עד שהמלך במסיבו, נרדי נתן ריחו

קוד: ביאור:שיר השירים א12 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

הכלה אומרת:
שיר השירים א12: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ"

נרדי נתן ריחו

נרד הוא צמח ריחני, שנזכר יחד עם בשמים אחרים גם בפסוקים נוספים:

• שיר השירים ד13: "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים, כְּפָרִים עִם נְרָדִים. נרד וכרכם, קנה וקנמון, עִם כל עצי לבונה, מר ואהלות, עִם כל ראשי בשמים"

הכלה משוה את החתן לבשמים, גם בפסוקים הבאים:

• שיר השירים א13: "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי יָלִין. אשכל הכפר דּוֹדִי לִי, בכרמי עין גדי"

מכאן נראה, שגם בפסוק שלנו, נרד הוא משל לחתן. הכלה משבחת אותו ואומרת שריחו הטוב נודף למרחוק (אורי מילר, ויקיטקסט).

עד שהמלך במסבו

מְסִבּוֹ = המקום שהוא מֵסֵב בו; הכוונה לסעודה שאוכלים בהסבה, כמנהג מלכים; או לדיון בענייני הממלכה שהתקיים סביב שולחן עגול.

1. אם החתן הוא המלך, יש לפרש עד = תיאור זמן (עדיין): "גם כשהמלך עדיין מסב ועוסק בענייני הממלכה, ואינו נמצא עמי, אני מרגישה את ריחו הטוב".

2. ואם החתן אינו המלך, יש לפרש עד = תיאור מקום: "עד המקום שבו המלך מסב מגיע ריחו הטוב של חתני".