|
בתגובה ל: ליהודים היתה אורה ושמחה (silk) ההודעה שלי היא: היתה זאת המורה לתנ"ך שלי, אשה טובה ויקרה, שלפני שנים רבות לקחה אותנו, מחופשים, מחוץ לכיתה. ושם, על הדשא, היא עימתה אותנו עם הטקסט הטורדני של מגילת אסתר - החל מהעובדה שמדובר בספר היחיד בתנך שבו לא מוזכר אלוהים כלל, המשך בכך שם מרדכי ה*יהודי* וגם אחייניתו היפהפיה שבה הוא מסרסר בהצלחה שכזאת קרויים ע"ש אלילים בבליים וכנענים, בהתאמה (מורודוך ועשתר). וכמובן, סיפור המסגרת אותו תיאר יפה יאיר לפיד במאמרו, על הג`נוסייד שמבצעים היהודים בחסות המלך. סביר להניח, אמרה מורתנו, שהמשמעויות הלא כל כך חבויות בטקסט הזה לא נעלמו מעיניהם של אלה שהכניסו אותו לתנ"ך. והשאלה שחייבת להישאל היא מה הוא עושה שם, לכל הרוחות? ובכן, בהנחה המתקבלת על הדעת שמדובר במעשה שלא היה ולא נברא, הרי שמדובר לכל הדעות במשל סאטירי שנון ועוקצני. אז אחשוורוש הוא מלך אדיר, שיכור ונוח למניפולציות, המן הוא בירוקרט שחצני ומרושע (שילדיו מתחרזים כמו בשיר זדוני במיוחד). אלה הם הגויים, וקשה לצפות מהם ליותר מכך, אבל נלעג מכל יוצא דווקא הצדיק הגדול מרדכי היהודי - אותו עסקן/שתדלן טיפוסי, שיושב בשער המלך, מצוטט לבריות וחורש מזימות, משנה את שם אחייניתו מהדסה (הלוא היא ירושלים) לאסתר ומביא אותה להרמון המלך, למען תדע לאחוז בהצלחה בשרביטו ולהביא למרדכי כח והשפעה בחצר המלך האדיר. באירוניה דקה ומושחזת היטב מתוארים היהודים במגילה כמעט כמו בגרועה שבקריקטורות האנטישמיות: כעדר מבוהל ונרפה, שרק בזכות קרבתה של נערה יהודיה לשרביטו של המלך הם ניצלים מפרעות וגומלים בפוגרום אכזרי בפני עצמו, אותו הם חוגגים עד עצם היום הזה. "וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" מסיימת המגילה באירוניה שכנראה היתה הרבה יותר מובנת בזמן כתיבתה. אז מה עושה אותו חיבור ארסי ולעגני בספר הספרים? ההשערה של מורתי האהובה היתה שמדובר למעשה בתעמולה אנטי גלותית שנועדה לקדם את שיבת ציון והבאת מרכז העשיה היהודית מנהרות בבל וחצר המלך בשושן אל האוטונומיה שביהודה. כנראה שבזמן כתיבת המגילה היה ברור לכולם מיהו אותו "מרדכי" ומה עומד מאחורי כל סיפוריו על הצלת הקהילה היהודית מפרעות וחורבן. סביר להניח שלמגילה היתה חשיבות פוליטית גדולה ביותר וזאת גם הסיבה שהיא הוכנסה למקום שבו סאטירה פוליטית היא הדבר הפחות מתקבל על הדעת. ולכמה מסקנות: א. תודו שהמצווה של חכמינו - לשתות עד שלא נוכל להבחין בין ברוך מרדכי לארור המן מקבלת פרשנות שונה לגמרי כשחושבים עליה ככה. ב. מוזר שדווקא בקרב אלה שאמורים להתפלפל על הכתובים ולפרשם בכל דרך וכיוון שהוא, דווקא הפרשנות הזאת לא מקבלת את ההד המתאים. מוזר שכל כך הרבה דורות אנחנו, היהודים, משתדלים לצחוק בפורים בלי לנסות להבין על חשבונו של מי אנחנו צוחקים, למעשה. ג. גם מעשה הנבלה של גולדשטיין ותגובת ה"פורים שמח" של אחד ממנהיגי הציבור הדתי באותו זמן משתלבים היטב בסיפור המגילה. וכאן קשה עוד יותר לקבוע מיהו מרדכי, מיהו המן ומיהו אחשוורוש, מיהו הצדיק ומיהו הרשע ומדוע, לכל הרוחות, צריך לשמוח דווקא ביום הזה. --------------------------- ההודעה המקורית: נושא ההודעה: ליהודים היתה אורה ושמחה מאת: silk פורים- זה טוב ליהודים? אולי כן, ואולי לא. פורים כבר מזמן איננו החג השמח שבו כולם שמים עליהם את האודם של אמא ויוצאים לתור ברחובות להשוויץ בבגדי המלך החדשים (טוב, אז אני מערבבת סיפורים, אז מה). זה מתחיל בגורמי הטבע שמביאים כל שנה גשם, הידבקות שיער למצח ואודם מרוח על כל הפרצוף, וממשיך בחשש לפיגועים אשר משאיר אותנו בבתים להתהדר בתחפושת מול המראה. יש אנשים שרצו לחגוג את הפורים הזה, כמיטב המסורת, אבל בחרו מסורת מתועבת לדבוק בה. לברוך מרזל נראה כי הדרך המשמחת ביותר לציין את פורים היא במבט נוסטלגי אל ברוך גולדשטיין והטבח של מערת המכפלה. אז אם כבר הנושא עלה לסדר היום, בואו ניקח מבט אל מערת המכפלה וניזכר איך היא הגיעה להיסטוריה שלנו. עם מות שרה, עמדה בפני אברהם משימת הקבורה. כמו היום, במקום להתייחד עם האובדן, המתאבלים נזעקים למלא אחר פרטים טכניים של קבורה, מצבה, כיתוב והודעות אבל. וגם אברהם אץ רץ ומבקש מבני חת חלקת קבר. הוא מוריד מערך עצמו (גר) והם מעלים (נשיא), כבר כאן רואים סממנים ראשוניים של משא ומתן  . הם מציעים לו לבחור כל מקום שיחפוץ, אבל הוא מבקש לקנות מקום משלו- את מערת המכפלה בקצה שדהו של עפרון. עפרון, איש חשוב בקהילה, נזעק ומציע את כל השדה חינם אין כסף לאברהם, ובכלל, הוא התכוון להציע עוד קודם. ההתגוששות ממשיכה עד להחלטה בדבר תשלום ארבע מאות שקל כסף, ועסקת הנדל"ן חתומה. אז מה בעצם קרה פה? איך יתכן שעם הקומבינה שלנו, כפי שהגדירה נגה, לא שש לקפוץ על ההזדמנות? היום אנחנו מורידים בחינם, ואפילו לא בהיחבא, קבצי אם-פי-3 שאמורים לעלות לנו כסף (לא אני, מה פתאום, אבל שמעתי שיש כאלה) ואילו אברהם מסרב להצעה נדיבה לקבור את אשתו בכל מקום שיבחר, אירוח על חשבון הבית? אבל הנה שורש העניין. אם האם-פי שנוריד יהיו פגומים (טוב, נו, אז גם אני), לא נוכל ללכת לאף אחד להתלונן על השירות. אם לא שילמנו ונדפקנו, אנחנו יכולים רק ללכת להטיח את הראש בקיר. אבל לאברהם היתה ראיה לטווח ארוך והוא רצה חלקת קבר לדורות. הדרך היחידה לעשות זאת היא על ידי רכישת הדיסק בכסף מלא. אברהם רצה את זכות הקניין, הרבה לפני שזה הפך לזכות יסוד בישראל. הזכות על הקניין המסוים הזה חלחלה עמוק לתודעה, ובשם אותם שקלי כסף מוכנים עכשיו גם להרוג. לא תחמוד ולא תגנוב את מה ששלנו, ככה אמרו לנו בעשרת הדיברות, ואת המילים האלו אנחנו חייבים להטמיע אצל מי שמסרב להבין, גם אם נצטרך לכתוב אותן בדם. אז לכו תחגגו לכם, מרזל ושות`, ריקדו על מערת המכפלה. שילמתם ועכשיו זה שלכם. לדורות. |
 |
|
