שיר השירים - המשל - פרק א

קוד: שיר השירים - המשל - פרק א בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: איתן פינקלשטיין

אל:

הנערה חולמנית, מדברת אל עצמה. היא מתאוה לאהובה, המלך בירושלים. רוצה היא שיישק לה, מתאווה גם לריחו הטוב. עלמות רבות נמשכות אחר ריחו הטוב. הנערה, בחלומותיה, מבקשת מדודה שימשוך אותה אחריו וייקחה לחדרו, כך היא תשמח בו.

הנערה פונה אל חברותיה, בנות ירושלים, ומסבירה שיש סיכוי לאהבתה. למרות שהיא שחרחורת היא נאוה, ובתחילה אף פגם זה לא היה בה. אחיה החורגים הם ששלחו אותה לשמור על הכרמים, ואילו לפני כן, היא לא שמרה אפילו על כרמה שלה. היא לא היתה רגילה למלאכות בזויות, היכולים לפגוע ביופיה ותומתה. פעם, לפני מות אביה, כל כבודה היה כבת מלך, פנימה.

הנערה פונה אל הדוד ומבקשת ממנו שיגיד לה היכן הוא רועה. היא אינה מעוניינת להתבזות בפני חבריו, בחיזור שאינו לפי כבודה. הדוד לא מגלה לה היכן הוא רועה, הוא רוצה שהיא תתאמץ על מנת לפוגשו, אך גם אינו רוצה שתתבזה בגלוי לעיני חבריו. הדוד אומר לה שתחפש אותו בעצמה, שתלך כרועה בעקבי הצאן. אם תתאמץ, הם ייפגשו... אך יש עוד זמן.

הדוד שמח על חיזורי נערתו, ומדמה אותה לסוסתו האהובה והנאמנה. הוא מבטיח לה להשקיע ולטפח את יופיה. הנערה ששמחה על גילויי אהבתו, רוצה לזרז את מימוש אהבתם. היא פונה אל הדוד וקוראת לו להפסיק להסב בביתו ולבא אליה לביתה שבעין גדי.

הדוד מאוהב, מביע את הערכתו ואהבתו - "הינך יפה רעייתי". הנערה מבינה את תגובתו כהסכמה להזמנתה, מחזירה לו מילות אהבה וממשיכה לרוץ הלאה, היא נסחפת. היא מדמיינת את הבית שיבנו יחדיו. נראה לה שיש בסיס די חזק לאהבתם.

[המשך בפרק ב...]