חשבון נפש אישי ע"פ מגילת איכה

קוד: חשבון נפש אישי ע"פ מגילת איכה בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל:

בתלמוד בבלי (ברכות ה.): "אמר רבא, ויש אומרים רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר ( איכה ג40 ) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ;...".

בתנ"ך יש עוד הרבה פסוקים שקוראים לחשבון נפש, למשל בפרשת בחוקותיי, ובעוד מקומות רבים בדברי הנביאים; מדוע ציטטו דווקא את הפסוק ממגילת איכה?

נראה לי, שהחידוש העיקרי בפסוק זה הוא, שהוא מתייחס לאדם פרטי, בעוד שכל שאר הפסוקים מתייחסים לכל העם.

מתחילת הפרק ניתן לראות שהוא מתייחס לייסורים שבאים על אדם פרטי (ג1-2) "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי, בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ.  אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ, חֹשֶׁךְ וְלֹא-אוֹר..."; וגם לאחר מכן (ג37-42): "מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי, ד' לֹא צִוָּה. מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, הָרָעוֹת וְהַטּוֹב. מַה-יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, גֶּבֶר עַל-חֲטָאָו.  {ס} נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד-ה'.  נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל-כַּפָּיִם, אֶל-אֵל בַּשָּׁמָיִם. נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ, אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ"

כל עוד עם ישראל היה מאוחד וישב בארצו, כל אחד היה צריך לדאוג קודם כל לרווחת העם, ולכן הקריאה לחשבון נפש בעקבות ייסורים הופנתה בעיקר לציבור;

אבל לאחר חורבן המקדש, כשעם ישראל גלה והתפזר בין הגויים, כל אחד באופן טבעי דואג קודם כל לעצמו;

החידוש של מגילת איכה הוא, שגם כשבאים ייסורים על האדם הפרטי, גם אז עליו לעשות חשבון נפש ו"לפשפש במעשיו".