קוד: זמן, זמנם, זמניהם - דבר תורה לפרשת זכור ה'תשע"א בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: אריאל קטן
אל:
זמן זמנם זמניהם – דבר תורה לשבת פרשת זכור התשע"א – אריאל קטן
במגילת אסתר מוזכרים תאריכים רבים:
1.
בשנת שלוש למלכו
(אסתר א ג)
2.
בחודש העשירי, הוא חודש טבת, בשנת שבע למלכותו
(שם ב טז)
3.
בחודש הראשון, הוא חודש ניסן, בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש,הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר
(שם ג ז)
4.
וייקראו סופרי המלך בחודש הראשון, בשלושה עשר יום בו
(שם ג יב)
5.
ויקראו סופרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חודש סיון, בשלושה ועשרים בו
(שם ז ט)
6.
ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר, בשלושה עשר יום בו
(שם ט א)
7.
ויקהלו היהודים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר
(שם ט טו)
8.
ביום שלושה עשר לחודש אדר, ונוח בארבעה עשר בו, ועשׂה אתו יום משתה ושמחה
(שם ט יז)
9.
והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו, ונוח בחמשה עשר בו, ועשה אותו יום משתה ושמחה
(שם ט יח)
נראה לנו כי התאריכים במגילה ברורים, ולכל דבר ניתן להצמיד תאריך מדויק. אך עיון נוסף יראה לנו שיש דברים שקרו ואיננו יודעים בדיוק את תאריך התרחשותם. גם להיפך קורה, יש תאריכים מפורשים של ארועים שלא ידענו שקרו בתאריכים אלו.
התאריכים המופיעים במגילה מעמעמים קצת את המצב הקשה בו היתה אסתר. לאחר שבשנה השביעית למלכות אחשורוש, בחודש טבת, היא נלקחת אל בית המלך, היא מאבדת כל קשר עם לוח השנה היהודי. אפילו את ימות השבוע היא היתה צריכה להתאמץ לזכור. הגמרא מספרת שבעזרת "שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך
" (אסתר ב9) היא ספרה את ימי השבוע
(בבלי מגילה יג.). התרגום למגילה מסביר שבכל יום שימשה את אסתר נערה אחרת, ואסתר קראה להם בשמות מיוחדים שהזכירו לה את היום בשבוע. שמותיהן היו: חולתא, רוקעיתא, גנוניתא, נהוריתא, רוחשיתא, חורפיתא, רגועיתא. התורה תמימה מפרש שהשמות רמזו לדברים שנבראו באותם הימים במעשה בראשית. אם נעַבְרֶת את השמות האלו נקרא להם היום:
גם אנחנו שקוראים את המגילה לא שמים לב לעיתים לתאריכים ולהתרחשויות שכתובים בפירוש, או שאנחנו מניחים שיש ארועים שהתרחשו בתאריכים מסויימים, למרות שזה לא כתוב בפירוש.
היום הוא י"ג באדר, שבשנה רגילה חל בו "תענית אסתר". מה קרה בי"ג אדר שבגללו צמים ביום זה?
הסבר אחד הוא שהצום הוא זכר לצום שביקשה אסתר: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום
". אולם כידוע צום זה חל אחרי הטלת הפור של המן שהיה בניסן ולאחר שליחת הספרים של המן בי"ג ניסן, ולא בי"ג אדר. גם צמים רק יום אחד ולא שלושה וגם רק ביום ולא לילה ויום. בכנה"ג כתב "ויש מתענים לילה ויום
" אך אינני רואה שיש מי שנוהג כך. השו"ע כתב "יש מתענים ג' ימים זכר לתענית אסתר
"
(שו"ע תרפ"ו ג)אולם בביאורו "בית יוסף"
(סימן תכ"ט)הוא מסביר שהכוונה לתענית בה"ב אחרי פורים!
הסבר נוסף שמובא במשנה ברורה בעקבות הרמב"ם הוא: "כי בימי מרדכי ואסתר נקהלו ביום י"ג באדר להלחם ולעמוד על נפשם והיו צריכין לבקש רחמים ותחנונים שיעזרם ד' להנקם מאויביהם ומצינו כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין שכן אמרו רז"ל שמרע"ה ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה וא"כ בודאי גם בימי מרדכי היו מתענים באותו יום ולכן נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהשם יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ד' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם
". אולם מדוע התענית נקראה על שם אסתר? היה צריך לקרוא לה "תענית פורים".
יש המסבירים שכיון שאסתר פתחה תחילה בתענית וצום, קוראים על שמה את כל התעניות שהיו באותו הפרק.
בשיחת הרבי מליובאוויטש מפורים תש"ל הוא מבאר את השם על פי ההלכה: "עיר שהקיפוה כותים... אינם רשאים להתענות שלא לשבר כוחם, אלא יקבלו עליהם להתענות כך וכך תעניות לכשינצלו
"
(אורח חיים סימן תקע"א סעיף ג'). מכאן שכל הצריכים לעמוד על נפשם לא היו יכולים להתענות, וכיון שמלחמה זו היתה מלחמת מצווה הרי היא מוטלת גם על הנשים, כמפורש במשנה סוטה פרק ח' משנה ז': "במלחמת מצווה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה
". הרי שגם הנשים צריכות להשתתף במלחמה זו, ולא היו רשאיות להתענות באותו יום. מכאן שביום י"ג אדר בו נקהלו היהודים לעמוד על נפשם הן הגברים והן הנשים והן הטף, מנער ועד זקן, לא היה אף יהודי שיכל לצום. רק אסתר שהיתה בבית המלך ולא השתתפה במלחמה (כדברי מרדכי "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים
"), היתה היחידה שצמה, ולכן התענית נקראת על שמה.
הסבר פורימי לתאריך ולשם: מאחר והבית מלא ממתקים לקראת משלוחי המנות, בעלת הבית אוסרת לאכול מהם, ולכן תקנו תענית ביום לפני פורים כדי שישארו ממתקים למשלוחי המנות.
הסבר נוסף עלה בדעתי כשהתעמקתי בתאריכים במגילה. מה קרה בי"ג באדר במגילה לאסתר המלכה? מדוע עם ישראל לא זועק על הגזרה של לקיחת הנשים אל אחשורוש כמו גזירת "תבעל להגמון תחילה
"? אלא שתענית אסתר היא גם כדי לזעוק על דבר זה. יום י"ג אדר הוא היום היחיד בו אנחנו יודעים שאסתר היתה ממש אצל אחשורוש. אנחנו יודעים שהיא היתה אצלו שנים רבות שהתחילו בחודש טבת, בשנת שבע למלכותו, אך על יום מדוייק איננו יודעים מלבד בתאריך י"ג אדר.
המן מפיל פור בניסן, ושולח מיד בי"ג ניסן רצים עם מכתבים להשמיד את כל היהודים. מרדכי מקבל את המכתב של שושן באותו יום, ומצווה על אסתר "לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה
" (אסתר ד8). אסתר עונה: "כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך... אשר לא יקרא אחת דתו להמית... ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום
" (אסתר ד11). מכאן רואים שאסתר נקראה אל אחשורוש בי"ג אדר!
ענין נוסף הקשור לתאריכים הוא משך הזמן שעובר בין תליית המן לשליחת הספרים בכ"ג סיון. לפי ההסבר המקובל, המן כתב את הספרים הראשונים בי"ג ניסן (זה כתוב בפירוש), יהודי שושן צמו יומיים
(ראב"ע)או שלושה ימים, כולל ליל הסדר, אסתר מזמינה את המלך והמן למשתה הראשון, בלילה נודדת שנת המלך, יום אחר כך נערך המשתה השני והמן נתלה. לכן המן נתלה כבר בט"ז או י"ז ניסן (רמז לדבר "וישבת המן ממחרת
" יהושע ה יב). למה חיכו עוד שישים ושישה ימים עד לשליחת הספרים השניים, למה לא שלחו אותם מיד? הרי לכתוב ספרים לוקח פחות משבועיים, כמו שעשה המן! כמו כן, לאחר שסוף סוף הספרים נכתבו, שולחים את הרצים רכבי הרכש האחשתרנים מבוהלים ודחופים בדבר המלך. רואים שהדבר כן היה דחוף.
במאמר מוסגר אגיד ש"מעשה אבות סימן לבנים" זה דבר שתופס גם לגויים ולא רק ליהודים. שאול נלחם עם עמלק בעיר עמלק בנחל. כדי לספור את העם נאמר "ויפקדם בטלאים
" (שמואל א טו4) ומסביר תרגום יונתן בן עוזיאל ששאול ספר את העם בעזרת קורבנות הפסח שהקריבו באותו היום בי"ד בניסן. כך עשה גם אגריפס המלך
(פסחים סד:). הלחימה התרחשה בי"ד ניסן, ושאול הרג את עמלק מלבד את אגג. שמואל זועק אל ה' כל הלילה של ט"ו ניסן וביום מוכיח את שאול. בסוף יום טוב הראשון של פסח, שאול משסף את אגג בתאריך ט"ז בניסן. גם המן מת באותו היום - "מעשה אבות סימן לבנים".
גם מלחמת עמלק שנקרא עליה בפורים נערכה בתאריך סמלי – כ"ח באייר, "יום ירושלים", כפי שהוכיח הרב נבנצל. "מגלגלים זכות ליום זכאי".
אולם חזרנו לשאלה מדוע עברו כל כך הרבה ימים בין תליית המן ושליחת הספרים בדחיפות בכ"ג סיון?
הסבר פורימי אומר שסופרי המלך היו שכירים, והתבטלו כמו עובדים רבים וטובים עד להגעת תאריך הדד-ליין, ואז נלחצו כדי לסיים את העבודה בזמן.
ההסבר המקובל הוא שהיה פה עניין בירוקראטי. מרדכי ואסתר ביקשו לשלוח אגרות שיבטלו את הספרים הראשונים ויעבירו את רעת המן האגגי. אולם החוק קבע "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב
" (אסתר ח ח). בטח הוגשה בקשה בהליך מזורז לחוקק חוק חדש כהוראת שעה, אולם אִרְגוּן פרשנדתא הגיש בג"ץ בפני כל יודעי העתים ויודעי דת ודין
(לפי פירוש רי"ד ור"מ חלאיו על אסתר א יג), ונקבע דיון לעוד שנתיים וכו'. כל הדיונים האלו לקחו חודשיים, ואז הוחלט על מסלול עוקף בג"ץ להוציא אגרות שלא יסתרו את האגרות הראשונות, אלא יוסיפו עליהם.
הגאון מוילנא מסביר שאם היו שולחים מיד שליחים נוספים, ההודעה היתה מתקבלת בסקפטיות ובחוסר אמון. כדי להבטיח שיאמינו לספרים השניים, יש צורך שאותם שליחים שהביאו את האגרות הראשונות יביאו גם את האגרות השניות. מרדכי חיכה שהרצים יחזרו, ובמקום לתת להם לנוח, שלח אותם שוב מבוהלים ודחופים עם האגרות השניות (ע"פ פירוש הגר"א בסדר עולם רבה כ"ט). המרחק בין שושן לקצה הודו וקצה כוש הוא כ- 3850 קילומטר לכל כיוון. לקח לרצים 35 ימים להגיע לשם, ולכן מהירותם הממוצעת היתה 110 ק"מ ליום. לא רע בכלל לאותם זמנים!
הסבר מאלף נוסף ניתן ללמוד מאירועי החודשים האחרונים. כדי לארגן הפגנה מכובדת, צריך חשבון בפרצוף ספר (פייסבוק) או טוויטר. גם אז לוקח מספר ימים עד שההודעה עוברת מפה לאוזן. כך קרה בתוניס, מצרים, לוב ואפילו פרס. היהודים והשלטון בפרס בתקופת מרדכי לא היו שונים בהרבה, מלבד עניין הפייסבוק. לכן כשאסתר ביקשה שמרדכי ילך ויכנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, מרדכי ניגש ישר למלאכה וצייץ או עדכן את הקיר שלו בבקשת התכנסות. הדבר לוקח חודשיים! בהתכנסות שנערכת בסביבות כ' סיון מתחיל הצום של שלושת הימים, ובכ"ג סיון המן נתלה. מיד נשלחים הרצים "מבוהלים ודחופים", בלי שהות של יום אחד כדי לבטל את רעת המן האגגי. האין זה הסבר הגיוני יותר שאינו סותר אף פסוק מפורש? (ע"פ אראל סגל).
כדי לחגוג פירוש זה, הציבור מוזמן לקידושא רבא בשבת פרשת קרח, כ"ג סיון על חשבוני! זה גם בר המצווה של בני ישי אהרן.
פורים שמח ושבת שלום.