ציון וירושלים במגילת איכה

קוד: מבנה איכה א בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: מתניה ידיד

אל:

פרק א' במגילת איכה הוא הפרק היחיד במגילה בו העיר ירושלים נזכרת לא רק כעיר שחרבה ועמה גולה מתוכה, אלא כמדברת. כמקוננת. כאחת שמרגישה את החורבן.

הפרק מורכב מתיאור המאורעות בירושלים, וממונולוג אישי של ירושלים שמידי כמה פסוקים הוא נפסק, וממשיך לאחר מכן.

וזו היא חלוקת הפרק:

פסוקים א' – י"א – תיאור ע"י הנביא של ציון וירושלים.

פסוקים י"א – ט"ז - ציון מקוננת על עצמה.

פסוק י"ז - פסוק אחד של תיאור ירושלים.

פסוקים י"ח – כ"ב - דברי ציון על עצמה.

בשאר פרקי הספר מופיעות פניות אל ירושלים, תיאורים נוספים עליה, אך לא דיבור ומונולוג אישי של העיר על עצמה.

מהי כוונת ירמיהו בכך שהוא שם לירושלים פה? מדוע הוא לא מקונן בעצמו על ירושלים כמו בשאר פרקי הספר? מה רצה ירמיהו לבטא בכך?

כמו כן, ראוי להעיר, שבספר כולו מופיעים שני שמותיה של ירושלים אלה: ציון וירושלים, לסירוגין. פעמים זה ופעמים זה. בפרק א' עצמו מופיעה שלש פעמים הכינוי "ציון" ושלש פעמים הכינוי "ירושלים". בכל המגילה מובא הכינוי "ציון"

בערך כ- 15 פעם והכינוי "ירושלים" כ- 7 פעמים. מעניין שבכל התנ"ך כולו הכינוי ירושלים (בכתיב חסר) מופיעה בערך פי שלש מהכינוי "ציון". נצטרך לעמוד על ההבדל שבין השמות האלה.

נראה, שלא לחינם בחר ירמיהו את הפרק הראשון של מגילת איכה כפרק של המונולוג של ירושלים. ירמיהו רצה לזעזע אותנו כבר מתחילתה של המגילה. הפרק הראשון של המגילה יבהיר לנו עד כמה ירושלים שוממה, עד כמה היא עזובה. אין מי שיקונן על ירושלים, לא נשאר בה איש. מי הוא זה שרואה את חורבן ירושלים? מי הוא זה שרואה את החורבות, ואת העשן שעולה מפסגת הר המוריה? רק ירושלים בעצמה. היא היחידה שיכולה לקונן על עצמה! אין מישהו אחר. בזה לוקח אותנו ירמיהו אל החורבן הגדול שהיה. בשאר הפרקים בספר קיימות רק פניות אל ירושלים ודיבורים עליה אולי לרמוז לנו שכבר תשש כוחה ואפילו לקונן כבר אין בה כח.

אבל ירמיהו לא שוכח גם לשמור על כבודה של ירושלים. שינוי השם, והשימוש היתר שלו דוקא בשם ציון ופחות בשם ירושלים מורה על שמירת כבודה של ירושלים, בניגוד, כפי שאמרנו, לרוב פרקי התנ"ך שבהם מופיע הכינוי "ירושלים" פי שלש מהכינוי "ציון".

הכינוי "ירושלים" הוא כינוי הכבוד של ירושלים. הוא המבטא את אופיה כפי שמובא במדרש שהשם ירושלים מורכב מ"יראה" ו"שלם" כפי שקראו להם אברהם ושם. כל אחד לפי הסתכלותו. השם ציון לעומת זה, מופיע לראשונה רק בספר שמואל כאשר דוד כובש את "מצודת ציון היא עיר דוד", שם לראשונה מוזכרת ירושלים בשם "ציון" ושם הכוונה היא לעיר דוד. לעומת השם ירושלים שהוא קדום יותר, והוא גם כן מופיע כבר בספר יהושע (י,א).

ירמיהו נמנע מלהשתמש בשם זה במגילת החורבן שלו. הוא מעדיף להשתמש יותר בשם ציון מאשר בשם ירושלים, כדי לא לבזות את ירושלים. לא להשתמש בשם הכבוד שלה כאשר הוא בא לתאר את תועבותיה.

חוץ מבפרק שלנו. כאן הוא נותן ביטוי לשם "ירושלים" כמו לשם "ציון". כאן היא המדברת והיא זו המספרת על עצמה. כאן ראוי לשימוש השם ירושלים מפני שהיא בעצמה מוחלת על כבודה. היא, כביכול, בוחרת לדבר על עצמה בשם הזה כמו בשם "ציון". רק בפרקים הבאים כאשר ירמיהו ידבר הוא ישתמש בשם "ציון".

"ציון" היא ציון דרך להגיע אל "ירושלים" שהיא המשמעות והתפקיד של העיר הזאת.

ירמיהו שרואה את העיר בחורבנה הוא גם זה שמתנבא עליה את נבואת הנחמה (י"ז, כ"ה):

"ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד
רכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה ויושבי ירושלים
וישבה העיר הזאת לעולם"
ראו גם: מגילת איכה - סדר וצורה