ראשי>תוכן>משל ונמשל>

בימי חרפי

קוד: ביאור:איוב כט4 בתנ"ך

סוג: משל

מאת: אראל

אל:

איוב מקונן על מר גורלו, ונזכר בגעגועים בימיו הטובים בעבר:

איוב כט4: "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי, בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי"

מה משמעות הביטוי "בימי חרפי"?

1. עונת החורף = משל לחיים

ע"פ עוזי פז: "אם באירופה החורף הוא זמן של כפור ותרדמה כללית, ומסמל כליה ומוות, הרי בארץ... הקור אינו מקפיא את מעגלי החיים. להיפך - זוהי תקופת הצמיחה והלבלוב של העשבייה החד-שנתית, והנוף החום-צהוב של אתמול מוריק עתה מאופק לאופק, והשדות ממירים את גלימתם הקמולה והדהויה באדרת ירק רעננה. על רקע זה נוכל להבין מדוע איוב, המתגעגע לימיו הטובים, אומר "כאשר הייתי בימי חרפי". מכאן גם נוכל להבין את דברי הסופרים והמשוררים, כמו יל"ג בשירו "ברכת ישרים": "אני בימי חרפי, עת עוד על מצח לא חרב טל ילדות", או בורלא בספרו "כיסופים": "בימי חרפי - ואני כבן שלושים", או ביאליק בשירו "על איילת השחר": "ושב לימי עלומיו, וזכר ימי חרפו"." (עוזי פז, "בשבילי ארץ התנ"ך" עמ' 23).

החורף בארץ ישראל הוא משל לחיים וחיוניות, בניגוד לקיץ, שהוא - לפעמים - משל ליובש ומוות:

תהלים לב4: "כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ, נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ, סֶלָה"

2. חורף = התחלה

השנה החקלאית מתחילה בחורף ומסתיימת בקיץ; כמו שהמילה קֵץ, ששורשה זהה לזה של המילה קַיִץ, משמעה סוף, כך גם המילה חֹרֶף משמעה התחלה, והביטוי " בימי חרפי " משמעו "בימי קדם" או "בתחילת חיי". כך פירש רש"י: "בימי חרפי - בימי קדמותי", והביא ראיה מהלשון הארמית: "לשון ארמי הוא - חרפי ואפלי" (בתלמוד בבלי, נידה סה).

3. חורף = עוצמה והתלהבות

בלשון התנ"ך קיים הביטוי " חֵרֵף נפשו ", המציין מלחמה בעוצמה והתלהבות:

שופטים ה18: "זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת, וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה"

ואולי גם:

שמואל ב כג9: "ואחרו[וְאַחֲרָיו] אֶלְעָזָר בֶּן דדי[דֹּדוֹ] בֶּן אֲחֹחִי בִּשְׁלֹשָׁה גברים[הַגִּבֹּרִים] עִם דָּוִד בְּחָרְפָם בַּפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה וַיַּעֲלוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל"

לפי זה, ייתכן שהביטוי " בימי חרפי " משמעו "בימים שהייתי חזק ונלהב", כדברי מלבי"ם בביאור המילות: "יש לפרשו על רתיחת הדם והתעצמותו בעת הנערות...".


4. חורף = גדולה וחשיבות

בעברית ישנם שורשים שמציינים גם כבוד וגם בוז, למשל " קלס ":
ייתכן שגם השורש " חרפ " הוא אחד מהם:
לפי זה, הביטוי בימי חרפי משמעו - בימים שהייתי חשוב ונכבד; וכך תרגומו "בימי חריפותי" (שבי"ל).

תגובות