חדל בני לשמוע מוסר, לשגות מאמרי דעת

דקויות

המפרשים הציעו הסברים רבים לפרדוקס שבפסוק.

1. יש מפרשים שהדגישו את המילה לשמוע: הפסוק מתייחס לתלמיד שאוהב רק לשמוע וללמוד, אבל הידע שלו נשאר תיאורטי, הוא שוגה בדמיונות על אמרי דעת ולא מיישם אותם במציאות; יושב כל היום ב"כולל" ומחדש חידושים על הלכות שכירות (למשל), אבל לא יוצא לעבוד וכך אין לו הזדמנות לקיים את מה שלמד. החכם מוכיח אותו: חדל, בני, לשמוע מוסר - תפסיק לשמוע ותתחיל לעשות; תפסיק להיות כמו סוחר המוסר דברי חכמה מאדם לאדם; צא מבית המדרש ולך ליישם את מה שלמדת בעולם המעשה! (ע"פ רלב"ג, ש'ל' גורדון, והרב צוקרמן);

2. יש מפרשים שהדגישו את המילה לשגות: הפסוק מתייחס לתלמיד שאוהב רק לעשות דברים, אבל מכיוון שהוא חדל לשמוע מוסר, הוא לא מקשיב ולא לומד, וכך עושה הרבה שגיאות. החכם מוכיח אותו: חדל, בני, לשגות מאמרי דעת, ובוא לשמוע מוסר! (רש"י), או: בני! בגלל שאתה חדל לשמוע מוסר, אתה שוגה מאמרי דעת! (ע"פ הרב דוד קליר), או: חדל, בני להיות כמו הבן שנזכר בפסוק הקודם - "בן מביש ומחפיר"! תתחיל לשמוע מוסר! (רבי יונה).

שני הפירושים משלימים זה את זה: הפירוש הראשון מדגיש את חשיבות המעשה, והפירוש השני מדגיש את חשיבות הלימוד. במציאות "אלו ואלו דברי אלהים חיים", יש לשלב בין לימוד לבין מעשה.

יש מפרשים שפירשו באופן מקורי את אחת המילים בפסוק:

3. בני = בְ-נִי. המילה ני משמעה נהי, בכי. חדל בני לשמוע מוסר =; חדל לשמוע מוסר בנהי ובכי, אלא שמע מוסר בשמחה (ע"פ מאמר של הרב מלכיאל ב"מגדים").

4. חדל = חלד = עולם = נצח: עד עולם, בני, עליך לשמוע דברי מוסר, ולשגות = לחשוב תמיד על אמרי דעת (דעת מקרא). 

ויש מפרשים שפירשו שהמוסר בפסוק זה הוא מוסר שלילי, שאכן ראוי להפסיק ולשמוע אותו:

5. בני, חדל להתייחס ברצינות לאנשים שמנסים לייסר אותך בהפחדות ואיומים על גיהנום - אל תבין את הדברים האלה כפשוטם, כי אז תהיה שוגה מאמרי דעת; אלא קיים את המצוות מאהבה. המוסר הוא לא מוסרות אלא מסרים (ע"פ אלחנן לוטוק).

6. חדל בני לשמוע את דברי המוסר של אנשים רעים, שמנסים לגרום לך לשגות מאמרי דעת (רבי יונה, מצודות, יסוד מלכות).

לפירושים נוספים, ראו "עצות" ו"הקבלות".

הקבלות

יש שפירשו את הפסוק בהקבלה ל תהלים נ16-17: "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים: מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי, וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ, וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר, וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ?!": "והנה, כבר ידוע שאינו דומה חוטא חכם לחוטא עם הארץ, כי חוטא עם הארץ עונשו קל ויוחן, לפי שלא למד, אבל חוטא חכם עונשו גדול לפי פגמו, שהוא עושה להיפך ממה שלמד... וזהו עניין אמרו בסמוך: חדל בני לשמוע מוסר, לשגות מאמרי דעת, כלומר: חדל ללמוד, אם כוונתך לעשות להיפך ממה שלמדת" (רמ"ד וואלי); וכן אמרו חז"ל: "מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידין".

אולם, בדברי חז"ל מצאנו גם דעה הפוכה. על ירמיהו טז11: "וְאֹתִי עָזְבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ", אמרו: "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו! מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב!" (ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא, איכה רבה פתיחה ב), וכן אמרו: "למד תורה אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה!" (רב הונא שם). מכאן שגם מי שעוזב את ה' א-להי ישראל ונותן התורה - מוטב שיעסוק בתורה. כי אם יעסוק בתורה, יפגוש את המאור שבה, והדבר עשוי להשפיע לטובה על אישיותו.