טוב לכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה

קוד: ביאור:קהלת ז2 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

קהלת ז2: "טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל, מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה;  בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ".

טוב יותר ללכת אל בית שבו מתאבלים על מת, מללכת אל בית שבו חוגגים במשתה ושמחה;  כי המבקר בבית-אבל ייזכר במוות, אשר הוא סוף כל האדם ויהיה גם הסוף שלו; וכתוצאה מזה הוא יעריך יותר את העובדה שהוא עדיין חי, ו ייתן אל ליבו לנצל את חייו טוב יותר.

עצות

נניח שיש לוויה וחתונה באותו זמן, או "שבעה" ו"שבע ברכות" באותו זמן, ואתם לא יכולים ללכת לשניהם. לאיזה מהם כדאי ללכת? על-פי שלמה המלך, יש ללכת ללוויה, וזאת משתי סיבות:

• באשר הוא סוף כל האדם - הלוויה היא דרכו האחרונה של האדם - אם לא תלווה אותו הפעם, לא יהיו לך עוד הזדמנויות לכבד אותו; אבל החתונה היא רק אירוע אחד מתוך רבים - אם לא תבוא לחתונה, תוכל לבוא לחנוכת הבית, לברית של הבן, לבר מצוה או סתם לביקור ידידות.
  
• והחי יתן אל לבו - בלוויה או בבית-אֵבֶל מדברים על תכונותיו הטובות של המת - תכונות שיש להן חשיבות לטווח ארוך ונזכרות גם אחרי מותו, והאדם החי שבא לשם שומע את הדברים ולומד מה באמת חשוב בחיים; אבל בחתונה לא לומדים שום דבר חשוב - לכל היותר "לומדים" על אוכל, מוסיקה וריקודים...
  

ואפשר גם להסביר:

• באשר הוא סוף כל האדם - אדם המשתתף בלוויה נזכר במוות, שהוא סופו של כל אדם; הוא נזכר שגם סופו יגיע, ולכן -
  
• והחי יתן אל לבו - הוא נותן אל ליבו את ערכם של החיים, ולומד לנצל את חייו בצורה טובה יותר (ע"פ גליה).