קוד: הויכוח בין מרדכי לאסתר בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: יעקב אשכנזי
אל: בשדה חמ"ד 1 ה'תשנ"ז
אחרי שמרדכי שב מעיר שושן הוא בא עד שער המלך, כי להיכנס שמה בבגדי אבל היה אסור. כשמוע אסתר על מעשי מרדכי התחלחלה מאוד ושלחה לו בגדים למען יוכל לבוא אליה ולבאר לה סיבת האבלות, אבל הוא לא קיבל. לכן שלחה אסתר את איש סודה לשאול את מרדכי על דבר הסיבה לאבל כבד זה. מרדכי סיפר לו מה "שקרהו" (כי הוא שגרם את האסון המחריד), ומסר לו את הצו לאסתר, ללכת אל המלך "להתחנן ולבקש מלפניו על עמה". אסתר משיבה: "כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים (ומרדכי לא ידע?) אשר כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית (L) אשר לא יקרא אחת דתו (אחת דתו לשם הטעמה) להמית. לבד אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה. ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום"; ולכן נוכל לחכות שעוד מעט המלך יקרא לי, ולמה זה ללכת לקראת מוות בטוח, אחרי שהיום המיועד לפרעות יהיה רק בעוד אחד עשר חודש?
יש הסוברים שאסתר חפצה לומר שאולי כבר אבד חינה בעיני המלך, אולם הסבר זה הוא בלתי הגיוני. ראשית, אי אפשר לייחס למלכה כאסתר דברים תפלים כאלה; שנית, שינוי עיקרי כזה לא היה נעלם מעיני מרדכי החדות; ושלישית, במקרה זה היו התוכחות החריפות של מרדכי משוללות כל הצדקה. תיווכה של מלכה שריחה נבאש, ובפרט בצעד שעונשו היחידי היה מוות, היה הרבה יותר קרוב להפסד מאשר לשכר.
אחרת הייתה גישתו של מרדכי: הוא רצה להעמיד את המלך בפני ברירה: להפר את עצת המן טרם יתארגנו שונאי היהודים - אפילו אם יסכן את אהבת העם אליו - או להפסיד את מלכתו האהובה. בנוסף, הוא לא רצה שאסתר תחמיץ את השעה שנתנה לה היכולת לעשות למען עמה, כמו שנראה להלן.
אל לנו להתעלם מן הקשיים שאסתר צריכה הייתה להתגבר עליהם, וכמה גדול היה הקורבן שאסתר נאלצה הייתה לבקש מאת המלך. הדבר עולה מן המסופר אחרי כן: אפילו אחרי שנתלה המן כבוגד במלכות ומרדכי ירש את מקומו, לא יכול המלך להשיב את הצו של המן, משום שצעד כזה היה נגד החוק. הוא נתן רשות להשתמש באמצעי אחר, שהיה עלול פחות להשפיל את כבוד המלך, ושלא היה מנוגד לחוק. ובכל זאת, מהי התשובה ששלח מרדכי לאסתר? ההזכיר לה שעיני כל עמה לה תלויות וממנה מייחלות רוח ותשועה? לא, ככה מרדכי אינו חושב ואינו מדבר! תשובתו היא:
"אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים, כי אם החרש תחרישי בעת כזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדי ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".לאמור: מרדכי אינו מפקפק אף רגע קל שנצח ישראל לא ייטוש את עמו. הוא פוחד שאסתר עצמה תאבד. תאמר אבדון גשמי? ומה פירוש "ובית אביך", והלא יתומה הייתה מאב ומאם? על כורחך אתה אומר אבדון מוסרי. הקלון שבו תכסה את עצמה ואת בית אביה, שממנו יצאה בת כזאת, גרוע ממוות. הוא מזכיר לה שההשגחה בוודאי העמידה אותה במקום זה למען תוכל לעמוד בפרץ בעת צרה.
אסתר משיבה:
"לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום גם אני ונערותי אצום כן".בשעות ההתרכזות הפנימית הללו רוצה אסתר להרגיש את עצמה מאוחדת עם אחיה ואחיותיה, ולמען לא יופר הלך הנפש הזה יצומו גם נערותיה - "ובכן אבוא אל המלך שלא כדת וכאשר אבדתי אבדתי". (כלומר: אם אמות אין בכך כלום, כי למען עמי אמות).
"ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר ציוותה עליו אסתר" (ד' י"ג-י"ז).השפעתו העצומה של המן על המלך, גם להיטותו אחרי הפופולריות של המלך, גאוותו ושמרנותו לחוקים - כל זה היה ידוע היטב לאסתר ועוררו בה ברגע הראשון פחד. אבל דברי מרדכי נפלו עליה כרעם, והיא מכירה שהיסוסה, ואם רק לרגע, הטיל עליה צל מחפיר. היא מכירה שהגיעה שעתה לפעול, אבל נחוצה לה תחושה שלמרות ניתוקה שנים מעמה היא חלק אינטגרלי ממנו. נחוצה לה הוודאות שרגשותיה ומחשבותיה מזדהים עם מחשבותיהם ורגשותיהם של בני עמה, וידיעה זאת תיתן לה כוח לנצח, או לוותר על התפארת וההוד של מלכותה ולהביא את חייה הצעירים קרבן לעמה. כרגע התחלפו התפקידים: חלפה עברה אסתר הצנועה והחסודה השומעת בקול מרדכי "כאשר היתה באמנה אתו", ולפני מרדכי מלכה של ממלכה אדירה: היא מצווה והוא השומע והמציית.