קוד: השבועות בשיר השירים בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
בשיר השירים ישנם ארבעה פסוקים הכוללים השבעה; שני הראשונים זהים, הרביעי דומה להם, והשלישי שונה:
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ? שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי"
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה"
חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם"
הכלה מאוהבת ומאושרת, והיא רוצה לעזור לחברותיה ונותנת להן עצה טובה: "יש בכן רגש של אהבה, יש לכן יכולת לאהוב, אבל היא רדומה ומחכה לאדם המתאים, לבן הזוג המיועד לכן; אל תעירו ואל תעוררו את האהבה שבליבכן עד שתמצאו את אותו אחד שיחפץ בכן ואתן תחפצו בו". חפץ הוא רצון הנובע מתוך מחשבה תועלתית; הכלה אומרת: "חכו עד שתבדקו שיש ביניכם חפץ, רצון הדדי שמבוסס על מחשבה והתאמה הגיונית, ורק אז העירו את רגשות האהבה; אל תבזבזו אותם לפני הזמן!".
ובנמשל: גם את האהבה שבין כנסת ישראל לבין ה' צריך לשמור לזמן המתאים, עד שתחפץ, עד שיגיע הזמן של רצון הדדי הנובע מהגיון ומחשבה; מכאן דרשו חז"ל שה' השביע את ישראל "
שלא יעלו בחומה" ו"
שלא ידחקו את הקץ" - שלא ינסו לעלות בבת אחת לארץ ישראל לפני הזמן המתאים (תלמוד בבלי, כתובות קי ועוד).
וכך נאמר על תקופת הגאולה,
מלאכי ג12: "וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם, כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ
חֵפֶץ, אָמַר ה' צְבָאוֹת
" - ארץ אהובה ורצויה (רמי ניר).
2. בנות ירושלים אוהבות גם הן את החתן; הכלה חוששת שהן ינסו, מתוך קנאה, לפגוע באהבתו של החתן אליה, ומשביעה אותן שלא יעשו כך: "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה שביני לדודי, לשנותה ולהחליפה ולבקש ממני להתפתות אחריכם... כל
עוד [האהבה] תקועה בליבו והוא
חפץ בי.
"
(רש"י על שיר השירים ב7; ודומה לכך פירש בשאר הפסוקים). עוד על חששותיה של הכלה, ראו במאמר
השבעתי אתכם בנות ירושלים / יהודה אייזנברג.
ובנמשל: האומה הישראלית משביעה את אומות העולם שלא ינסו לפגוע באהבה שבינה
לבין ה'. היתרון בפירוש זה הוא, שלכל ארבע השבועות ישנה משמעות דומה:
בשלוש מתוכן הכלה משביעה את בנות ירושלים שלא יפגעו בקשר שבינה לבין החתן,
ובשלישית היא משביעה אותן שיעזרו לקשר ביניהם - ימצאו את החתן ויגידו לו
שהיא חולת אהבה.
ואשביע בנות ירושלים שלא יעירוני עד שיגיע עת חפץ האהבה" (אבן עזרא על שיר השירים ב5). או: הכלה נמצאת עם אהובה, והיא מבקשת מחברותיה שלא יעירו אותה בבוקר: "
כרועה, היא משביעה אותן בשם יצורי חמד אלה... או בשביל שגם הן, כהאהבה, אוהבות את השקט, ונבהלות ונעלמות לקול כל אוושה קלה... שלא תעירו את האהבה משכרון מנעמיה..." (ש' ל' גורדון).
וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת" (ע"פ גליה).