חייה של נעמי - הגיבורה האמיתית במגילה

קוד: חייה של נעמי - הגיבורה האמיתית במגילה בתנ"ך

סוג: מניעים2

מאת: הדס ניצן

אל: כפית ה'תשס"ב אב

היה היו פעם שני אנשים נחמדים. לאישה קראו נעמי ולאיש קראו אלימלך. נעמי ואלימלך חיו להם במואב יחד עם הבנים מחלון וכליון באושר ועושר, עד שיום אחד נוחתים עליהם אסונות - אלימלך, מחלון וכיליון מתים באופן מסתורי ביותר (וכמו שנראה בהמשך, הם גם מאבדים את רכושם). נעמי שלנו מחליטה לעזוב את מואב ולחזור למולדת - יהודה. היא יוצאת לכיוון יהודה ובדרך מציעה לכלותיה, רות וערפה, לחזור. כשהן מסרבות היא מבקשת מהן עוד פעם וממש משדלת אותן לחזור למואב ולתת לה לחזור ליהודה לבד (רות א' ז - יט).

השאלה המתבקשת היא - למה נעמי מנסה "להפטר" מהכלות שלה? נכון, אין לה עוד בנים שיוכלו להתחתן איתן, אבל היא הרי יודעת שיהיה לה ממש קשה לחיות ביהודה לבד, בלי בעל ובנים שיעזרו לה, אז שלפחות תשאיר לעצמה את האופציה שהכלות יפרנסו אותה. היא הרי אישה מבוגרת וקשה לה לפרנס את עצמה לבד! חוץ מזה, רות וערפה מוכנות בשמחה ללכת איתה ליהודה. עובדה שכל השיחה הזו מנוהלת בעצם מחוץ לשערי העיר (פסוק ז: "ותצא מן המקום... ושתי כלותיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה"). אנחנו לא יודעים איפה בדיוק הן היו בדרך בין מואב ליהודה, אבל מה שבטוח זה שרות וערפה כבר עזבו את עיר הולדתן עם נעמי. זה מראה בצורה ברורה מאוד שהן רוצות ומוכנות לחזור איתה. אז למה היא דוחה את החסד שלהן? והכי חשוב - כרגע הן הכי קרובות אליה. אנחנו רואים שבהמשך, כשהיא מגיעה ליהודה, כמעט כל מי שנמצא שם זה רק אנשים שמכירים אותה ולא קרובי משפחה, חוץ מבועז והגואל שהם קרובים אבל רואים אח"כ שהם לא עוזרים מיוזמתם (נקודה למחשבה - האם יש כאן רמז לביקורת כלפיהם?). והן רוצות לעזור! אבל נעמי לא רוצה שהן יהיו איתה ביהודה וממש מפצירה ברות וערפה שיתנו לה ללכת לבד. למה?

נעמי מבינה שכל האסונות שנחתו עליהם (מות אלימלך, הבנים ואובדן הרכוש) קרו להם בגלל שהיה רעב גדול בארץ ובמקום לעזור ולתמוך בעניים הם בחרו לעזוב למואב כדי שלא יצטרכו לתרום כספים. זה מעשה מאוד אנוכי לכל הדעות. לכן כאן נעמי מנסה לתקן את המצב ולהחזיר אותו לקדמותו - הרי להיות אנוכי זה לא טוב אז היא מבקשת מרות וערפה שיחזרו למואב ולא חושבת על הקשיים שיהיו לה. נעמי מצטיירת כאן כהתגלמות האהבה לזולת - למרות שיהיה לה מאוד נוח ביהודה עם שתי הכלות שיעזרו לה היא מעדיפה שהן יחזרו למואב, לחיים הקודמים שלהן, כי היא יודעת ששם יהיה להן יותר טוב. היא יודעת שביהודה הן לא ירגישו נוח כ"כ להיות הגויות היחידות בעיר שכולה יהודים. אם הדבר הנכון שהיא ואלימלך היו צריכים לעשות זה להשאר ביהודה, לעזור לעניים ובכלל לא להכיר את רות וערפה, אז התיקון הוא לחזור ליהודה, לחיות בעוני ולנתק את הקשרים איתן.

אבל אז רות מודיעה לה בדרמטיות שהיא רוצה להתגייר ונעמי רואה שאין לה ברירה אלא להסכים שרות תצטרף.

הן מגיעות ליהודה ומנסות להתאקלם. אבל מה שהכי קשה להן זה התדהמה של כל אנשי העיר - הם זוכרים את נעמי עשירה ופתאום הם רואים אותה עניה מרודה, אלמנה ואם שכולה. זו הרגשה נוראית עבורה לדעת שעכשיו היא בשפל המדרגה וצריכה להזדקק לחסדים של אחרים. היא, שעד לפני כמה שנים יכלה לכלכל את עניי העיר בזמן הרעב הכבד.

אבל אז יש חוט של תקווה - הזמן הוא תחילת קציר שעורים ורות הולכת ללקט שיבולים. "במקרה" היא מגיעה לשדה של בועז, שהוא "במקרה" גם קרוב של נעמי, שמקבל אותה בסבר פנים יפות ודואג לה. איזו שמחה! עכשיו יהיה מה לאכול בבית!

אחרי כמה חודשים, בסוף תקופת הקציר נעמי מבקשת מרות משהו מאוד מוזר ותמוה - "ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן, אל תודעי לָאיש עד כלותו לאכול ולשתות. ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגילית מרגלותיו ושכבת, והוא יגיד לך את אשר תעשין" (ג' ג-ד). רגע, מה בדיוק היא מנסה לעשות? רק אחרי שרות עושה את מה שנעמי אמרה לה אנחנו מבינים שהיא בעצם אומרת לרות שתלך אל בועז ותגרום לו להבין שהיא רוצה להתחתן איתו, או בקיצור - שתציע לו נישואין. וכאן מתעוררת לנו שאלה - למה נעמי אומרת לה את זה? על מה היא חושבת כשהיא מורה לה להציע לבועז נישואין בדרך כל-כך לא שגרתית? חוץ מזה, הרי באותה תקופה הבעל היה זה שיוזם את הנישואין ולא האישה וכאן נעמי מחליטה שרות תלך בניגוד לכל הנורמות החברתיות ותיזום את החתונה. ועוד משהו, מי ערב לה שבועז יסכים להתחתן איתה בכלל? אולי היא סתם תעשה מעצמה צחוק?

כאן אנחנו רואים תכונה מאוד חשובה אצל נעמי - היא מציאותית. היא יודעת שהן חייבות מישהו שיפרנס אותן. אין מה לעשות. היא רואה לטווח רחוק - עכשיו יש להן אוכל בזכות העונה, עונת קציר שעורים וחיטים. אבל מה יהיה אחר-כך? במשך כל התקופה הזו שרות הלכה ללקט שעורים אצל בועז, נעמי קיוותה שיצא מההכרות הזו משהו... משהו כמו חתונה למשל. אבל מגיע סוף עונת הקציר והיא רואה שבועז לא עושה שום דבר בקשר לרות. היא יודעת שבועז הוא האפשרות הכי הכי טובה שיש לרות בתור בעל כי הוא גם יכול לגאול אותה וגם לפרנס אותה בזכות השדה. היא מבינה שרות לא במקרה הגיעה לשדה שלו אלא שזה היה מיועד משמים שהם יפגשו. אבל שום דבר עדיין לא קרה ועונת הקציר מסתיימת! אין זמן לשבת ולחכות לבועז שיתחיל ליזום חתונות! הן עלולות לגווע ברעב עד שבועז יגיע למסקנה שהוא רוצה להתחתן עם רות. לכן נעמי לוקחת סיכון, ואומרת לרות ליזום את הנישואין בצורה הכי לא שגרתית שיש כדי לעורר את בועז.

כשהבן של רות ובועז נולד יש תחושה שהוא גם הנכד של נעמי למרות שאין שום קשר ביולוגי בינו לבינה. בעצם, רק בזכות ההחלטה של נעמי לחזור ליהודה והפעילות מאחורי הקלעים עם בועז ורות, הוא נולד. ורק בזכותה נולד אחר-כך דוד המלך.