קוד: היפים והתנכיים - הדוד בשיר השירים בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: עידית

אל: כפית ה'תשס"א תשרי

דמות הדוד היא הדמות הכי יפה והכי נעלה בקרב הגברים הנמצאים בתנ"ך. לשיר השירים יש כל כך הרבה פירושים, כך שגם הדוד מתפרש בכיוונים שונים. ובמוחו של כל אחד ואחת הוא נצבע בצבעים יפים וססגוניים. כל אחד בהתאם לעולמו שלו, ולסיטואציה המתאימה. אז כמו שמן הסתם הבנתם נעסוק הפעם בהרבה יופי מרוכז...

מקווה שתהנו ואני אשמח לשמוע דעות,

חורף נעים, עידית.

הדוד בשיר השירים: בשיה"ש מופיע תיאורו של הדוד. דמות הדוד היא הדמות המתארת שלמות. שיה"ש הינו משל ליחסים בין עם ישראל לבין הקב"ה. הדוד הוא המייצג את ה', ואילו הרעיה היא המייצגת את העם. בהתאם לכך, אפשר להבין מדוע דמותו של הדוד היא כל כך מושלמת וללא דופי - אפילו קטן. חיצוניות הדוד מייצגת את שלמות הקב"ה, ולכן הדוד אינו יכול להיות מתואר כדבר בעל פגם. על פני השטח הדוד לא מתואר רבות. לדוד יש רק תיאור אחד מפורט מאד של כל מראהו, וחוץ ממנו אפשר למצוא רק "מחמאות" מפיה של הרעיה הנראות כמחמאות קצרות שנותנים לאנשים שאוהבים, לדוגמא (שיר השירים א16): "הנך יפה דודי..."

אם כך, נטפל רק בנושא של התיאור החד-פעמי של הדוד על ידי הרעיה, ובשאלה למה הדוד מתואר כל כך בשלמות מבחינת מראהו החיצוני.

תיאור הרעיה מביא סקירה רחבה על גופו של הדוד (שיר השירים ה 10-16). תחילה היא מתארת את חיצוניותו:

" ראשו כתם פז, קבוצותיו תלתלים שחורות כעורב, עיניו כיונים על-אפיקי מים, רחצות בחלב ישבות על-מלאת. לחיו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים, שפתותיו שושנים נטפות מור עובר..." לאחר מכן ממשיכה הרעיה לתיאור חלקי גוף, אשר עדיין הם חיצוניים, אך הם מוסתרים - בדרך כלל - מן העין, או לחלקי גוף הנסתרים מעין כל: "ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש, מעיו עשת שן מעלפת ספירים, שוקיו עמודי שש מיסדים על-אדני פז..." ואז היא מסכמת: "מראהו כלבנון בחור כארזים".

אם נעיין היטב, נראה כי הרעיה נותנת את תיאורו של הדוד בעקבות פניית בנות ירושלים המבקשות שתתארו כדי שיוכלו לבוא ולעזור לה בחיפוש אחריו, מכאן שהתיאור אשר ניתן כמסירת עובדות, הוא, להבדיל, כנתינת קלסתרון משטרתי.

התיאור הוא מלכתחילה תיאור דמותו של הדוד ללא כל זיקה מיוחדת, אך זו רק כוונתה הראשונית של הרעיה, כיוון שלאחר מכן נהפך התיאור לתיאור יופיו בצורה סובייקטיבית ולא בצורה אובייקטיבית, כמתבקש מאדם הנותן עדות על מראה חיצוני. המהפך שנעשה על ידי הרעיה נובע אולי מאהבתה אליו. בשעה שאדם מתאר מישהו שהוא אוהב, הוא בד"כ מוסיף לתוארו מעבר לתיאור של עובדות יבשות. הרעיה "נסחפה" אחרי לבה וכך קיבלנו תיאור הרבה יותר מעמיק של הדוד. לפי הפירוש הניתן לשיה"ש (ילקוט מעם לועז על שיה"ש, עמוד ד'), לומדים כי שיה"ש הוא משל ליחס בין הקב"ה לעם ישראל. על פי משל זה הדוד הוא הקב"ה והרעיה היא אנחנו - עם ישראל.

אם כן, יופיו של הדוד מעיד על אלוקות ובעצם אפשר להגיד שהיופי המושלם הוא סמל לשלמות האלוקית, מכאן שבכל יופי יש קצת מהאלוקות. וברור לנו למה הרעיה רואה אותו בשלמות, כי הוא אכן מסמל מצב כזה, כי הקב"ה איננו אלא כליל השלמות.

המערכת: ונשים לב כי הספר קרוי "שיר השירים אשר לשלמה". (ואמנם בדהי"א, כ"ב, ט' נאמר: "כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו", כלומר שהסיבה לשם היא השלום ולא השלמות. אך זה אינו כסיבה לשם, אלא רק מה עתיד לקרות בימיו, שהרי השם שהקב"ה נתן הוא ידידיה, ולא שלמה. ואולי גם שם זה מעיד על קשר של הקב"ה עם ישראל, המיוצג ע"י שלמה. ואכמ"ל (כי אין לי עוד מה להגיד))

פינת הדרכה

אנשים יקרים!!!

בעזרת ה' תגיע לה שבת נח"ת (שתהיה כמובן נחמדה ומוצלחת).

באותה שבת נשמע דיונים, משחקים ובין השאר שיעורים.

על מה חשוב כל כך לשמור, כאשר יש מעל ל- 100 אנשים מלפנים ומאחור?

השקט, השקט הוא מצרך כה יקר,

ידידו הנאמן של מעביר השיעור, חבר נהדר!

חישבו נא, אנשים, מה קשה המשימה, לנסות להעביר שיעור ודיון בלי לשמוע על מי ועל מה.

וכמה כואב לו הגרון, כאשר במקום לדבר בשמחה וברון

צריך הוא להתחנן למעט שקט מיוחל, לנסות להשחיל מילה פה ובכלל...

כמה כל המעמד קצת מביך ולא נעים, כאשר אנשים על דברים טורחים ומשקיעים,

וכל עבודתם יורדת לטמיון, בגלל איזה רעש, בלגן ושיגעון.

אז בואו נחליט ביחד להוכיח, שאפשר להעביר שיעור להצליח,

ופתאום גם יהיה קל להקשיב, והכל יהיה נחמד ונעים מסביב.

אז ניסיתי להעביר מסר קטן, בתקווה שייקלט ויהפוך לאיתן.

המון בהצלחה לכולנו!

עידית