לא להשתמש בשקר נגד שקר

הקבלות

אל תהי עד חינם ברעך

בתורה כבר נאמר, שמות כ12: "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר ", דברים ה16: "ולֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא".

בפסוק שלנו נאמר שאסור להיות עד חינם. מה ההבדל?

1. יש מפרשים "חינם = שלא לצורך, כגון שאתה בא להעיד עליו יחידי... ונמצא שאין כוונתך זולתי להוציא שם רע..." (רבי יונה, על-פי תלמוד בבלי פסחים קיג:; וכן הגר"א), כלומר עדות אמיתית אך ללא תועלת מעשית.

2. ויש מפרשים "חינם = דבר שלא ידעתו" (מצודת דוד), כלומר עדות שאינה מבוססת על ידיעה ברורה אלא על שמועות: "בעבור אמונת רעך... על כי ידעת שדבריו אמת".

3. ויש מפרשים "לחייבו על דבר שלא עשה, שהוא חינם..." (מלבי"ם), כלומר עדות שקר, ולפי זה החידוש העיקרי של הפסוק הוא דחיית הסיבות וה"תירוצים" שאנשים משתמשים בהם כשהם משכנעים את עצמם לשקר: "בל תעיד עדות על חברך לחייבו על דבר שלא עשה, שהוא חינם: בין אם תעשה זה מחמת שכר, שעל זה אמר והפתית, רוצה לומר, שתרויח פת לחם על-ידי שפתיך, ובין אם תעשה זה להשיב לו גמול על הרע שעשה לך, שעל זה אמר אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו, ובין אם תעשה זאת מצד שהוא רגיל להשכיר את עצמו להיות עד שקר, ותאמר אשיב לאיש כפעלו; לא תעשה כן בשום אופן" (מלבי"ם).

והפתית בשפתיך

1. יש מפרשים מלשון פיתוי - אל "תתפתה לרעך בדיבורך" (רש"י), "אף אם בשום פעם פיתית אתה לרעך בשפתיך לעשות כזאת, עם כל זה אתה לא תעשה כן" (מצודת דוד). ומצאנו ביטוי דומה ב משלי כ19: "גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל, וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב".

2. ויש מפרשים מלשון פתיתים, כמו ב ויקרא ב6: "פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן, מִנְחָה הִוא" - אל תשבור ותרסק את רעך בדבריך: "פרסום החטא, הלבנת פני אדם וטחינתם" (רבי יונה).

אל תאמר "כאשר עשה לי כן אעשה לו"

1. יש שקישרו בין הפסוקים אך פירשו במשמעות הפוכה של הכרת טובה: "אל תחשוב 'אשיב להאיש הזה כפעלו, כאשר האמין לי והעיד כן אאמין לו'" (מצודת דוד).

2. ויש שדרשו את הפסוק על יחסים בין אדם לה': "אל יאמר האדם, שאעשה לקב"ה כאשר עשה לי, שהוא ברא יצר הרע ואני אלך אחריו" (הגאון מווילנה). תפקידו של האדם בעולם הוא, משלי כב21: "לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ" (פירוט), אולם ה' ברא בו יצר הרע, ולכן אומר הפסוק: "אל תאמר... אשיב לאיש כפעלו" (אשיב לו את אותו יצר רע שהוא ברא בי), אלא "תייגע עצמך בתורה, וה' יסייעך" (הגאון מווילנה).

ועוד: "שאם נתנו ה' יתברך בדוחק ובצער, לא יאמר ח"ו בליבו: כאשר עשה לי כן אעשה לו, וגם אני לא אכוין בעבודתי כראוי אלא מן השפה ולחוץ... כי הוא בוראך שהוציאך מן האין אל היש, וכל דרכיו משפט..." (רמ"ד וואלי).

אל תאמר "... אשיב לאיש כפעלו"

ה' משיב לאיש כפעלו, ולכן האדם עלול לחשוב שזו מצוה להשיב לאיש כפעלו, אולם "הוא חושב לעשות מצווה ואינה אלא עבירה; ותלמד מיוסף, שלא ציווה להרוג את אחיו כשבאו לפניו, אף על פי שהם חשבו להמיתו, וגם לא עשה אותם עבדים כמו שהם מכרוהו לעבד, ואדרבא, זן וכלכל אותם לחם כדי להחיותם, ועשאם בני חורין... ולא אמר ח"ו: כאשר עשו לי כן אעשה להם, אשיב לאנשים כפעלם, כי ידע שדבר זה אינו מסור לבני אדם כי אם בידו ית' בלבד" (רמ"ד וואלי).

הקבלות

פסוק נוסף עם הביטוי "אל תאמר" נמצא ב משלי כ22: "אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע, קַוֵּה לה' וְיֹשַׁע לָךְ"; גם שם, לפי רוב המפרשים, הכוונה היא למנוע מחשבות נקם.