קוד: ביאור:איוב ח16 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ככל שאדם רוחני יותר, הוא פחות מחובר לעולם החומר, וקל לו יותר להתמודד עם קשיים חומריים. כך הסביר בלדד השוחי בדבריו על הצדיק הסובל מייסורים:
איוב ח16-17: "רָטֹב הוּא לִפְנֵי שָׁמֶשׁ, וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ תֵצֵא; עַל גַּל שָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ, בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה
":
איוב ח18-19: "אִם יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ, וְכִחֶשׁ בּוֹ 'לֹא רְאִיתִיךָ
' - הֶן הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ, וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ
"
המחשה מעניינת לעץ המתחיל דרך חדשה שמעתי בשיעור של הרב ראובן הילר שליט"א על דיני ערלה. כידוע, עץ-פרי נחשב ל"ערל" ואסור באכילה במשך שלוש השנים הראשונות לקיומו. שלוש השנים הללו מחושבות מחדש בכל פעם שהעץ נעקר ונשתל במקום חדש. דוגמה לעץ שנעקר ונשתל כמה פעמים היא הרימון של מגדיאל. במושב מגדיאל (שכיום הוא חלק מהוד השרון) צמח באחת החצרות עץ רימון ותיק עם פירות מתוקים וטעימים. יום אחד, הבית נמכר, והקונה החליט לעקור את העץ. ברגע האחרון הצליח הרב להציל מספר ענפים מעץ הרימון והם נשתלו במקומות חדשים. אחד הענפים הועבר ליישוב מורג שבגוש קטיף, שם הוא נקלט היטב, אולם לאחר שעברו שנות הערלה, בא הגירוש והעץ נעקר שוב. העץ הונח בתוך משאית יחד עם שאר הציוד של המשפחה, משאית מאד חמה, וכולם היו בטוחים שהעץ ימות, אולם לאחר תלאות רבות העץ הגיע למקומה החדש של המשפחה, ביישוב טנא-עומרים, ושם נשתל באדמה ושוב הצליח יפה, ולאחרונה שוב יצא מכלל ערלה ושוב הוא נותן פירות מתוקים.
רעיון דומה נמצא ב
משלי יא28: "בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפֹּל, וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָחוּ
" (פירוט).