קוד: ביאור:שיר השירים א12 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ"
שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים, כְּפָרִים עִם נְרָדִים. נרד וכרכם, קנה וקנמון, עִם כל עצי לבונה, מר ואהלות, עִם כל ראשי בשמים"
צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי יָלִין. אשכל הכפר דּוֹדִי לִי, בכרמי עין גדי"
1. רבי מאיר דרש זאת לגנאי - הכלה ניצלה את העובדה שהמלך נמצא במסיבה, והבאישה את ריחה, כלומר בגדה בו; והנמשל הוא חטא העגל. השימוש בפועל "
נתן ריח " הוא לשון נקיה, למעשה היה ראוי לכתוב "הבאיש ריח" (רש"י).
2. ורבי יהודה חלק עליו וטען שיש לדרוש את שיר השירים רק לשבח - הכלה נתנה ריח טוב, שהגיע עד למקום שבו המלך מסב; והנמשל הוא "נעשה ונשמע". לפי זה הפועל "נתן ריח" מתפרש כפשוטו - כמו ברוב התנ"ך - נתן ריח טוב.
1. אם החתן הוא המלך, יש לפרש עד = תיאור זמן (עדיין): "גם כשהמלך עדיין מסב ועוסק בענייני הממלכה, ואינו נמצא עמי, אני מרגישה את ריחו הטוב".
2. ואם החתן אינו המלך, יש לפרש עד = תיאור מקום: "עד המקום שבו המלך מסב מגיע ריחו הטוב של חתני".