קוד: דניאל ו - תרגום לעברית בתנ"ך
סוג: תוכן2
מאת: עמוס
אל: אנציקלופדית עולם התנך
(א) ודריוש המדי קבל את המלוכה כבן ששים ושתים שנה
(ב) טוב היה בעיני דריוש והקים על הממלכה מאה ועשרים אחשדרפנים אשר יהיו בכל הממלכה
(ג) וממעל להם שלשה מפקחים אשר דניאל היה אחד מהם כדי שהאחשדרפנים ההם יתנו לפניהם את הדין והמלך לא יהיה נזק
(ד) אז דניאל זה היה מתגבר על המפקחים והאחשדרפנים מפני שהיתה בו רוח יתרה והמלך חשב להקימו על כל הממלכה
(ה) אז בקשו המפקחים והאחשדרפנים למצא עלה לדניאל מצד המלוכה וכל עלילה ושחיתות לא יכלו למצא מפני שהיה נאמן וכל משגה ושחיתות לא נמצאו בו
(ו) אז אמרו האנשים ההם כי לא נמצא לדניאל זה כל עלה אבל מצאנו עליו בדת אלהיו
(ז) אז רגשו המפקחים והאחשדרפנים ההם על המלך וכן אמרו לו דריוש המלך לעולמים חיה
(ח) כל מפקחי הממלכה הסגנים והאחשדרפנים היועצים והפחות נועצו להשבע שבועת המלך ולחזק אסור כי כל אשר יבקש בקשה מכל אל ואדם עד שלשים יום בלתי ממך המלך ישלך לבור האריות
(ט) עתה מלך תקים האסור ותרשם הכתב אשר אין לשנות כדת מדי ופרס אשר לא תעבר
(י) על כן רשם המלך דריוש את הכתב והאסור
(יא) ודניאל כאשר ידע כי נרשם הכתב בא לביתו וחלומות פתוחים לו בעליתו נגד ירושלים ושלש פעמים ביום היה כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלהיו כשם שהיה עושה מלפני זה
(יב) אז רגשו האנשים ההם ומצאו את דניאל מבקש ומתחנן לפני אלהיו
(יג) אז קרבו לפני המלך ודברו על אסור המלך הלא אסור רשמת אשר כל אדם אשר יבקש בקשה מכל אל ואדם עד שלשים יום בלתי ממלך המלך ישלך לבור האריות עונה מלך ואומר נכון הדבר כדת מדי ופרס אשר לא תעבר
(יד) אז ענו ואמרו לפני המלך כי דניאל אשר מבני גלות יהודה לא שם לב אליך המלך ואל האסור אשר רשמת ושלש פעמים ביום הוא מבקש את בקשתו
(טו) אז כאשר שמע המלך את הדבר היה רע עליו מאד ואל דניאל שם לבו להצילו ועד בוא השמש היה משתדל להצילו
(טז) אז רגשו האנשים ההם ל המלך ואמרו למלך דע המלך כי דת למדי ופרס אשר כל אסור ושבועה אשר יקים המלך אין לשנות
(יז) אז צוה המלך והביאו את דניאל והשליכוהו לבור האריות עונה המלך ואומר לדניאל אלהיך אשר אתה עובר אותו תמיד הוא יושיעך
(יח) והובאה אבן אחת והושמה על פי הבור והמלך חתם אותה בטבעתו ובטבעת גדוליו שלא ישנה רצון בדניאל
(יט) אז הלך המלך להיכלו ולן בצום ומשמחות לא הביא לפניו ושנתו נדדה עליו (כ) אז קם המלך בשחר בנגה והלך נבהל אל בור האריות
(כא) ובקברו לבור זעק אל דניאל בקול עצוב עונה המלך ואומר לדניאל דניאל עבד אל חי אלהיך אשר אתה עובד אותו תמיד היכֹל להושיעך מן האריות
(כב) אז דבר דניאל אל המלך המלך לעולמים חיה
(כג) אלהי שלח את מלאכו וסגר את פי האריות ולא שחתוני מפני שנמצאה לי זכות לפניו ואף לפניך המלך שחת לא עשיתי
(כד) אז היה טוב מאד על המלך וצוה להעלות את דניאל מן הבור ודניאל הֹעֲלָה מן הבור וכל פגם לא נמצא בו כי האמין באלהיו
(כה) והמלך צוה והביאו את האנשים ההם אשר אכלו את בשרו של [=הלשינו על] דניאל ואל בור האריות השליכו אותם את בניהם ונשיהם ולא הגיעו לתחתית הבור עד אשר שלטו בהם האריות ופצחו את כל עצמתיהם
(כו) אז כתב דריוש המלך לכל העמים האמות והלשונות היושבים בכל הארץ שלומכם ירבה
(כז) ממני נתן צו אשר בכל שלטון ממלכתי ירעדו ויפחדו מפני אלהיו של דניאל כי הוא אל חי וקים לעולמים ומלכותו לא תשחת ושלטונו עד הסוף
(כח) מושיע ומציל ועושה אותות ומופתים בשמים ובארץ אשר הושיע את דניאל מיד האריות
(כט) ודניאל זה הצליח במלכות דריוש ובמלכות כורש הפרסי