קוד: מבנה משלי כד בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל:
פרק כד בספר משלי עוסק ברובו במלחמה - מלחמת הצדיקים ברשעים. הוא כולל ברובו זוגות או שלשות של פסוקים (בדומה ל פרק ג), העוסקים לסירוגין ברשעים ובצדיקים:
פסוקים 1-2: "אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה... כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם
" - אין מה לקנא ברשעים, כי הם לא מסוגלים לבנות חברה מתוקנת, ליבם מלא במעשי שוד והונאה; אבל אצל הצדיקים -
פסוקים 3-4: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת
" - הצדיקים בונים את ביתם בחכמה ואינם נזקקים למעשי שוד הונאה: "לפי שהזהיר שלא יקנא בעושר הרשעים ובשלוותם, ולא יתאווה לחברתם להרוויח בה ממון, יאמר עתה, כי אם יתעסק בחכמה ובתבונה ובדעת, מהם ישיג השלווה והעושר, מלבד מה שתשיג הנפש מהם - אחרית ותקווה
"
(ר' יונה גירונדי);
פסוקים 5-6: "גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז
" - "אחרי שהזכיר, שהעושר יימצא עם החכמה, יזכיר כי (גם) הגבורה תימצא עמה. והנה, אין החכמה חסרה דבר, כי הגבורה והעושר יימצאו עמה
"
(ר' יונה גירונדי). ולעומת גבורתם של החכמים -
פסוקים 7-9: "אֱוִיל... בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ
" - השער מסמל את מקום המלחמה - האויל לא יוכל "להשיב מלחמה שערה"; והאנשים הרעים יפגעו זה בזה: "מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ, לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ; זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ
".
פסוקים 10-12: ""הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה?!... הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת!
" - המלחמה בשיאה, והפסוקים מזכירים לנו שלא להתרפות ולא להפקיר את בני בריתנו הנמצאים בצרה.
פסוקים 13-14: "אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ... כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ
" - בעת מלחמה, רצוי לאכול דבש כדי להתחזק (ראו שמואל א יד); כך גם, בעת המלחמה ברשעים, ראוי לאכול דבש של חכמה, ללמוד דברי חכמה מתוקים ומחזקים.
פסוקים 15-16: "אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק... כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה
" - במלחמה יש עליות וירידות - הצדיק לפעמים נופל, אולם אנו מזהירים את הרשעים, שלא לנצל נפילה זו כדי לפגוע בנחלתו, כי הצדיק יקום וישוב אל נחלתו.
פסוקים 17-18: "בִּנְפֹל אויביך[אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ. פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו...
" - מלחמה היא תקופה של דין, ואסור לשמוח בה - לרשע אסור לשמוח על נפילתו של הצדיק, אבל גם לצדיק אסור לשמוח על כשלונו של הרשע.
פסוקים 19-20: "אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים... כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע
" - בתחילת הפרק, הנימוק שלא לקנא ברשעים קשור להווה - "שוד יהגה ליבם" - ליבם מלא במחשבות שוד ומרמה ואינם מסוגלים לבנות את ביתם בחכמה; הפסוקים שלנו מסכמים את הרעיון ומתייחסים העתיד - מכיוון שהרשעים אינם מסוגלים לפעול בחכמה וביושר, לא תהיה להם אחרית ותקוה.
פסוקים 21-22: "יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב. כִּי פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם...
" - עד עכשיו דובר על מלחמת הצדיקים ברשעים - המורדים בה'; עכשיו נכנסים למלחמה גם המורדים במלך, שגם בהם לא רצוי לקנא, כי סופם יהיה פתאומי.
מפסוק 23 והלאה מתחיל קטע חדש, תחת הכותרת: "גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים
". אלה משלים של חכמים אחרים, ששלמה שילב בפרק כי הם עוסקים בנושא דומה - מלחמה בין צדיקים לרשעים, והפעם בבית המשפט:
פסוקים 23-26: "הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב,
אֹמֵר לְרָשָׁע 'צַדִּיק אָתָּה '... וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב..
" - יש להבדיל בין צדיקים לרשעים, אסור לתת יחס מועדף למכרים רשעים ולהגיד שהם צדיקים, אלא יש להוכיח אותם על פשעיהם בלא משוא פנים.
פסוקים 28-29: "אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ... אַל תֹּאמַר 'כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ'
" - יש לנהל את המלחמה ברשעים ביושר וללא מרמה, בפרט בבית המשפט.
פסוקים 27, 30-34: "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ, וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ; אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ...
עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי... וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים
" - כדי שתוכל לבנות את ביתך בחכמה (כמו שנאמר בפסוקים 3-4), עליך קודם-כל להכין לך מקור פרנסה, כדי שלא תגיע למצבו של העצל, היושב בביתו ואינו יוצא לעבוד, וכך שדהו נהרס.