המלך חוזר לגנו, אוכל ושותה, אך הוא חש שהוא זקוק למגדים אחרים, למגדי הנערה. הוא מותיר את הבשמים והמגדים לחבריו. שישתכרו. הוא, כל מעייניו, אליה נתונים. הדוד יוצא לבדו לכיוון ביתה שבעין-גדי.
חלק ד
לילה. הנערה ישנה אך ליבה ער. נראה שחשש קל נוקף את ליבה על שסירבה להפצרות אהובה. הדוד מגיע לבדו לביתה, דופק הוא על דלתה. זקוק הוא לה, לאהבתה. הוא גם זקוק למחסה שתתן לו, שראשו נמלא טל קווצותיו רסיסי לילה. הנערה, ממשיכה בסירוביה. עתה היא מתרצת תרוצים. מכאיבה היא לדודה, דוחה אותו בביזוי. רק כשדודה שולח את ידו מן החור, מעיה הומים עליו. היא מתחרטת ורודפת אחריו, אך דודה חמק עבר. מחפשת היא את דודה. מחיר כבד עליה לשלם על סירוביה. השומרים מכים אותה, פוצעים אותה, נושאים את רדידה מעליה. עתה, מבקשת היא מחברותיה בנות ירושלים שדווקא יעוררו את האהבה, שיאמרו לדודה שהיא מצטערת, שהיא רוצה בו, שחולת אהבה היא. בנות ירושלים שואלות את הנערה מה כל-כך מיוחד בדודה, והנערה מתארת באריכות את אהובה.