בטקסט התנ"כי לא נרמזה סיבה כזאת וכחוקר מקרא דייקתי במסקנותיי על הטקסט התנ"כי. איני זוכר אם במכתבי הקודם כתבתי לך שבתוך כך הצלחתי לפענח גם את הרמז של אברהם אבן-עזרא, אחד מגדולי פרשני המקרא שלנו. אציין זאת עתה כחיזוק למחקרי.
בפירושו לספר דברים הוא כותב כבר בראשית פרק א': "אם תבין סוד השנים-עשר - תדע האמת". למה נזקק לרמז? משום שחשש שהחולקים על פירושיו ישרפו את כתביו (דבר שעשו יהודים שחלקו על השקפות של הרמב"ם!). פרשני המקרא לדורותיהם לא הבינו את סוד הרמז של אבן-עזרא וחשבו שכוונתו לאחרית ימי משה בפרק ל"ד בספר דברים, שיש בו 12 פסוקים. אבל רק 8 פסוקים מתארים את ימיו האחרונים של משה. ארבעת הפסוקים האחרונים מפרטים מה קרה אחרי מותו ואותם לא כתב משה. משמע, לא זה הפתרון לרמז של אבן-עזרא.
הפתרון הוא אפוא 12 פסוקי הברכות, שעזרא הכהן דחק ממקומם (בראשית פרק כ"ז בדברים) אל פרק כ"ח ותלש מהם גם את הכותרת המזהה, כפי שניתחתי במחקרי. לכך התכוון אבן-עזרא ברמז שלו. הוא היה מיודד עם ר' יעקב תם, נכדו של רש"י, וממנו שמע על לבטי רש"י בנסותו לפרש את תעלומת הטקסט המקראי כשפסוקי הברכות חסרים. בעקבות רש"י טעו גם כל ההולכים בעקבותיו, כפי שציינתי במחקרי.
בברכה,
שאול הון