קוד: ביאור:משלי יא28 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יא28: "בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפֹּל, וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָחוּ
"
אדם עשיר, אשר בטוח שעושרו יישאר תמיד איתו, ובטוח שעושרו תמיד יגן עליו מכל צרה, עלול ליפול ולהתייאש אם עושרו יאבד; ולעומתו -
אנשים עשירים, המתייחסים לעושרם כאל עלה נידף, מודעים לכך שהם עלולים להפסיד אותו, ואינם סומכים עליו - הם צדיקים, והם יפרחו וישגשגו גם אם יאבדו את עושרם.
מתנדבים בארגוני חסד יודעים לספר על משפחות רבות שהיו עשירות, ובבת אחת נפלו וירדו מנכסיהן, וכתוצאה מכך גם נפלו ברוחן והתייאשו. ספר משלי ממליץ להתכונן מראש לאפשרות הזאת:
בטח = האמין שיעזור, ויש לו גם משמעות מוחשית - "נשען"; בוטח בעשרו הוא ייפול = מי שמתייחס לכספו כמו גזע של עץ, שאפשר להישען עליו, עלול ליפול יחד איתו - כשהעושר ייפול, גם הוא ייפול ברוחו ויתייאש.
וכעלה צדיקים יפרחו = הצדיקים מתייחסים לכספם כאל עלה של עץ, עדין ורופף ואי אפשר להישען עליו. לכן, גם כשהעושר נופל, כמו עלה הנושר מהעץ, הם לא מתייחסים לנפילה כאל "סוף העולם" אלא כאל הזדמנות להתחלה חדשה, ולכן יפרחו.
או: הצדיקים מתייחסים לכספם כאל עלה כותרת של פרח, שהוא קישוט חיצוני בלבד. כשעלי הכותרת נושרים, צומח במקומם הפרי; כך גם העושר - כשהוא נופל, הצדיקים רואים בכך הזדמנות לתת פירות בתחומים אחרים; במקום להשקיע את רוב זמנם בעסקים חומריים, הם עכשיו פנויים לעסוק ברוחניות.
1. אפשר לפרש ש-
בוטח בעושרו הוא ניגוד של
צדיקים - "ואנו
נלמד מכאן,
שהבוטח בעושרו הוא רשע, והרי עצם בטחונו בעושרו היא מידה של
רשע. וכן נלמד מהתקבולת על
הצדיקים, שעניים הם, ושאין הם בוטחים אלא באלהים
- והבטחון באלהים הרי הוא מידה של צדיקים
"
(אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 247). לפי זה, הנפילה של הבוטח בעושרו היא חומרית - מכיוון שהוא רשע ובוטח בעוצם ידו, ה' יעניש אותו ויפילו ממעמדו.
2. ואפשר לפרש ש-
בוטח בעושרו הוא ניגוד של
כעלה - האדם הסומך על עושרו הוא ניגודו של האדם המתייחס לעושרו כאל עלה נידף: "העשיר -
עשרו עיקר, ולכן, כאשר תיפול העשירות... אז גם
הוא ייפול, כי העיקר שלו נפל... אבל הצדיקים, להם
העושר רק
כעלה של אילן, ואינו עיקר. ודרך העלה, אף על פי שנפל בימות
הגשמים, אחר כך בימות החמה חוזר ופורח כמו שהיה. ולכן,
הצדיקים, אף על פי
שנפלו כעלה,
יפרחו ויעמדו...
"
(הגאון מווילנה). לפי זה, הנפילה של הבוטח בעושרו היא נפשית - כשהעושר שלו נופל, הוא נופל עמו ומתייאש.
3. יש שפירשו שהמילה
כעלה היא ניגוד של
ייפול, ומציינת עליה מעלה מעלה: "ככל הלשונות שעניינן צמיחה, מציין הפועל
פרח לא רק את הפריחה במובן המצומצם, אלא גם גדילה והתרוממות... הצדיקים יעלו מעלה מעלה...
עלה זה אינו אלא כלל העלים שבגבהי האילן. במרומים הם ורעננים; הצדיקים יהיו כמוהם
"
(אברהם אהוביה, שם).
4. ויש שפירשו "וכמו העלה, שיצא תחתיו הפרח, כן יפרחו הצדיקים לעשות פרים
"
(רלב"ג), ודומה לזה "יפרחו כעצי האילן
"
(מצודת דוד).
למילים בפסוק זה ישנה משמעות כפולה, והדבר מעשיר את משמעות הפסוק (ע"פ מטמונית למשפחות סופרים):
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ".
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא ירא[יִרְאֶה] כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי"
בוטח בעשרו הוא יפול - זה המן, וכעלה צדיקים יפרחו - זה מרדכי ואסתר. ד"א: בוטח בעשרו הוא ייפול - זה קורח, וכעלה צדיקים יפרחו - זה משה וסנהדרין" (מדרש משלי (בובר)).