בנות ירושלים מוכנות לעזור, הן שואלות את הנערה היכן היא חושבת שיוכלו למצוא את דודה. הנערה עונה שהיא שחוששת שבעקבות סירוביה ירד דודה לגנו, ושעתה תר הוא אחר שושנים אחרות. הנערה חוששת שהוא הבין שאין לו ברירה אלא לדפוק בדלתות נערות אחרות. עם זאת, טוענת הנערה, אם תמהרו להודיע לו על אהבתי, יש עוד סיכוי. היא מאמינה שעדיין היא לדודה וגם דודה לה, שבלב שניהם עדיין פועמת האהבה ההדדית, למרות שכרגע אהובה נאלץ לרעות בשושנים.
חלק ה
הדוד שמח על שהנערה חזרה בה, וגילתה לו על אהבתה. הוא מנחם אותה ואומר לה שיפה היא בעיניו. הוא מסביר לה שגם אם שישים המה מלכות ושמונים פלגשים, גם אם לוקט הוא שושנים, חשוב שתדע שאחת היא יונתו תמתו, הן כי בשל העובדה שבה בחר כאהובת ליבו, והן בשל סגולותיה הגלויות שהכל מהללים אותה עליהן.
הדוד נזכר בהשתקפות פני אהובתו, יורד לגנו לראות האם כבר פורח גנו, האם עבר די זמן לפריחת אהבתם. הדוד כבר אינו יודע את נפשו, אוסר מרכבותיו ויוצא אל נערתו.