קוד: ביאור:משלי יט26 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יט26: "מְשַׁדֶּד אָב, יַבְרִיחַ אֵם, בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר
"
- אולם, אם לא תחנכו היטב את בנכם, הוא עלול להביא שוד ושבר על האב, ולהבריח את האם מביתה, כי יהיה זה בן שמעשיו מביאים בושה וחרפה.
משדד - מלשון
שוד ושבר (צרה כללית), או מלשון
שוד וגזל (צרה ספציפית): "הנה,
הבן שהוא
מביש ומחפיר הוריו לרוע
מנהגיו ורדיפתו אל התאוות, הוא סבה
שישודדו שודדים
אביו כדי שיחלק מהשלל עמם,
או אולי לווה מהם ויבאו להפרע מהאב
"
(רלב"ג).
הפסוק מתאר בן רע, אולם המשמעות המעשית של הפסוק אינה ברורה; ייתכן שהמשמעות המעשית קשורה לפסוק הקודם, המדבר על חינוך הילדים, ובפרט, חינוך של ילד
לץ. הפסוק שלנו מלמד, שאם ההורים אינם מחנכים בזמן את בנם הלץ, לא רק הילד יסבול, אלא גם הם - כי הלץ יבזה אותם, יביא עליהם בושה וחרפה: "ולזה ראוי לאב ולאם שייסרוהו בקטנותו, שלא יבואם ממנו זה ההפסד
"
(רלב"ג).
יש מפרשים, שהפסוק מתאר את ההשפעה השלילית של ילדים לא-מחונכים על יחסי הזוגיות בין ההורים
(מצודות). רש"י הביא כדוגמה את ישמעאל, הבן שעשה מעשים מבישים ומחפירים, ובכך גרם צער רב לאביו, ואילץ את אמו לברוח: "ע"י שראתה שרה את בן הגר המצרית משחק לעבודת גלולים וגילוי עריות, גרם זה שנשתלחה אמו, וירע הדבר מאד בעיני אברהם
"
(רש"י).
מביש - בדרך-כלל פירושו: כושל ועצל (פירוט), אולם כאן הוא מקביל אל:
מחפיר, הקבלה שמזכירה את
ישעיהו כד23: "וְחָפְרָה
הַלְּבָנָה
וּבוֹשָׁה הַחַמָּה
".
הקבלה טובה יותר היא
ירמיהו טו8-9: "עָצְמוּ
לִי אַלְמְנֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, הֵבֵאתִי לָהֶם עַל
אֵם בָּחוּר
שֹׁדֵד
בַּצָּהֳרָיִם; הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פִּתְאֹם עִיר וּבֶהָלוֹת.
אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, נָפְחָה נַפְשָׁהּ, באה[בָּא]
שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם,
בּוֹשָׁה
וְחָפֵרָה
". הפסוקים מדברים על אימהות אלמנות, הסובלת משודדים, וגם מבושה וחרפה. ייתכן שיש כאן גם משל לאומה הישראלית, האומללה בגלל בניה - בני ישראל החוטאים - המביאים עליה בושה וחרפה, ומבריחים אותה מארץ ישראל.