קוד: כמים הפנים לפנים - עבודה זוגית בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אורה רבקה ויינגורט
אל: אור הלבנה - בינה נשית במעגלי החיים (ספר)
מתוך הספר "אור הלבנה - בינה נשית במעגלי העתים", מאת אורה רבקה וינגורט, עמ' 53-55. כל הזכויות שמורות למחברת, ניתן לצלם חלקים מן הספר שלא למטרות רווח. לתגובות והזמנות: 02-5630769, sachnashim AT shoresh.org.il.
התפרסם גם באתר שורש.
על סף בקשת הגשמים, רגע לפני שבע"ה יפתחו ארובות השמים, ונזכה לשפע חיים חדש, אנו שבות ומתבוננות בתכונות המיוחדות של המים. משלל התכונות נתמקד בתכונה אחת של המים – ההשתקפות. שלמה המלך עמד על תכונה זו, והשכיל למצוא בה את תורת היחסים האנושיים:
משלי כז19: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם
"
קשר הלבבות בין האנשים דומה לראיית הפנים, דרך השתקפותם במים. מה עומקו של משל זה? להלן נעמוד על שני מוקדים בתחום ההשתקפות, ונבחן באמצעותם דרכים לשפר את יחסינו עם הסובבים אותנו, בתפילה לזכות מתוך כך למי-אהבה רבים.
ההבנה הפשוטה של "כמים הפנים לפנים" מובאת בפירוש "מצודת דוד" לפסוק: "כמו דרך המים מראה את הפנים בדומה להפנים המסתכלים בה, אם שוחקות שוחקות, כן לב האדם לאדם אם לבו טוב על חברו ייטיב גם לבו, ואם רעה תרע גם היא
".
כשם שבמים נראים בדיוק תוויות פניו של המסתכל בהם, כך יחס הזולת אלינו הוא שיקוף מדוייק של יחסינו אליו.
יחסים אנושיים נבנים ממערכת אין-סופית של פניות ותגובות נפשיות של הצדדים השונים. כאן יש גילוי 'סודי', שאם ברצוננו להיות אהובים, עלינו להיות אוהבים, אם ברצוננו להיתפס באור חיובי, עלינו מוטלת המשימה להתבונן ב'עין טובה'. מוטלת כאן אחריות גדולה על האדם, אך גם בשורה גדולה באשר לאפשרות לשינוי ותיקון יחסים 'עכורים'. טיהור הלב וריבוי החיוב בלבנו פנימה, מובילים מאליהם גם ליחס חיובי מן החוץ.
הרעיון הגדול הזה מתחיל כבר ברמה החיצונית, כפי שבא הדבר לידי ביטוי במשל עצמו – "כמים הפנים לפנים
". כמה כוח יש בפנינו ובמה שהן מביעות. חיוך מושך חיוך, זה פשוט ומוכח. אור מחזיר אור.
עם זאת, יש ליסוד זה עומק לפנים מעומק, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בפירוש רש"י על הפסוק: "לפי מה שאדם יודע שחברו אוהבו, כן הוא מראה לו פנים
". רבים מפחדים להביע את אהבתם, עד שידעו כי גם הצד השני מרגיש תחושות דומות. סביב לנקודה זו נתקעות הרבה מערכות יחסים, בנקודת הראשית ואף בהמשך. גם כאן, המיקוד חוזר להיות פנימי. בשביל לדעת שהשני אוהב, כנראה שצריך לגלות אהבה, המערכות הן מעגליות, וההשתקפויות הדדיות. אפשר להמתין כל החיים שהצד השני יעשה את הצעד הראשון, אך אפשר להפנים שברגע שאנו עושים תיקון פנימי, נוכל גם בפניו של השני, לגלות את האור שבלבנו.
עד כה עסקנו בהבנה שמצב פנינו ולבנו עתיד להשתקף אצל זולתנו, אך נכון גם לומר כי מה שאנו רואים אצל זולתנו הוא השתקפות של פנינו ופנימיותנו. זוהי תורת ה'מראה' של הבעש"ט: "שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה ש(דוגמת) אותו הרע נמצא בו בעצמו. וכמו אדם המביט בראי – אם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי, אבל אם הוא רואה לכלוך וכתם בראי, אין זה אלא משום שפניו מטונפין
"
("מאור עיניים", ריש פרשת חוקת. הובאו דבריו ב"לקוטי שיחות" י', פרשת נח, וראי שיחה זו במלואה להעמקה בדברים להלן).
מהפכה של ממש יכולה להתחולל בחיינו מתוך גילוי פשוט זה – הזולת משמש לנו כמראה. כאשר אנו רואים דופי אצלו, הלכלוך הוא למעשה אצלנו. אפשר לעמול בניסיון לנקות את הכתם במראה, ניתן להשתמש בחומרים חזקים, ואפשר אפילו להתעצבן ולנסות לשבור אותה, אך דבר לא יועיל, כל עוד לא נסיר את הכתם מעל פנינו – הוא ימשיך להתקיים.
רעיון זה מופיע כבר בדברי חז"ל: "כל הפוסל – במומו פוסל
"
(תלמוד בבלי קידושין ע.). יש לנו נטייה להשליך החוצה את מה שקורה בתוכנו פנימה. ידע זו היא חסד גדול. "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו
"
(משנה נגעים ב ה)- יש לנו נטייה להתעלם מפגמים עצמיים, והידיעה כי אנו יכולים להיות מודעים יותר לעצמנו דרך כל מפגש והתרחשות, מעשירה את חיינו.
בדבריו של הרב שלמה וולבה נקרא מנגנון זה "פנס הקסם
". זהו פנס המאיר לנו את הדורש תיקון בנפשנו, וכאמור יש בו בחינת 'קסם' וחסד עצום. חלק מן הקסם שבפנס זה, טמון ביכולת הפתאומית לראות את העולם באור יפה וחיובי יותר, ולהשתחרר מן המרירות וההאשמה התמידיים: "ייתכן שזוהי ההצלחה המידית בידיעת עצמנו, שנתלמד שלא להאשים אחרים, ולהכיר את ליקויי נפשנו ממה שאנו נוטים לשלול בסביבתנו
"
(עלי שור חלק א, עמ' קסב ואילך).
אמנם, לדברי הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות, שם), לא ייתכן לומר שהשני משמש רק כ'אמצעי' לשם השתלמותנו, ומעבר לכך, נוסף על התיקון העצמי, מחוייב כל אדם לדאוג גם לתיקון הסובבים אותו, ולעזור להם בהשתלמותם. על כן מציע הרבי נוסחה, לפיה:
1. לפי הפירוש הראשון, ההשתקפות היא תהליך נפשי: כמו הפנים שבמים, המשתנים כשאנחנו משנים את הבעתנו, כך לב האדם, הרגשות שבלב הזולת, משתנים כאשר אנחנו משנים את רגשותינו כלפיו.
2. לפי הפירוש השני, ההשתקפות היא מצב רוחני: כמו הפנים שבמים, המשקפים לנו את הפגמים בפנים שלנו, כך לב האדם, הפגמים שבאופיו של הזולת, משקפים את הפגמים שלנו.
3. ואפשר לפרש עוד, שהפסוק מתאר
טכניקה מעשית לתקשורת בין אישית: כמו
המים המשקפים את
הפנים, כך
הלב שלנו צריך לשקף את
האדם שמולנו, כלומר צריך להרגיש במדוייק את מה שהזולת מרגיש בליבו. רעיון זה הוא הבסיס לשיטת התקשורת המכונה
"אימאגו" (= שיקוף): אדם א מדבר, אדם ב מנסה לחזור במדוייק על הדברים שאמר אדם א ("לשקף"), ואדם א מתקן אותו אם הבין לא נכון. רק אחרי שברור לאדם ב שהבין נכון, מגיע תורו להגיב.
|
|
|
|
|
|
|
|
לפי זה, גם בצלע הראשונה,
מים הפנים הם המים של הפנים, המים שנמצאים
בפנים; מסתבר שהכוונה למים שנמצאים בעין: העין האנושית מכוסה בשכבה דקה של
מים (ואולי זו הסיבה שמקור מים נקרא בעברית "עין" או "מעין").
הצלע הראשונה היא משל: כשהפנים מסתכלות לתוך מי הפנים שנמצאות בעיניו של הזולת, הן רואות לא רק את פניו של הזולת, אלא גם את פניו של המסתכל עצמו, המשתקפים במים;
הצלע השניה היא הנמשל: כשהאדם מסתכל לתוך לב האדם, לתוך הפנימיות של הזולת, הוא רואה לא רק את האופי של הזולת, אלא גם את האופי שלו המשתקף שם.
המפרשים מצאו לפסוקנו יישומים מעשיים בתחומים רבים, מלבד התחום של זוגיות וידידות בין אדם לחברו:
יתבונן באהבת ה' הגדולה ונפלאה אלינו, לירד למצרים... להוציא נשמותינו מכור הברזל... לקרבנו אליו ולדבקנו בשמו ממש... שרוממנו מתכלית השפלות והטומאה לתכלית הקדושה... אזי כמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומתבונן בענין זה בעומקא דלבא, לאהוב את ה' אהבה עזה ולדבקה בו בלב ונפש" (תניא, שער הייחוד והאמונה, חינוך קטן).
לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה - לבך עומד לך להעמיד גירסא: אם יגעת בה תמצא, אם לא יגעת - לא תמצא. לשון אחר: אם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים, ואם לאו - אינו מחכים מרבו" (רש"י על בבלי יבמות קיז א, דעת רבי יהודה).
ויש לו נמשל, אל הלב הכללי של הגוף הכללי, כמו המלך שהוא לב המדינה... שמה שיתנו אל המלך, מיסים וכדומה, ישובו ויקבלו..." (מלבי"ם).
(בדיחה הממחישה את פירוש 2; קיבלתי בדואל מבוני-קו)
בעל
היה מוטרד ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה, וחשב שאולי היא זקוקה
למכשיר שמיעה. הוא לא היה בטוח כיצד להעביר לה את המסר העדין, אז הוא
התקשר לרופא המשפחה על מנת להיוועץ בו. הרופא אמר לו שיש בדיקה לא פורמלית
ופשוטה שהוא בעצמו יכול לבצע, שתתן לרופא יכולת לשפוט טוב יותר את אובדן
השמיעה שלה.
"הנה מה שתעשה," אמר הרופא. "עמוד במרחק של כ- 15 מטר ממנה ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו וראה אם היא שומעת. אם היא לא מגיבה התקרב לכדי 10 מטר, ואחר כך 5 מטר וכך הלאה, עד שאתה מקבל תגובה."
באותו הערב, אשתו במטבח שוקדת על ארוחת הערב בעוד הוא ישוב בחדר העבודה. הוא נזכר ברופא ואומר לעצמו, "אני בערך 15 מטר ממנה, ננסה לעשות את מה שבקש הרופא."
בקול רגיל הוא שואל את אשתו, "חומד, מה אוכלים הערב?". אין תגובה.
הבעל מתקרב לכיוון המטבח, נעמד במרחק של כ- 10 מטר מרעייתו ושואל שוב, "חומד, מה אוכלים הערב?" שוב, אין תגובה.
הוא עבר לחדר האוכל, כ- 5 מטר מאשתו ושאל שוב, "חומד, מה אוכלים בארוחת הערב?" אין קול ואין עונה.
אז הוא נכנס למטבח, נעמד ליד הדלת וממרחק של פחות משלשה מטר: "חומד, מה לארוחת הערב?" עדיין אין רחש מצד אשתו.
אז הוא ניגש ממש מאחוריה ואומר בקול רם, "חומד, מה לארוחת הערב?"
"יעקב, בפעם החמישית – ביצה עין!"